ניסים השתעל והתעטש, ומיד הציעה לו אשתו המסורה "לך לרופא אולי ייתן לך אנטיביוטיקה". חיה הרגישה שהחום עולה ובקשה מאמא: "אולי יש אנטיביוטיקה בבית?" מה אומר לכם השם אנטיביוטיקה - פתרון לכל מחלה? אולי חיסול חיידקים? שאלנו את ד"ר א.זמיר רופא הומיאופט, והוא אמר:
" אפילו שמה מעיד עליה: "אנטי" - נגד, ו"ביוס" - חיים, כלומר חומר שמנוגד לחיים". אל תיקחו אומרים הרופאים ההומיאופתיים. על האנטיביוטיקה בשורות שלפניכם.
בקרב הרופאים, וכמובן - בציבור הרחב, קיימת דעה ברורה, כביכול לגבי מקומה של האנטיביוטיקה במערך הרפואה המודרנית. לא פחות ברורה ומגובשת הדעה לגבי תפקידם של החיידקים בהיווצרותן של דלקות והצורך בשימוש עקבי באנטיביוטיקה להדברת מחלות זיהומיות. דברים שבשגרה.
מה דעתה של הרפואה ההומיאופתית? שאלנו את ד"ר זמיר רופא קונבנציונלי שלפני יותר מעשרים שנה, ראשון בישראל עבר הסבה לרפואה הומיאופתית.
"ההומיאופתיה גורסת שהחיידקים הרגילים אינם גורמי המחלה אמיתיים אלא רק "מצטרפים " לדלקת בשלביה המתקדמים. כל מה שנהוג לקרוא בשם "מחלה", כגון: דלקת, כיב קיבה, כיווץ של כלי הדם או דרכי הנשימה וכדומה, מהווה למעשה רק תגובת הגוף. מחלה אמיתית, סטיה מהנורמה מתרחשת ראשית כל ברבדים העמוקים של המערכת החסינות ולא ניתנת לגילוי בכלים מדעיים הקיימים.
אנו חיים ב"ים" של חיידקים, אבל לא נפגעים מהם. החיידקים מתרבים לא "מרצונם החופשי" ולא "במקרה", אלא אך ורק בגוף שנחלש מבחינה חיסונית, כלומר לא החיידקים צריכים להיות מטרת הטיפול, אלא, בראש ובראשונה, הגוף עצמו. והראיה, שהרי לא כל אדם, שהיה במגע עם חולה זיהומי, אמנם נדבק.
מכאן ברור שלטיפול באנטיביוטיקה יש תפקיד מוגבל בניגוד לשימוש מופרז ביותר, שבו זכתה בעשרות השנים האחרונות. חייבים לציין שתרופה זו מהווה למעשה אנטיתזה מוחלטת לחיים בכלל ולתכלית הרפואה בפרט. ההנחה הזאת נובעת ראשית משם התכשיר עצמו: "אנטי - ביוס" כלומר "נגד חיים", זהו חומר מנוגד לחיים באמת, ולא רק לחיי החיידקים, כפי שמקובל לחשוב, במלים אחרות - רעל. ואין זה משנה שהיא הצילה חיים של חולים רבים. אף מקור מדעי לא פרסם סטטיסטיקה של הנזקים כולל מקרי מוות בעקבות טיפול אנטיביוטי מופרז או לא מוצדק.
"במה באה לידי ביטוי רעילותה של האנטיביוטיקה?"
ד"ר זמיר - "הרעילות של האנטיביוטיקה באה לידי ביטוי בשני מישורים: מישור ראשון - הפרה גסה ביותר של כל התהליכים הטבעיים של התמודדות הגוף עם החולי. נוגדנים רעילים המופרשים על ידי חיידקים מנוטרלים על-ידי נוגדנים טבעיים (גם רעילים) שמייצר הגוף. כתוצאה מהתקשרות ביניהם נוצר חומר נייטרלי, לא מזיק, שבסוף תהליך הנטרול מופרש מהגוף.
ברגע שחיידק מושמד על ידי האנטיביוטיקה, הופכים הנוגדים הטבעיים של הגוף לגורמי סיבוכים כמו, למשל דלקות פרקים, מומי לב, פגיעות בכליות ודרכי נשימה (אסטמה) וכל מיני אלרגיות. מחלות אלה נקראות "מחלות אוטו-אימוניות, דהינו מחלות אשר בבסיסם פגיעת הגוף בעצמו.
