אחד הנושאים החשובים של הסדר הקבע בין ישראל לפלשתינים הוא נושא המים. רבים מאיתנו נוטים לשכוח זאת וסבורים כי נושאי "הליבה " הם רק נושאי ירושלים, הפליטים ההתנחלויות והגבולות. לא כך הוא הדבר. הפלשתינים מייחסים חשיבות רבה ביותר לנושא המים והם מתכוונים להעלות אותו באינטנסיביות רבה בשיחות על הסדר הקבע שייפתחו רשמית ב-12 בדצמבר. אחד מבכירי הרשות הפלשתינית אמר לי: "נושא המים הוא נושא חיוני לחיינו ולא נוכל להגיע להסכם שלום עם ישראל לפני שנפתור את הבעיה הזו".
נושא זכויות המים של הפלשתינים נדון כבר בהסכם אוסלו. הוקמה גם ועדת מים משותפת (JWC) בראשות נציב המים הישראלי וראש רשות המים הפלשתינית שאליה הוגשו יותר מ-300 הצעות לפרויקטים שונים שיסיעו בפתרון מצוקת המים, אולם הפלשתינים עדיין חשים מקופחים.
ברשות הפלשתינית טוענים כי באופן מעשי הם לא קיבלו שום תוספת מים מאז הסכם אוסלו ועד היום. לדבריהם מצוקת המים בערים הפלשתיניות ובכפרים בגדה המערבית היא קשה ביותר. אכן מאז הסכם אוסלו קיבלנו ארבעה מיליון קוב מים נוספים כתוצאה מבארות שחפרנו באישור ישראל, מציינים הפלשתינים, אבל זה לא מספיק כיוון שהצריכה גברה בשל הריבוי הטבעי של האוכלוסיה. לקראת חידוש המשא-ומתן על הסדר הקבע כדאי להציץ ברשימת התביעות של הפלשתינים מישראל בנושא המים:
א) זכות לניהול שווה ומשותף של ים המלח.
ב) קבלת מכסה קבועה של מים מידי שנה ממי נהר הירדן.
ג) קבלת מכסה קבועה של מים מהמאגרים התת-קרקעיים (מי תהום) ביהודה ושומרון והשתתפות מלאה בניהול מאגרים אלה.
ד) קבלת פיצוי על המחסור במים משנת 1967 ועד היום על הנזקים החומריים והנפשיים שנגרמו להם.
מעניין. הלא כן?
בהחלט. זו גם הסיבה שבחרתי לכתוב על הנושא הזה. ככל שמעמיקים לתוך נושאי "הליבה" של הסדר הקבע כך הולך וגובר התסכול הרב ממורכבותו של הסכסוך. לפתע נדמה שאין שום גבול לדרישות הפלשתיניות. גם נושא המים שהוא נושא מאוד רגיש עבור ישראל הסובלת ממצוקה נוראית בתחום זה הופך לנושא משותף עם הפלשתינים.
לטענתם אנו אמורים להתחלק עמם באופן שווה במקורות המים של מדינת ישראל. שום מדינה איננה יכולה להרשות לעצמה שמקורות המים שלה ישלטו, אפילו בצורה חלקית, על-ידי מדינה אחרת.
ישראל הבהירה זאת היטב בעבר לסוריה. ירדן ולבנון ואף היתה מעורבת בעימותים צבאיים עמן על-רקע מחלוקות בנושא המים וניסיונות של סוריה להטות את מי נהר הירמוך. ישראל איננה יכולה להסכים לדרישות הפלשתיניות. היא חייבת לשלוט באופן בלעדי במקורות המים ולהקצות מהם מכסות מים קבועות לפלשתינים. כל ויתור ישראלי בנושא זה יהיה בבחינת "בכייה לדורות".
להערכתי, ככל שניכנס לתוך המשא-ומתן כך ייגברו הדרישות הפלשתיניות. לדוגמא, היום מדברים הפלשתינים על זכויות במזרח ירושלים אך במשא-ומתן הם יעלו דרישות גם לגבי מערב ירושלים ויטענו כי השכונות בקעה, טלבייה, עין כרם, מוסררה, שיח' באדר (אזור הכנסת) ודיר יאסין (גבעת שאול) שייכות גם כן להם.
ישראל צריכה כבר עכשיו לגבש את ה"קוים האדומים" שלה ולהגדיר את האינטרסים הלאומיים שלה לפני כל משא-ומתן. כיום אנו מבולבלים ואיננו יודעים מה אנו רוצים מעצמנו. הפלשתינים ינסו לנצל זאת כדי להציג דרישות בלתי הגיוניות במשא-ומתן על הסדר הקבע. נושא המים הוא דוגמה טובה לכך. לכן הבה נתעורר ונגדיר לעצמנו את צרכינו החיוניים לקיומה של מדינת ישראל, עדיין לא מאוחר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
