לטנגו צריך שניים

אין ספק: שרת החינוך יולי תמיר עוברת ימים קשים ומתסכלים. העיתונאי נחמיה שטרסלר מביא ציטוט מדבריה שבו היא מתארת את מה שהיא עוברת בימים אלה: "הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון, לקחתי את השביתה מאוד אישי" (הארץ, 04.12.07). התסכול שלה נובע מחוסר אונים מוחלט, מול ההכרה שהיא עושה את הדבר הנכון, ונתקלת בקיר אטום.

מנקודת מבטה, רן ארז הוא קיר אטום, משום שהוא מסרב לתת את חלקו לשיפור החינוך (רפורמה)!- מה היא יכולה לעשות? פתאום הקלישאה "לטנגו צריך שניים", מקבלת משמעות עצומה.

וכאילו לא די בשביתה האינסופית, מדווחים צרכני התקשורת על רמתם הנמוכה של תלמידי ישראל ותוצאות מבחני המיצב. זה אך טבעי שהפסטיבל הארוך הזה סביב בעיות במערכת החינוך, פגע בה ציבורית ופוליטית. התוצאה: ארבעים חברי כנסת חתמו על נייר ובו קריאה לראש הממשלה, להעביר אותה מתפקידה. בחדשות אמרו ש-"ארבעים ח"כים חתמו, אבל יש קרוב לשישים".

לא מבינים אותה. ספינולוגים מסיתים נגדה. אינטרסנטים חומדים את כיסאה. ועל זה תוסיפו את החשש שמא הגיבוי שהיא מקבלת מיו"ר מפלגתה אהוד ברק, עלול להתברר כלקוח מעולם הכדורגל. מי שמכיר את הקודים יודע: גיבוי פומבי למאמן כושל מצד ההנהלה, מהווה שלב בדרך החוצה. אין ספק: יולי תמיר שוחה במים גועשים!

והשאלה הגדולה היא, עם איזה מסקנות תישאר נציגת "שלום-עכשיו" בממשלה כשוך הסערה. אני מוכן להמר, שהיא תפסח על המסקנה הראשית: אידיאולוגיית השלום של השמאל בלתי ניתנת ליישום, מפני ש..."לטנגו צריך שניים".

את תסכולה בגין המשבר עם המורים, הסבירה בריאיון מעיק לגאולה אבן במילים (ציטוט): "בשביל לסיים שביתה, אני צריכה שותפות של אדם שמסוגל לקבל הכרעה, ולעמוד מאחוריה" (יומן שישי, הערוץ הראשון 30.11.07). ההבעה שלה אמרה הכול: רן ארז הוא אגוז קשה במובן הרע. ועוד מאותו ראיון: "ניסינו כל דרך אפשרית".

והיא צודקת, בדיוק כמו שאהוד ברק צדק מבחינתו, כאשר המו"מ עם ערפאת בקמפ-דייוויד (ביולי אלפיים), התפוצץ. זה המקום להזכיר, שרבים בשמאל האשימו את ברק בכישלון השיחות. אני מציע לגברת תמיר לקרוא את הציטוט שלה אצל גאולה אבן בשינוי סיטואציה. מפיו של אהוד ברק זה צריך להישמע כך: "ניסינו כל דרך אפשרית. בשביל לסיים סכסוך (עם הפלשתינים) אני צריך שותפות של מנהיג שמסוגל לקבל הכרעה ולעמוד מאחוריה". בדיוק מה שאמרה על רן ארז.

חוסר האונים של שרת החינוך מול מנהיג מורים "שלא מסוגל לקבל הכרעה ולעמוד מאחוריה", צריך להוריד לתמיר את האסימון גם מהבחינה המדינית. בדיוק כמו ש"לסיום השביתה צריך שניים", גם ל"שלום צריך שניים". והצד השני פירושו -איך אמרה תמיר?- "שותף שמסוגל לקבל הכרעה ולעמוד מאחוריה".

אין בצד הפלשתיני מנהיג כזה. להיפך! באותו שבוע שהתקשורת הישראלית מכרה לציבור את אשליית אנאפוליס, אסמעיל הנייה אמר למפגינים נגד אבו-מאזן (להלן המשת"פ) "נמות, ולא נוותר על גרגיר מפלשתין".

הוא רציני יולי. פי מיליון יותר רציני מרן ארז. אסמעיל הנייה לא מוכן לוותר גם הגרגירים עליהם בנו את ביתך הפרטי. זאת האמת ואין בלתה. זה נכון ש"שלום עושים עם אויבים". אבל זה בתנאי שהם רוצים או מוכנים לעשות שלום, שהרי, כמו שאומרת הקלישאה "לטנגו צריך שניים"...