מדינת ישראל חדלה שלשום להתקיים

מדינת ישראל חדלה להתקיים שלשום. המנהיגות הפושעת שלנו מכרה את זכות קיומנו והותירה אותנו כאשליה זמנית שזמנה הקצוב התקצר עוד יותר.

כולנו סובלים מראייה צרה ואסקיפיסטית שאינה מתחשבת בעובדות הקשות אשר מראות באופן חד-משמעי כי גורלה של מדינת ישראל נחרץ, ולא מאתמול.

הפלשתינים, הסורים, וכל שאר מדינות ערב אשר השתתפו בפגישה מעולם לא חלמו, כי לישראל תהיה מנהיגות כל כך חלשה ומנוונת ובראשות הממשל בארה"ב יעמוד אדם אשר מגע המידאס ההפוך שלו יאפשר להם לקבוע דה פאקטו את חורבנה הקרב של מדינתנו הקטנטונת.

מבחינה דמוגרפית אנחנו מיעוט. תוך פחות מעשר שנים היהודים יהיו מיעוט לא רק במזרח התיכון אלא במדינתם שלהם, ואם ניקח בחשבון את חוסר ההתנגדות הבולט שלנו לדרישה הפלשתינית לזכות השיבה ומערכת הפיצויים אשר כבר החלה בעבודתה על-מנת לפצות את הפליטים מוכיחה כי מדובר בעובדה מוגמרת, הפליטים ישובו, הריבוי הטבעי יגבר, צפיפות האוכלוסין הקטסטרופאלית בערים הפלשתיניות ובמחנות תהפוך קשה הרבה יותר והתוצאות לא יאחרו לבוא, אלא שאז כל שיצטרכו לעשות זה פשוט לקום ולהתחיל לצעוד, עלינו.

וזאת מבלי להתחשב בעובדה כי אנו מספקים להם נשק ותחמושת. מערכות השלטון שלנו מתפוררות, המנהיגות המושחתת והמשחיתה שלנו הפכה את ישראל למקום שלא טוב לחיות בו, ניתן לראות זאת בשיעורי ההגירה השליליים המתחזקים ומוסתרים על-מנת שלא לחזק את ההיסטריה הגוברת, רק צריך לקרוא את הטוקבקים של אזרחנו הקוראים עוד כתבה שואבת תקווה, ומודיעים קבל ועדה על כוונות הנטישה שלהם למען חיים טובים יותר. עובדה ידועה היא כי ילדיהם של מנהיגינו כבר מזמן נטשו אותנו וכי החברות הגדולות במשק מבססות עסקיהן בעיקר בחו"ל, ורק אנחנו, נוהגים כבנות יענה וקוברים את ראשינו בעוד פרק של "כוכב נולד".

בסופו של דבר נתעורר ונבין פתאום שזנחו אותנו מאחור, כמו בכלכלה, כמו בחינוך, כמו בכל אספקט של חיינו המטורפים כאן, אנחנו, אלו שלא מקושרים, מחוברים, מקומבנים, פשוט גילינו מאוחר מדי - שיקרו לנו.

מי שהיה בסוד העניינים כבר מזמן התאקלם לו במקום אחר ובא לנפוש פה מדי פעם כדי להתחכך בעמכה, כמו ביבי ואהוד שחוזרים אלינו כשהם מריחים בחירות, משתכשכים קצת בביצה וחוזרים מיד לארה"ב כדי לנשום קצת ולקבל כמה מאות אלפי דולרים על הרצאות שכותרתן צריכה להיות "כיצד עזרתי להחריב את מדינת ישראל". אבל אנחנו נישאר כי אנחנו חזקים וזוהי מדינתנו מדינת העם היהודי, אעלק.

בנוסף וכחלק בלתי נפרד מההידרדרות, באופן מפתיע ומנוגד לכל הגיון הצלחנו להפוך ממדינה מערבית ששימשה דוגמא לקידמה שניתן להשיג בשנים כה מועטות, למדינת עולם שלישית שהכינוי "רפובליקת בננות" עלול להיתפס בה במקומות מסוימים כמחמאה.

ילדינו זוכים לחינוך קלוקל ממורים נטולי מוטיבציה, הם אינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים ולמרבה הפלא והמזל זה גם לא ממש מעניין אף אחד כך שבעצם זה בסדר, בשכונה כמו בשכונה לא צריך תואר בשביל לשבת על הברזלים. שוטרינו עניים ונטולי מוטיבציה, עובדי המדינה נוהגים באזרחים כקלגסים ובתי המשפט מלמדים את כולנו שיעור חשוב, כל אדם הישר בעיניו יעשה, מקסימום כמה חודשי עבודות שירות או עונש מאסר על תנאי והיידה, בהצלחה בהמשך דרכך.

ובל נשכח כי בעתיד הקרוב אנו נאלץ להתמודד עם הדרוזים והבדואים, שעם כל הכבוד לשירותם של הראשונים בצבא ההגנה לישראל, נאמנותם תהפוך להיות נזילה יותר ככל שמאזן הכוחות ישתנה לרעתנו.

סיבה נוספת לדאגה היא המעבר העולמי לאנרגיה ירוקה אשר ירוקן את קופותיהם של המנהיגים הטוטאליטריים במדינות השכנות ואבדן השליטה על האוכלוסיה הענייה והנחשלת יצטרך למצוא לעצמו פורקן בכיוון כלשהו, ומה קל יותר מאשר לטבוח במיעוט היהודי הכלוא בגטו גוש דן. ההיסטוריה חוזרת, העולם הוא גלגל, ואנחנו מסרבים ללמוד לא משנה עד כמה כואב היה הלקח הקודם.

הערבים אינם רוצים שלום. זו עובדה שאנו משום מה בוחרים להתעלם ממנה לחלוטין. אין להם שום אינטרס הגיוני לעשות שלום עם מדינה שקיומה שברירי כל כך, הרי אף אחד מאיתנו לא יכול להסתכל עשר שנים קדימה ולראות את עתידנו בבהירות, כי לא כך מתנהלת מדינת ישראל, אצלנו מושכים, מיום ליום, שמים כיסוי עיניים, סובלים את הצלפות השוט וממשיכים קדימה לאן שהרסן יכוון והרסן אתמול מכר אותנו.

אבו מאזן הוא מנהיג פיקטיבי כמו אולמרט וכמו בוש, הבעיה היא ששלושתם נמצאים בעמדות שמאפשרות להם לקבל החלטות עבור כולנו אפילו שאינם מייצגים אותנו, ועל כך היו צריכות להיות הפגנות ענק ברחובות הארץ, אך אנחנו אדישים, בוהים ביונית, מצקצקים בלשוננו ומחכים לעוד יום עבודה מתיש בסיומו שוב לא יהיה לנו כח לחשוב על עתידנו וגורל ילדינו.

מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה גורלית, האם ללכת שוב כצאן לטבח תוך מתן לגיטימציה לרוצחינו להשמידנו, או שנחזור להיות חברה החיה על החרב אך יודעת כי קיומה תלוי רק בה, כי הגרוע מכל עוד לפנינו.