גם אם נתאמץ, קשה למצוא היום אויב קשה יותר לאנושות מאשר הנפט. מחד, אי אפשר לתאר את חיינו ללא הנפט. לא המכוניות ולא המטוסים, לא הפלסטיק ולא אריזות, לא אריגים ולא אספלט, לא טרקטורים ולא גידולי שדה. מאידך חימום הכדור וזיהום האוויר, הרס הים ומימון הטרור, איום גרעיני והשתלטות האיסלאם, הכל קשור בנפט.
לנו, החיים בארץ ישראל, התלות של העולם בנפט המיובא מארצות ערב, ארצות האיסלאם, רוסיה העוינת, קשה במיוחד. הנפט והתלות בו היא הסיבה העיקרית, אולי היחידה, שישראל נדרשת לשלם את מחיר האימפריאליזם הערבי, להיכנע לתביעות הג'יהאד, להיות השעיר לעזאזל של סיפוק התיאבון המערבי לנפט.
ההשפעה של ישראל על שוק הנפט העולמי היא מזערית. ובכל זאת, ישראל, הסובלת יותר מכל מדינה אחרת מן המשמעויות הפוליטיות של הנפט, חייבת להיות הסמן הירוק של העולם, חוד החנית של צמצום התלות בנפט, הכוח המוביל של איכות האוויר, המים, והפקת אנרגיה מנותקת מנפט ופחם.
נתחיל בבזבוז הגדול מכולם. תחבורה. קשה להעלות על הדעת איוולת גדולה מזו של שריפת שומן גופם של הדינוזאורים על-מנת להניע דינוזאורים ממוכנים. כדי להקטין את השימוש בדלקים לשריפה, ומיד, יש למצוא את כלי הרכב היעילים ביותר, ולהם לתת עדיפות מערכתית. אופניים זה נחמד בהולנד הקרירה, אך לא בתל אביב המהבילה, ירושלים ההררית וחיפה הכרמלית, ולכן הרכבת, ורכבות משנה, חייבות לפלח את העיר ולאפשר תנועה חופשית מפקקים בכל עת. ועד שתוקם הרכבת העתידנית יש פתרון מעשי, מיידי, זול, חסכוני, ושווה כמעט לכל נפש. הקטנוע.
הקטנוע המודרני של ארבע פעימות יוצר זיהום מזערי, מניע אדם או שניים לטווח של 40 קילומטרים במחיר ליטר אחד של מיץ-דינוזאורים, לא עומד בפקקים, חוסך במיזוג, וחוסך שבעתיים בחניה. גם כלים יותר משמעותיים, המיועדים לנסיעה בינ-עירונית, צורכים ליטר לכל 20 קילומטרים, ונהנים מכל היתרונות של פילוח פקקים, ביטול המיזוג, ומזעור חניה. אלא מה עושה מדינת ישראל "עתירת הנפט" ו"מעוטת הזיהום"? מטילה על הקטנועים והאופנועים למיניהם מכס דרקוני, ומחייבת את בעליהם לשלם לנהגי המכוניות את מס הסיכון שהמכוניות מציבות לדו-גלגליים.
למכונית המודרנית יש כיום שתי גרסאות. גרסת המנוע שיכור הדלק, וגרסת מנוע משולב-חשמל. זה השני משיג יעילות עירונית כמעט דו-גלגלית, בשל המנוע החשמלי. ההגיון גורס כי המכס המוטל על מכונית חסכונית מעוטת זיהום יהפוך אותה למשאת נפשו של כל נהג. אבל לא במדינת ישראל חובבת הנפט ואדירת הזיהום. אצלנו המכונית החסכונית באמת יקרה יותר מן השתיינית, ושלטונות המכס מכבידים את ידיהם גם על אלו שבחרו בטכנולוגיה הידידותית לסביבה.
האוטובוס עומד ברמזור ופולט ענני גז רעיל וחום בלתי נסבל על סביבותיו. לאוטובוס העירוני מנוע דיזל משל היה טנק, ותחזוקה שמתאימה לעולם השלישי. גם אם יעברו אלף שוטרים על פניו לא יעצור מי מהם את האוטובוס העירוני המעשן, ויעניק לבעליו קנס מרשים בשל זיהום האוויר. והנוסעים? מה יש להם לומר? במיוחד לאור העובדה שהמשאית העומדת באותו רמזור מציגה את האוטובוס כגן עדן של שפיות סביבתית אם נתייחס לנחשולי התוצר המיתמר מן המפלט שלה.
מפלגת "התקווה" תשים את קיזוז זיהום האוויר, את דיכוי שכרון הנפט, את הציונות הירוקה, על מפת העדיפויות הלאומית. לממשל תקין יש את הכלים לגרום לציבור להעדיף חלופות חסכוניות ונקיות על פני דינוזאורים שתיינים.
המיסוי על כלי רכב לא יקבע על-פי ערכם, כי אם על-פי יעילותם. לכן, קטנועים יזכו למיסוי הנמוך ביותר, וכך מכוניות משולבות חשמל. חובבי ההאמר, המרצדס 500, ושאר בהמות שיכורות-דלק ישלמו את כל ההפרש, כך שאוצר המדינה לא יסבול. הדבר אמור בכל כלי הרכב המורשים לנוע בארץ ישראל, כולל אזרחים זרים של כל המדינות.
כל נהג בעל רשיון ב' יוכל לקבל אסמכה לקטנוע ראשוני (עד 12 כ"ס) ללא מבחן נוסף בחתימתו של מורה נהיגה. חניות אופנועים יוסדרו בכל הערים לפי מפתח של חניית דו-גלגלי אחת (המתאימה לארבעה אופנועים) על כל ארבע חניות מכונית.
חברות הביטוח יחויבו להתחרות על שוק הביטוח לדו-גלגליים, בעוד ה"פול" יבוטל. מבטח שימנע מביטוח דו-גלגלי יאבד את זכותו להתחרות על השוק המנועי כולו.
הפיקוח על איכות גזי הפליטה של כלי רכב מסחריים יהודק, ויעמוד בתקנים המחמירים ביותר של העולם המערבי. תקנים אלו יהיו תקפים בכל שטחי ארץ ישראל.
המדינה תשתתף במימון החלפת צי התחבורה הציבורית לאוטובוסים משולבי-חשמל. בנייה חדשה תחויב התקנת קולטי-שמש לחשמל לפי מפתח של מחצית הצריכה הצפויה ליחידת דיור. המימון יקוזז מן המע"מ על בנייה חדשה.
המדינה תנפק זיכוי מס משמעותי למתקיני מערכות קולטי שמש לחשמל על בנייה קיימת, כולל בתים משותפים. המדינה תעדיף ספקי אנרגיה מתחדשת על-ידי תשלום פרמיה מעל למחיר הרכישה של חברת החשמל.
מפלגת "התקווה-ציונות עכשיו" תהיה פתוחה לכל רעיון שתכליתו הקטנת צריכת אנרגיה ממקורות בלתי מתחדשים, והאדרת מעמדה של ישראל כמעצמה ירוקה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
