כינוס סופרים בבלגרד

כמדי שנה בחודש אוקטובר שולחת אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל נציגים לכינוס הסופרים הבינלאומי הנערך בבלגרד. כינוס זה מטרתו להפגיש את סופרי סרביה עם נציגים מכל מדינות העולם, סופרים, משוררים, מוציאים לאור, מסאים, מחזאים, כדי לשמוע ולהשמיע את פרי יצירותיהם.

איש-איש בלשונו ובשפתו, עם תרגום לאנגלית ולסרבית. ואכן גם השנה נשלחו נציגים מעשרים וארבע ארצות, ביניהם סופרים מרוסיה, פולניה, רומניה, הודו, איטליה, יוון, צ'ילה, אוסטרליה, ארגנטינה, ארה"ב ועוד. מעניין שהשנה לא הגיעו נציגים מארצות ערב, ואף לא שכנינו הפלשתינים מהמזרח התיכון. לא הצלחתי להבין האם היתה זאת סיבת ההזדהות לרגל המלחמה ^{עם הלאום המוסלמי} שנערכה בקוסובו ובבוסניה מול הסרבים, או מכל סיבה אחרת. בעבר, השתתפו גם נציגים מארצות ערב.

לרגל הוועידה הושקה אנתולוגיה של שירה סרבית במאה ה-20 שתורגמה לשפה הפולנית ע"י גרזגורץ לטוסניסקי. לשמחתי הרבה פגשתי בכינוס משורר סרבי, ששמו אלכסנדר פטרוב, הנמנה עם חשובי המשוררים במזרח אירופה. שיריו תורגמו לעשרים ושבע שפות בידי משוררים ידועי שם. הוא נולד בניש שביגוסלביה, נודע גם ככותב רומנים בשפה הסרבית, כחוקר ספרות הבלקן וכעורך אנתולוגיות חשובות מן השירה הרוסית והסרבית.

ספרו:" הביתה לתוך החשכה" תורגם לעברית ע"י המשורר אורי ברנשטיין ויצא לאור בהוצאת "קשב" לשירה. שירו על פרץ מארקיש, המשורר היהודי שהוצא להורג נגע מאוד ללבי, כמו שירים אחרים, העוסקים בהיסטוריה הכאובה של ארצו ושל אירופה במאה העשרים.

"פרץ מארקיש ניצב בפני כיתת יורים.
ולצידו סופרים, משוררים ומבקרים.
אנתולוגיה יידית שלמה מחכה לעלות
באש עם הזריחה. ומוכנים
אתים, כדורים ורוח וצבתות לעקירה".

בימי הפסטיבל הוקדשו ערבים לספרות של לאומים שונים, בהם קראו ודנו במצב הספרות והשירה במקומות שונים בעולם. כמו כן נערכו מרתונים של קריאת שירה בפני תלמידי בתי ספר, ע"י משוררים
שונים, בשפת הלאום שלהם ובתרגום הקריאה לשפה הסרבית. קריאת השירים נערכה לא רק בעיר בלגרד, כי אם גם במקומות אחרים, כמו קוסובו, בוסניה, נובי סאד, ואחרים. במקומות אלו קבלו את פני הסופרים ראשי הממשל, נערכו לכבודם ארוחות חגיגיות ואף שובצו בהם תלמידי בתי הספר שרקדו ושרו שירי עם סרביים בליווי תלבושות אתניות.

האירועים היו מרגשים, התפעלתי במיוחד מתרבות ההקשבה של הנוער הצעיר, המחונך על תרבות שירה וספרות,על אמנות, ריקוד ומוזיקה. מאות תלמידים ישבו בשקט והקשיבו לקריאת המשוררים, הגה לא נשמע באולם, ובסיום נגשו אלינו ובקשו חתימות ידינו, בעדינות ובנימוס.

את חלקי הצנוע לקריאה תרמתי גם אני, בשפה העברית, והסברתי להם שאני גאה לקרוא בשפה העברית העתיקה, שפת המשוררים דויד ושלמה המלך, ושפת הלווים ששרתו בבית המקדש, ואף שפתם של הנביאים הגדולים שהטיפו לעמם דברי מוסר והשכל, שתובלו באמרי משל ופיוט.

