מלכי בית חשמונאי אשר היו כהנים במוצאם השתייכו לזרם הצדוקי ביהדות. בתחילת ימי החשמונאים היה הזרם הצדוקי לא רק הזרם השליט בגין קרבתו לכהונה אלא גם הזרם הגדול ביותר מבחינה מספרית, אחריו בא הזרם הפרושי שהיווה מיעוט גדול. ואילו הזרם השלישי, האיסיים, היוו מיעוט זניח.
למרות ואולי בגלל שהצדוקיות היתה זרם השלטון החל העם לנהור דוקא אחר הפרושיות והחשמונאים לדורותיהם נלחמו בזרם זה וניסו לדכאו ולא בכדי. במהותו של זרם זה אשר השתלט בסופו של דבר כליל על היהדות יש משהו אשר שולל עצמאות מדינית: כאשר התגלע סכסוך על השלטון בין שני בניו של אלכסנדר ינאי, יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובלוס פנו ראשי הפרושים אל המצביא היווני פומפיוס על-מנת שיכבוש את הארץ ו"יצילם מעולם של אלה".
היתה זו כפיות טובה קשה ביותר של ראשי הפרושים כלפי בניה של שלומציון המלכה אשר הפסיקה את ימי רדיפת הפרושים (תוך שהיא מסתמכת על צוואה מפוקפקת שלכאורה כתב בעלה, אלכסנדר ינאי) ונתנה להם תפקידי שלטון. 103 שנים מאוחר יותר יעלו אותם רומאים על ירושלים וישרפו את בית המקדש, מעוזם האחרון של הצדוקים.
המספר הזה, מאה שנים, ימשיך לרדוף כל ממלכה אשר תקבל על עצמה את היהדות שכאמור מרגע החורבן היתה פרושית לחלוטין. אף לא אחת ממלכות אלה תשרוד יותר ממאה שנים כממלכה יהודית (ממלכת חמייר, ממלכת חדייב וממלכת הכוזרים) ולכן אין פלא כי הציונות הדתית לקחה מספר צעדים לכיוון היהדות הצדוקית למעשה אם כי (עדיין?) לא להלכה, ראשיה וגם כלל הציבור הבינו כי לא ניתן לשלב בין היהדות הפרושית כמות שהיא לבין מדינה עצמאית ומתפקדת ובחרו במדינה תוך כדי שהם מנסים לשמור על 'רמת פרושיות' גבוהה ככל האפשר ולדעתי כאן טעותם.
הציונות הדתית אינה צריכה להסתפק בדברים אשר נראים לה הכרח המציאות אלא ללכת עוד מספר צעדים לכיוון היהדות הצדוקית גם להלכה וגם למעשה.
את הדבר הראשון שבו הציונות הדתית צריכה לעשות לדעתי ניתן גם כן ללמוד מהחשמונאים. החשמונאים בדומה לנו, השתלטו על ארץ בה היו זרים רבים. יוונים, פניקים, שומרונים, סורים ועוד.
מדיניותם של החשמונאים כלפיהם היתה פשוטה: גיור, בריחה או מוות. רוב התושבים בחרו בגיור וכך בתוך שני דורות הפכה ארץ המיושבת כמעט כולה ע"י זרים לארץ יהודית כמעט לחלוטין. על-מנת למנוע בלבול יש להדגיש כי לא מדובר בהליך הגיור המקובל היום (שמקורו גם על-פי הרבנים בימי הביניים המאוחרים) אלא בהסכמה לקבלת היהדות בלבד, ללא תהליכים ארוכים וללא שבעת מדורי הגיהנום אשר מעבירה הרבנות את המגוירים כיום, אומנם ספק אם המגוירים עצמם קיבלו על עצמם בלב שלם את היהדות אך ילדיהם ובודאי נכדיהם כבר נולדו כיהודים לכל דבר. הסתגרנות אשר השתלטה על היהדות במהלך שנות הגלות הארוכות אינה מתאימה למדינה עצמאית וגרוע מכך במשך השנים היא הפכה לגזענות שחלחלה עמוק גם לתוך החברה החילונית.
מיד יקפצו כמה קופצים מקצועיים ויטענו כי כיום לא ניתן לגייר אנשים בכוח והם כמובן יצדקו, אך כן אפשר לתת תמריצים בין אם כספיים ובין אם אחרים. היתרונות עבורנו הם רבים ומגוונים החל בהגדלת מספר היהודים על חשבון מספר הפלשתינים והשתלטות איטית על שטחי יו"ש בצורה זו וכלה במתן אלטרנטיבה לנדכאי החברה הפלשתינית המסייעים לטרור על-מנת לטהר את שמם (הומואים, בנות שנאנסו ונשים שנאפו).
אם נבחר בדרך זו אל לנו לצפות למבול מיידי של גרים אלא לטפטוף קל, טפטוף שאם נתמיד ונתייחס לגרים כאל שווים ואף מעבר לכך, יהפוך לנהר של ברכה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
