במחזהו של הסופר השווייצרי פרידריך דירנמט, "ביקור הגברת הזקנה", זוכה עיירה מוזנחת וענייה בביקור של מיליארדרית, בת העיר. בציפייה לתרומה הגואלת עורכים לה קבלת פנים, בכיכובו של סוחר מכובד שהיה חבר נעוריה וכשהרתה לו התכחש לאבהותו. הנערה ברחה, ומבית בושת בהמבורג נשא לו אותה טייקון ארמני לאישה וכעת היא חולשת על אימפריה. הביאה עמה ארון קבורה מפואר וביררה אצל שוטר העיר, אם הוא יודע להעלים עין, אצל הכומר - אם הוא מנחם נדונים למוות ואצל הרופא התעניינה בתעודות פטירה עם רישום כוזב "התקפת לב".
הצעת הגברת לעיר היתה - מיליארד תמורת רציחתו של האיש שפגע בה. בתחילה דחו בשאט נפש, אך המיליארד קרץ. אנשים רכשו חפצי מותרות "על החשבון", ובין היתר נעלי לוקסוס צהובות. וככל שראה האיש יותר נעליים צהובות, כך הרגיש שקיצו קרב. בסוף, בטענה חסודה של "עשיית צדק", רצחו את האיש. השוטר עצם עין, הכומר ניחם, הרופא רשם "התקפת לב", ארון המתים התמלא והעיר שיגשגה.
לנו צפוי בקרוב ביקור "הגברת הצעירה", והיא באה לקחת מאיתנו את מולדתנו. בביקוריה הקודמים - ציוותה לשתף את החמאס בבחירות שהולידו ממשלת חמאס ומדינת טרור ברצועה. הכריחה אותנו להפקיר את מעבר רפיח למפקחים אירופים שברחו והשאירו את ציר פילדלפי כאוטוסטרדה להזרמת נשק.
כפתה פתיחת מחסומים ביו"ש, והחייל שנפצע קשה מירי מכונית חולפת ליד אריאל הוא קורבנה האחרון. הכפיפה את ישראל ל"מפת הדרכים" ולתכתיבי הקוורטט. את 14 הסתייגויותיה ביטלה בזלזול.
אנסה אותנו להסכים שלא אנחנו, כ"א ארה"ב היא שתקבע, אם הפלשתינים פירקו את ארגוני הטרור כתנאי להכרזת מדינתם. הוציאה מידינו את ההחלטה, מה חיוני לביטחוננו.
שלחה את הגנרל דייטון לאמן טרוריסטים מחופשים לשוטרים ואילצה אותנו לאפשר לחמש אותם, למרות שבעזה נפלו כל הנשק והשריוניות לידי החמאס, צלפים שאומנו אחרי אוסלו צלפו והרגו יהודים וחבלנים שאומנו בארה"בב למדו להפעיל מטענים ורצחו מאות.
הכתיבה לנו "דלת מסתובבת" של שחרור מחבלים-רוצחים, בעוד פולארד נמק בכלא. אכפה עלינו מתן חנינה למבוקשי ה"פתח", שאת נשקם אינם מוסרים ובטרור ממשיכים.
העמידה משוואה מרושעת: "פשע" ההתנחלות היהודית בדרגה שווה לטרור הערבי. אנסה את וויסגלס להתחייב להקפאת יישובים ולעקירת מאחזים. שיעבדה אותנו ל"יוזמה הסעודית" שמשמעותה הצפת ארצנו ב"פליטי" תש"ח.
מתוך מסירות גלויה, חד-צדדית, לעניין הפלשתיני אילצה אותנו לדקלם ששחרור מולדתנו הוא "כיבוש", ותחתיו חייבת לקום מדינת אוייב טרוריסטית.
כשהיא רוקעת ברגליה ישראל רועדת וכשהיא מרימה קול, הממשלה מתקפלת. היא הכתיבה לאולמרט, מדי כמה ימים הוא חייב להיפגש עם מחמוד עבאס, ומפקחיה כאן מוודאים ציות וביצוע.
לקראת אנאפוליס היא מאלצת אותנו להתחייב מראש לסגת לקו הירוק, לחלק את ירושלים ולנקות את השטח המיועד לפלשתןין מיהודים, כספורטאי הדורש את מדליית הזהב עוד טרם צאתו לבייג'ין.
הגברת הזקנה שמה קלייר זאכאנאסיאן. הגברת הצעירה היא ד"ר. קונדוליזה רייס. לעיירה השוויצית קוראים גילן, וכאן - ארץ ישראל. קורבנה של הגברת הזקנה היה אלפרד איל, קורבנותיה של הגברת הצעירה הם ארצנו, עמנו ועצמאותנו.
ומדוע איש אינו משמיע קול? הביטו ברגליהם של הפוליטיקאים ומעצבי דעת הקהל ותראו רק נעליים צהובות!...
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