במישור השני: המולקולות של האנטיביוטיקה "מתיישבות" על מולקולות של חלבוני הדם. כתוצאה מפעולה זאת נוצר נוגדן פרא, מאין שעטנז, המהוה עבור הגוף חומר מזיק לכל דבר. גוף לא מסוגל לזהותו בין האויבים הקונבנציונליים הנמצאים ב"רשימות" שלו ועקב זאת הוא גם אינו "יודע" לנטרל אותו במתכונת רגילה. עקב כך הוא ניזוק לעיתים בצורה קשה ביותר.
"לא מעט מתופעות הלוואי", אומר ד"ר זמיר, "תופעות לוואי חמורות מתגלות לא בזמן הסמוך לקבלת טיפול אנטיביוטי, אלא הרבה אחרי קבלת הטיפול, ולעיתים קרובות תופעות אלה נראות ומתפרשות כמחלה חדשה שאין לה לכאורה שום קשר עם טיפול תרופתי- אנטיביוטי קודם.
קחו לדוגמא מהלך התפתחות מחלה שנקראת בשם "ברונכיטיס ספסטית" אצל ילדים. בגיל מוקדם תינוקות מפתחים תגובות חולניות שונות, בעיקר בזמן צמיחת שינים - נזלת, שיעול ליחתי, חום ואי שקט.
האם המודאגת פונה לרופא והרופא בנדיבות רושם לה אנטיביוטיקה וסירופ נגד שיעול וליחה. אחרי ימים אחדים המצב נרגע (גם ללא טיפול כלשהו) אבל כעבור שבועות אחדים התמונה חוזרת על עצמה - ושוב אנטיביוטיקה עד להיווצרות מצב ספסטי - ילד משתעל שיעול נבחני (סטרידור), מתחיל לצפצף ומפתח קוצר נשימה.
ברונכיטיס ממחלה זיהומית קצרה וקלה יחסית, על רקע טיפול אנטיביוטי, במהירה הופכת לאסטמה (על רקע אלרגי). הרופא מבשר זאת לאמא ובנחרצות מתחיל טיפול בתרופות מרחיבות סמפונות ואפילו בסטרואידים - הורמונים המסוכנים לא פחות מאנטיביוטיקה), מבלי לתת את הדעת, שקוצר הנשימה בשום אופן לא היה קורה מעצמו - והאנטיביוטיקה היא זאת שגרמה להידרדרות המצב."
- "אז מה בעצם הטענה העיקרית של הרפואה הקונבנציונאלית להשתמש באנטיביוטיקה"?
"הטענה העיקרית בעד שימוש באנטיביוטיקה ושימוש ממושך דווקא (לא פחות משבעה עד עשרה ימים) מבוססת על דעה מוטעית, שבלי השימוש באנטיביוטיקה החיידקים עלולים לחדור למערכת הדם ו"להתיישב" על איברים חיוניים בגוף ( שסתומי הלב, כליות, פרקים וכד').
טענה זאת מנוגדת לכל הידוע היום: בדרך הטבע חיידקים לא חודרים למערכת הדם, פרט למצבים מיוחדים כגון: זיהום בניתוח, פציעה עם דימום וחשיפה מסיבית של כלי הדם.
המסקנה המתבקשת - צמצום דרסטי בשימוש באנטיביוטיקה ובראש ובראשונה ברפואת הילדים כולל הימנעות מוחלטת מתרופות אלה במקרים פשוטים של דלקות גרון, ברונכיטיס, נזלות והתקררויות למיניהן, מחלות עור זיהומיות ורבות אחרות. לכל אלה מצאה ההומיאופתיה פתרון מהיר, יעיל ולא מזיק".
-"מתי בכל אופן רצוי להשתמש באנטיביוטיקה"?
במקרים קיצוניים של חדירת החיידקים מבחוץ", אומר ד"ר זמיר, "כמו במקרים של ניתוחים בתנאים לא סטריליים, תאונות או פציעות מלחמה, שם טיפול אנטיביוטי הכרחי, מכיוון שבמקרים אלה הגוף אינו ערוך לריפוי עצמי בניגוד למקרים של דלקות רגילות.
הטיפול ההומיאופטי משקם וממריץ את מנגנון החיסוני הטבעי שטבע בורא עולם באדם, המנגנון הזה אחראי על ריפוי עצמי ובדרך זו בונה מחדש מחסום טבעי שמפסיק התרבות ופעילות הרסנית של החיידקים מבלי להזדקק כלל ל"חומרי הדברה" כימיים - האנטיביוטיקה".
לא נשארנו אלא לברך את כל בית ישראל בכלל וקוראי וגולשי האתר בפרט בבריאות איתנה ללא תרופות ורופאים...