בחרתי להביא לפניהם שיר שנכתב על-ידי בשנת 1995 בזמן חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, המביא משהו מהרוח הישראלית, הים תיכונית.

הים התיכון

מי- הים התיכון החמים
משפילים לרגלי
סכין ומזלג
לבצוע
אבטיח נטול
גרעיני שלום
וכוס מים קרים
להרגיע מוזיקה מזרחית
מאבדת חושים
בשפה הבלתי מדוברת
בעולם
במקום המשוח
שבחר בי
להתרפק על נוף אבותיי
בכול הצבעים
מתהדר בהכנסת אורחים
לרחוץ צעדינו בדמעות
צימח עץ זית
ולימון.

מחוץ לקריאת שירים ומפגשים עם אנשי רוח מכול העולם, נערכו פאנלים שונים, שהועלו בהם שאלות רציניות לגבי מקומה והשפעתה של הספרות והשירה על האג'נדה הפוליטית חברתית. יוצרים שונים הביעו דעות שונות, משורר סרבי אחד אמר, כי משק כנפי פרפר במקום מסוים בעולם, יכול לגרום לסופת רעמים וברקים בקצה אחר של העולם, כוונתו היתה, שכל דבר שעושים במקום אחד יכול להשפיע על מקום אחר. במילים אחרות, לספרות יש השפעה על המציאות הפוליטית.

משורר אמריקני הציע להביט מן החלון, להתרכז ביפי הטבע, אהבת האדם ולא ליפול למלכודת מוות. תפקיד האמן לדעתו הוא לעסוק באסתטיקה ולא בפוליטיקה. באותם רגעים חשבתי על דברי א.ב. יהושע שלנו, שאמר פעם באחת מהרצאותיו, כי לדעתו ספרות ללא ערכים מוסריים, הומאניים, אינה יכולה להיות ספרות טובה. הצהרה, שמביאה אותנו להרבה מחשבות על תפקידה של ספרות, על תפקידו של היוצר ועל ההשפעה שלהם על המציאות הקיומית היומיומית.

מן הסתם ברטולד ברכט גם הוא הביט מן החלון או ירד לחצר, שם ראה עץ שזיפים. וכך כתב:

עץ שזיפים עומד בחצר
ואת העץ עוקפת גדר.
עץ קטן, ממש לא יאומן
שלא ידרכו עליו, הוא מוגן.
העץ הקטן לא יכול לגדול
אמנם היה רוצה לו יכול
אין אפילו על מה לדבר
כי אין די שמש בחצר. ומפני שאין לו שזיף לעולם
קשה להאמין שהוא עץ שזיפים
ובכל זאת הוא עץ שזיף מן הסתם
אפשר להכיר זאת לפי העלים.

לצערי במציאות הקיומית שלנו חווינו לפני שנה את מלחמת לבנון השנייה, בה ספגו תושבי צפון הארץ אבידות בנפש וברכוש. מלחמה אכזרית ומיותרת, שפגעה קשה במורל התושבים במדינת ישראל, ואף הכתה קשה בחיילים, שגם הם ספגו מכות קשות. זכורה לי המחאה נגד המלחמה של מספר אנשי רוח נכבדים ונחשבים במדינתנו, ביניהם יהושע, עוז, גרוסמן, שלדאבוננו בנו נפל באותה מלחמה, ולא עזרה שום השפעה ספרותית על הממסד הפוליטי הישראלי. עניין המוכיח כי אנשי רוח על כול תרומתם ומעלותיהם, אינם עושים שלום. פוליטיקאים ומדינאים חותמים בסופו של דבר על הסכמי שלום.

עם זאת, חשוב שיערכו כינוסים ופסטיבלים של אנשי רוח בינלאומיים, כי הסופר הוא השופר שבקולו נשמעים הלכי הרוח והביטוי של ארצו ועמו. או אם נחזור לסרביה הוא הציפור השחורה הממלאת את השדות בקוסובו ^{קוס פרושה ציפור}.