ב-19.7.2007 נחתם הסכם קיבוצי לביטוח פנסיוני מקיף במשק בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות, במטרה להחיל חובת ביטוח פנסיוני על כל השכירים. תוקפו של ההסכם מותנה בהוצאת צו הרחבה בידי שר התמ"ת, אשר יחיל אותו על השכירים ולא רק על מי שמעסיקיהם חברים בלשכת התיאום. במאמר זה נציג את עיקרי ההסכם, יתרונותיו וחסרונותיו ונעמוד על השלכותיו מבחינת הקצבאות לעמיתים שיבוטחו במסגרתו.
ההסכם יחול על כל עובד שאין לו הסדר ביטוח פנסיוני ושאין חובה לבטחו בהסדר כזה. לפיכך,ההסכם עשוי להיטיב עם זכויות עובד אך לא לגרוע מהן.
ההסכם יחול על נשים מגיל 20 וגברים מגיל 21 והחבויות בגינו לא יחולו על מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קיצבה. ההסכם מקנה לאדם בגיל 50 אשר אין לו הסדר פנסיוני קודם חופש בחירה נרחב יותר מחופש הבחירה של העובדים האחרים.
חובת הביטוח הפנסיוני תיכנס לתוקף לאחר תשעה חודשי עבודה. אך אם יש לעובד הסדר ביטוח פנסיוני קודם, תחול החובה לבטחו, בתוקף מיום עבודתו הראשון, כעבור שלושה חודשי עבודה.
"קופת גמל לקיצבה", הוא מונח המתייחס בהסכם הן לקרנות פנסיה חדשות והן לקופות ביטוח (ביטוחי מנהלים שאושרו כקופת גמל לקיצבה, לפי בחירת העובד. לקופות ביטוח יועברו גם תשלומים לרכישת כיסויים למוות ולנכות, בהיקף שאינו מוגדר. כל עוד לא בחר העובד אחרת, הוא יבוטח בקרן פנסיה מקיפה חדשה. בהסכם נקבע מפורשות, בהתייחס לסעיף 20 לחוק הגמל, כי "אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכותו של העובד לבחור או לעבור לקופת גמל אחרת על-פי דין".
שיעורי ההפרשות מהשכר שיש לבטח נמוכים ומסתכמים ב-2.5% (הפרשות עובד ומעביד יחד) החל מינואר 2008 ויעלו בהדרגה בשיעור של 2.5% לשנה עד הגיעם ל-15% בינואר 2013.
השכר המבוטח יהיה השכר בפועל אך לא יותר מהשכר הממוצע במשק. כשכר בפועל יחשבו רכיביו המובאים בחשבון לצורך פיצויי פיטורים.
ההסכם אינו מהווה תחליף לחוק פנסיית חובה, בשל מספר סיבות. ראשית, רוב מקומות העבודה של השכירים אינם מאורגנים ולא חברים בהתאחדות התעשיינים ולכן קיים קושי לאכוף אותו. שנית, ההסכם לא מעגן הבטחת זכויות לאוכלוסיית העצמאים. ושלישית, קיימת אוכלוסיה גדולה של עובדים זרים, שגם להם אין הסדר פנסיוני והסכם זה לא חל עליהם.
חולשתו העיקרית של ההסכם היא היקף ההפרשה לפנסיה. שיעורי ההפרשה המקובלים לפנסיה כיום הם 17.5%-20% משכרו של העובד, וכאמור - השיעור הגבוה ביותר לפי ההסכם יהיה 15% בלבד, וגם זאת רק בעוד חמש שנים. כאמור, במסגרת ההסכם שיעור ההפרשה הגבוה ביותר יעמוד על 15% משכרו המבוטח של העובד. זוהי בשורה לא טובה לציבור השכירים, ולפיכך צעד זה אולי הכרחי אך לא מספיק ובהחלט אינו בא במקום חוק פנסיית חובה.
המאמר מציג השוואה (כולל השלכות המיסוי) בין קצבאות הפנסיה כתוצאה מהחלה הדרגתית של שיעורי ההפרשה משנת 2008 (2.5%) עד 2013 (15%) לבין הפנסיות שיתקבלו משיעורי הפרשה מלאים ללא החלה הדרגתית, כלומר: כאילו ההפרשה בשיעור 15% תיעשה מיומו הראשון של ההסכם.
