על חטאי אני מודה היום. בבחירות לראשות עירית גבעתיים הצבעתי בעבור המועמד ראובן בן-שחר ובזכות קולי, ועוד כמה מאות קולות נוספים, בעיקר ממחנה המפד"ל, הפך בן-שחר ממתמודד לראש העיר. איחלתי לו הצלחה משום שהאמנתי שכהונתו תהיה טובה לתושבי גבעתיים, בעיקר מן הטעם שהוא ירצה להוכיח את עצמו, ולהיבחר שוב, לקדנציה מלאה בת חמש שנים, בבחירות שיתקיימו בסוף 2008.
כעבור מספר חודשים נודע לי כי בן-שחר עומד להופיע בפני "פורום הגימלאים" בגבעתיים, כדי להציג בפניהם את משנתו. אמרתי לעצמי כי זו הזדמנות לשמוע, מכלי ראשון, מה האסטרטגיה של ראש העיר החדש "שלי" ומה הוא מתכנן כדי לשפר את איכות חיי. בקול שקט, מתון וענייני, סיפר בן-שחר על תוכניותיו וזה היה נחמד. בסופו של המפגש השמיע הצהרה שממש קנתה את לבי. "רבים לוחצים עלי לאפשר בנייה לגובה בגבעתיים", סיפר ראש העיר "כמו בתל אביב. יש לי חדשות בשבילכם. מבחינתי זה דבר שלא יקום ולא יהיה. בנייה לגובה בעיר הזאת תהיה רק בשוליים של העיר, רק במסלולים החיצוניים, רק במקומות שבהם כבר קיימת בנייה לגובה. בשום פנים ואופן לא אסכים לבנייה לגובה באזורי המגורים הפנימיים של העיר".
והנה, רק חודש אחד חלף מאז השמיע ראש העיר שבו בחרתי את הצהרותיו החד-משמעיות ובוקר אחד הסתבר לי, להפתעתי ולאכזבתי האישית, כי הצהרות לחוד ומציאות הפוכה לחוד. בפינת הרחובות המעיין וניצנה, במורד הרכס המשקיף מלמעלה על הנוף התל אביבי, בשכונה שבה בתי המגורים "מתנשאים" לגובה של 2-4 קומות, גיליתי שלט גדול מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, המודיע לכל התושבים כי במקום אשר לפי התב"ע הוא שטח לשימוש ציבורי, ועליו שני בתי מגורים בני קומה אחת, עומד לקום בית דירות. הנוסח המשפטי המסורבל של ההודעה עורר בי מיד חשד כי יש פער בין מה שכתוב לבין המציאות. כדי לחשוף את האמת שמעבר להצהרות המעורפלות, הטרחתי את עצמי למשרדי מחלקת ההנדסה של העיר במטרה לראות במו עיני את תוכניות הבינוי המקוריות שהוגשו לוועדה.
האמת המרה נחשפה במהירות רבה. במקום עומדת לקום מפלצת בנוסח "חומת ברלין" שגובהה כ-30 מטרים מעל מפלס הכביש ברחוב ניצנה והיא משתרעת על פני כ-70 מטרים לאורך הרחוב וחוסמת את הנוף לעשרות משפחות ברחובות ניצנה והמעיין.
במילים הכי פשוטות ניתן להסביר את האמת המסתתרת מאחורי המונחים המשפטיים כך: מתחת למפלס הכביש יהיו לבניין המתוכנן שתי קומות חניון תת-קרקעיות. מעליהן - קומה מפולשת. מעליה חמש קומות שיכללו 15 דירות. לכאורה - לא נורא. אבל. והאבל הזה גדול מאוד. מעל חמש הקומות מבקשים היזמים לבנות גם דירות פנטהאוז שמעליהן עוד קומה "קטנה" בעבור מנועי המעלית, מערכות חימום סולאריות ועוד. סה"כ: לא חמש קומות ולא שש קומות אלא 8 קומות מעל מפלס הכביש. בקיצור: חומה גבוהה עומדת לחסל את אחד היתרונות הגדולים ביותר של התושבים באזור: הנוף.
כתבתי קובלנה לראש העיר בן-שחר ומסרתי אותה במו ידי למזכירתו. עד היום לא זכיתי לתשובה, אפילו לא להודעה פורמלית בנוסח "מכתבך התקבל".
נכון שעל-פי החוק אני יכול להגיש התנגדויות לתוכנית המוצעת - וכך אומנם עשיתי - ונכון כי התנגדויות כאלה הוגשו על-ידי רוב הדיירים הנפגעים. אבל בלי קשר לצעדים הפורמאליים שדורשת ההתנגדות, מבחינתי האישית הגעתי לכלל מסקנה כי טעיתי טעות חמורה כאשר בחרתי בראובן בן-שחר. וזאת למה? מן הסיבה הפשוטה הבאה: אם הצהיר בן-שחר הצהרות חסרות כיסוי ב"פורום הגימלאים" הוא אינו ראוי לכהן בתפקיד הציבורי החשוב שאותו הוא ממלא. אך, לעומת זאת, אם מישהו בעיריה "שלו" פועל מאחורי גבו, והוא, ראובן בן-שחר, אינו יודע כי בעיריה שהוא עומד בראשה מצפצפים עליו ועל עמדותיו ולא לוקחים אותו בחשבון - קל וחומר שפשוט אין לו הכישורים הנכונים לכהן כראש העיר. בוודאי לא העיר "שלי".
בבחירות הקרובות שוב לא אחזור על הטעות. אני משוכנע שכמוני, כך גם רבים אחרים ש"יראו את האור", שוב לא יתנו את קולם לבן-שחר.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
