טירוף מערכות בוושינגטון - חגיגה בטהרן

מה שלא חסר לקהיליית המודיעין האמריקנית זה חוקרים היודעים לנתח בכלים מדעיים מתקדמים מערכות סבוכות ולבנות נוסחאות להתנהגותן. לפני שהתפוצצה פרשת פולרד, נהגנו לקבל מהם, במסגרת חילופי מידע ביטחוני, דוחות ממחקרים מעניינים בתחום האסטרטגיה, שיצא לי לעיין בהם (ברשות ובסמכות), כדי לבחון אפשרויות יישום של רעיונות מתאימים למציאות שלנו. תיק המתודולוגיה שהכנתי בשיתוף היחידה לביטחון לאומי במטכ"ל למנחם בגין, ז"ל, לצורך המו"מ עם מצרים, התבסס לא מעט על אותו חומר. אולם, כשנפגשתי עם קולגות אמריקנים מאותו התחום גיליתי נקודת תורפה קריטית שלהם: הקושי במעבר ממגדל השן האקדמי אל קרקע המציאות ובניית פרדיגמה להתנהלות צפויה של האויב, מאותם חלקי הפאזל שכה דייקו לאתרם.

לא קראתי את דוח המודיעין האמריקני על הפצצה האירנית. כי לא חשוב איזה ניתוחים לעומק נמצאים שם אלא - מה הוא הקרין לעולם. ומה שהוא הקרין דומה לגלי מיקרוגל המשפיעים על המוח. ובמקרה שלנו - הטלת תרדמת על החשיבה האסטרטגית למניעת הסכנה של נשק אטומי בידי אירן וזרועות הטרור שלה בעולם. והפרדיגמה המתבקשת מכך מצד תומכי הג'יהאדיסטים היא - לכוון את הקרינה הזו אל הבית הלבן ולדעת הקהל העולמית, כך, שתשתק את יכולת הנשיא בוש לגייס תמיכה לצעדים שיעצרו את הסכנה המתגלגלת - בלחץ כלכלי או צבאי. ואכן, זה מצליח להם. כמו התרדמת שהטיל נוויל צ'מברלין על מנהיגי העולם החופשי, לפני 69 שנים, מול הסכנה של היטלר, כשנפנף עם פיסת נייר מול צלמי העיתונות, שהביאה לדבריו את "השלום בימינו". ועל זה כבר אמרו חכמי ישראל - חכמים היזהרו בדבריכם.

הביטחון העצמי המופרז בעוצמתה (האמיתית) של ארה"ב הביא את קברניטי מדינה זו, פעם אחר פעם, להרשות לעצמם שגיאות קטלניות מול סכנה מתקרבת. במקום לבנות פרדיגמה אמיתית להתנהלות צפויה של אויב שאת תכונותיו הערמומיות כבר מכירים, הם המשיכו לצפות ממנו שינהג בהיגיון של אנשים שקולים באמריקה (כך גם הגיעה גב' קונדוליזה רייס להשוות בין ראשי אש"ף למרטין לותר קינג - הלוחם הלא-אלים לזכויות הכושים באמריקה). זה קרה להם לפני 66 שנים במחדל של פרל-הארבור וזה קורה להם גם היום.

במחקר שעשיתי על מערכות המפנות את כוחן הפנימי כדי לפגוע בעצמן נתתי לתופעה זו את הכינוי "טירוף מערכות", שנקלט מאז בשפה העברית. אחד המקרים הקשים של טירוף מערכות קורה כשמטרה שגויה מחליפה את המטרה האמיתית של המערכת (כגון - במקרה הנפוץ של "כוחותינו יורים על כוחותינו"), ומתברר שהאמריקנים מצטיינים בזה יותר מאיתנו.

כך קרה, כשתא הטרור האיסלאמיסטי הכין את מתקפת ה-09.11 בארה"ב וסוכני מודיעין דיווחו על תופעה מוזרה של צעירים מוסלמים הלומדים לנהוג במטוס, ללא אימון בהמראה ונחיתה. לו מקבלי הדוח היו אמונים על בניית פרדיגמות של התנהלות אויב - היו מסיקים מיד שיש כאן הכנה להשתמש במטוס לפי מודל משאית הנפץ שפרצה ב-1983 למחנה הנחתים בבירות וקטלה 241 חיילי ארה"ב. לטבח זה לא היה שום קשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני, ולהיפך - חיילי ארה"ב נמצאו שם כדי לסלק את צה"ל מלבנון, וקצין אמריקני צעיר אף הצטלם עם אקדח שלוף מול טנק ישראלי אותו גירש והפך לגיבור היום.

כלומר - הופיעה מטרה חדשה למערך ההגנה האמריקני והיא - האיסלאם הקיצוני, שחזר ותקף גם במקומות אחרים - אמריקנים בגלל היותם אמריקנים. והיכן היה אז ראש המערכת שהייתה צריכה לבנות פרדיגמה לדיווח על טייסים שלא ממריאים ולא נוחתים? למי שזוכר - ג'ורג' טנט, ראש הסי.איי.איי. היה עסוק, אלפי קילומטרים ממשרדו, בשרות מטרה חשובה יותר בעיניו - לשתק את התגובות של ישראל למתקפות הרצחניות של הטרור הפלשתיני.

מכישלון מביש זה הם לא למדו כלום, ועד היום שולטת באסטרטגיה האמריקנית במזרח התיכון המטרה השגויה - לקנות את לבם של קנאי האיסלאם על-ידי תשלום במטבע של אינטרסים ישראלים.

זהו טירוף המערכות אליו דוחפים אלה שהפיצו את קרינת ההרדמה נגד סכנת הנשק האטומי בידי קנאי האיסלאם. וזה לא משנה כמה סתירות פנימיות יתגלו בדוח המודיעין המיוחצן של הסי.איי.איי. מישהו חייב להסביר לנשיא ארה"ב שהגיע הזמן שמתכנני האסטרטגיה שלו ילמדו לבנות מתוך פאזל הנתונים הקיימים - פרדיגמות נכונות של סכנות אמיתיות המתקרבות תחת מעטה של שקרים ערמומיים.