את החישובים הללו נציג עבור עמיתים שהצטרפו להסדר בגילאי 25, 30 ו-35 ונגדיל את שיעורי ההפרשה כאמור בהסכם. לדוגמא: עבור עמית שהצטרף להסדר בגיל 25 ב-1.1.2008, נגדיל את שיעורי ההפרשה עד גיל 30 בו יגיע להפרשה המירבית 15%, לעומת עמית שהצטרף בגיל 25 ומאותו מועד מופרש עבורו השיעור המירבי.
הנחות החישובים הן:
1. דמי הניהול בשנים בהן העמית במעמד פעיל בקרן: 6% בשנה על ההפרשה ו0.5% מהחיסכון הצבור.
2. שיעור דמי הגמולים - באופן מדורג על פני חמש שנים.
3. שיעור גידול השכר: 2% בשנה, בהתאם להנחיות האחרונות של משרד האוצר.
4. השכר הממוצע במשק: 7,500 שקל בחודש. נתון זה רלוונטי לחישובים, מאחר שההסכמים הנוכחים בקרנות הפנסיה החדשות קובעים, שכספי העמיתים עד פעמיים השכר הממוצע יושקעו בשיעור של 30% מנכסי התיק באג"ח מיועד בשער ריבית של 4.8% לשנה. 70% מנכסי התיק יושקעו בשוק ההון. ההפקדות על השכר שהוא מעבר לפעמיים השכר הממוצע יושקעו גם הן בשוק ההון, בתשואה שתיקרא שער הריבית על ההשקעה העודפת.
5. שיעור ריבית על אג"ח מיועד: 4.8% לשנה על 30% מנכסי התיק.
6. שיעור ריבית על השקעה עודפת: 3.5% (צמוד) בשנה. זהו השיעור אותו ניתן להשיג בהשקעות לטווח ארוך באג"ח ממשלתיות רגילות, כמעט ללא סיכון. תשואה גבוהה יותר כרוכה כמובן בסיכון גדול יותר.
7. גילאי ההצטרפות של העמיתים לקרן: בהתאם לתסריטים עבור עמיתים שהם כיום בני הגילאים הנ"ל.
8. גיל הפרישה: 67 לגברים ו-64 לנשים.
9. כל התחשיבים הם על שכר ברוטו, לפני ניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי.
החישובים המוצגים במאמר מצביעים על פגיעה בזכויות העמיתים כתוצאה מהגדלת שיעורי ההפקדה באופן מדורג בהשוואה להפרשה בשיעור מלא מיום תחולת ההסכם. לדוגמא: גבר בגיל 30 ששכרו החודשי ביום ההצטרפות להסכם הוא 7,500 שקל, יגיע לקיצבה זיקנה חודשית של 5,341 שקל לעומת 6,098 שקל, הפרש של 757 שקל לחודש אשר מהווה 14.17%, זוהי פגיעה משמעותית מכיוון שחוסר מהפרשות הוא בגין התקופות הראשונות של החברות בקרן הפנסיה ומכאן הסכום הזה שהיה יכול להצטבר בריבית דריבית לסכומים משמעותיים.
מחד, סכום הפגיעה גדול יותר ככל ששכרו של העובד גבוה יותר וככל שגיל ההצטרפות נמוך יותר. לדוגמא: עובד שהצטרף בגיל 25 בשכר של 10,000 שקל יקבל קיצבה נמוכה ב-1,198 שקל לחודש, לעומת הפרש של 799 שקל לחודש לעובד בעל שכר זהה המצטרף להסכם בגיל 35. מאידך, שיעור הפגיעה גבוה יותר, 13.27% לעומת 15.17% בהתאמה. העלייה בשיעור הפגיעה נובעת מהעובדה שבאופן יחסי חמש שנות ההפקדה החלקית, מהוות חלק גדול יותר מסך תקופות ההפקדה לקרן הפנסיה ככל שגיל הכניסה של המבוטח גדול יותר.
נאמר עוד, כי גם הפרשה מלאה (15% החל מיום תחולת ההסכם) עדיין מהווה פגיעה בעמיתים בהשוואה לשאר השכירים המבוטחים בקרנות הפנסיה, שלגביהם מקובל להפריש 17.5%, דהיינו: קיימת גם לגביהם פגיעה של 16.6%.
לסיכום: ניתן להתרשם, כי אכן ישנה פגיעה בפנסיה של העמיתים לעומת תרחיש של הפקדה מלאה כבר ביומו הראשון של כניסת ההסכם. יחד עם זאת, ההסכם הוא צעד מבורך והישג חשוב להסתדרות, שהצליחה לראשונה להנהיג הסדר פנסיוני לשכירים בישראל.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
