מי את ישראל ביתנו

מזה שלושים שנה שאנו צופים בתופעה מדהימה. כנסת ישראל הפכה ממראה של העם, למראה של הקוסם מארץ עוץ. חברי הכנסת אשר אמורים לשקף את העם שבחר בהם, משנים צורה מיד לאחר היכנסם למשכן ומקבלים את הצורה של מי שכבר היה במשכן, והעם בחר לא לתת בו אמון.

הדבר אמור בבגין אשר הכיר בזכויות הלגיטימיות של עם שלא היה ולא נברא אלא משל היה. המשיך ברבין אשר נבחר כדי לשבור את האינתיפאדה ושבר לפרופלורים את המפרקת. התגבר בנתניהו אשר נבחר לפרק את אוסלו וקרא לנציג האיסלמו-נאצים עראפאת "ידידי".

התעצם באריאל שרון אשר הגלה את היהודים שהוא עצמו הנחה לגאול את הארץ. ועתה לשיא החדש: ישראל-ביתנו, אבל נחל עירון, סביבות ירושלים, והשפלה הפנימית הם כבר לא ביתנו, רק מכיוון שכמה ערבים השתלטו על השטח.

את השר אהרונוביץ' פגשתי בבית פעילים, והוא הצהיר כי ישראל ביתנו היא מפלגת "ימין" ועל כך אין עוררין. מיד התעוררתי שאלתי אותו היכן בדיוק מצוי ההבדל בין המדיניות של "ישראל ביתנו" לבין מר"צ. השר התפתל, ניסה הסברים שונים ומשונים, אך בסופו של דבר אמר בנימה היתולית "אין הבדל בינינו ובין מר"צ". יומיים לפני כן שאל מיכאל טוכפלד (ערוץ הכנסת) את אסתרינה טרטמן את אותה שאלה, וסיכם את הדיון באותה תשובה: אין הבדל.

ישראל-ביתנו יכולה להתגאות בעובדה ששעל סולם השקרים לציבור הישראלי, היא עומדת גבוה יותר מאשר אולמרט. אולמרט בראש קדימה הלך לבחירות על מצע של חלוקת הארץ, בריש גלי. גם מר"צ ישרה כמו סרגל לעומת ישראל-ביתנו. הליכוד ללא קדימה עדיין שאלה פתוחה מבחינת יושרה, אם כי גם נתניהו אומר דבר והיפוכו באותו משפט. אבל מבחינת הכישרון לדבר ציונות ולעשות אנטי-ציונות, אין דומה לישראל ביתנו.

ציבור הבוחרים בישראל שרוי במצוקה קשה. דוברי האמת היחידים בכנסת הם הערבים ותומכיהם, מר"צ והעבודה. מדיניותם המוצהרת היא חלוקת הארץ, כהכנה לפרוק המדינה היהודית, ללא כחל ושרק. משם וימינה שממה של שקרים והיפוכי עמדות. האיש היחיד שתוכו היה כברו גם לאחר שנבחר, השר רחבעם זאבי, נרצח לקול מצהלות השמאל.

האם יש תקווה לציונות לאומית שתוכה כברה גם לאחר שתכניס נציגים מעבר למראה של הקוסם? נראה בבחירות הבאות, אם תשרוד המדינה את אולמרט-ליברמן-לבני כיחידה אחת.