פרשנים ופוליטיקאים בישראל חוזרים וטוענים שתנועת החמאס יכולה לשמש פרטנר להסדר ברצועת עזה ואף במסגרת הסדר כולל לישוב הסכסוך. השר עמי איילון קרא (24.10.2007) לראש הממשלה להכריז שהחמאס שותף רצוי בוועידת אנאפוליס, ובלבד שהארגון יודיע מראש, כי כל סיכום שיושג באנאפוליס בין אולמרט ליושב-ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, יהיה מקובל עליו.
בחמאס קיימת מחלוקת בין שני זרמים מרכזיים הנוגעת לשאלת הטקטיקה המדינית. הזרם הקיצוני, המזוהה עם מחמוד אל-זהאר, דבק בהמשך הג'יהאד הבלתי מתפשר נגד "אויבי האיסלאם", ובהם ישראל והמערב. הזרם המתיימר להציג עצמו כפרגמאטי ומזוהה עם ראש ממשלת החמאס, איסמאעיל הניה, מעוניין לנצל את האפיק המדיני להשגת היעדים האסטרטגיים של החמאס. יועצו המדיני של הניה, אחמד יוסוף, נחשב למוביל הקו הפרגמאטי והוא מנסה לשווק את "הפנים החדשות של החמאס" מול המערב בהתבטאויות "מתונות" בתקשורת ובפגישות עם גורמים אירופים בשנה האחרונה.
במסגרת הקמפיין התקשורתי, התראיין השבוע יוסוף לסוכנות הידיעות הפלשתינית "רמתאן" (09.11.2007) וטען, כמשתמע, כי אמנת החמאס הינה מסמך היסטורי גרידא שאין לו כיום השפעה של ממש על עיצוב המדיניות של החמאס וכי מקור הסמכות החדש של החמאס הינו מצע הממשלה. לדברי יוסוף, יש לשפוט את החמאס בהתאם למצעה המדיני ולא לפי מסמכיה ההיסטוריים. עוד טען יוסוף, כי חמאס מייצגת את הגישה האיסלאמית המתונה והיא מעוניינת להגיע להסדר שלום המתבסס על תפישת ההודנה או הפסקת אש ארוכת טווח.
"הקול המתון" של יוסוף אינו מבשר כל שינוי מהותי בעמדות החמאס, ובוודאי לא בשאלת ההכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל. יוסוף אינו מערער על עקרונות היסוד של החמאס, הרואה בכל פלשתין אדמת הקדש מוסלמית, ובצורך להמשיך את המערכה להפצת האיסלאם בעולם כולו. הויכוח בחמאס נסוב סביב השאלה כיצד להשיג את שחרור פלשתין בדרך הקלה והמהירה ביותר.
בראייתו של הזרם הקיצוני, "ההתנגדות" - היא המאבק המזוין - הוכיחה עצמה כגורם האפקטיבי ביותר שהניע את ישראל לראשונה מאז 1967 לסגת ללא תנאי מ"השטחים הפלשתינים הכבושים". הזרם הפרגמאטי סבור כי בעיתוי הנוכחי, לאחר ההשתלטות על עזה, ראוי לעשות שימוש בכלים מדיניים על-מנת להביא לנסיגה ישראלית נוספת מיהודה ושומרון, וזאת מבלי שהפלשתינים מוותרים כהוא זה על עמדותיהם ומוכנים להעניק בתמורה אך ורק "הפסקת אש", שהיא בבחינת פסק זמן להיערכות טובה יותר לקראת השלב של העימות על שאר חלקי פלשתין.
לזרם הפרגמאטי יעדים נוספים, ובראשם "הכשרת השרץ" (החמאס) כגורם מדיני לגיטימי המסוגל לספק (לכאורה) את הסחורה. לכך יש חשיבות עליונה, לא רק לשם ייצוב שלטון החמאס ברצועת עזה, אלא גם כדי לשמוט את הקרקע מתחת לשלטונו של אבו מאזן והתנועה הלאומית הפלשתינית. הפרגמטיזם בא לידי ביטוי בנכונות להסתייע בגורמים בינלאומיים, האיחוד האירופי או האו"ם, אך אינו מבטא כלל ועיקר קבלת של מקור הסמכות של הקהילה הבינלאומית.
מבחינת החמאס - "מתונים" וקיצוניים כאחד - מקור הסמכות היחיד הינו הקוראן ואין בלתו. הליכה שבי אחר "קולות השווא המתונים" משחקת לידי תנועת החמאס, החותרת להשתלט באופן בלעדי על הייצוג של העם הפלשתיני ולהקים מדינת הלכה איסלאמית שתהיה חלק בלתי נפרד מהח'ליפות האיסלאמית העולמית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
