ישראל מדינה במלחמה

א. אי-תפקוד הממשלה וראשה

דומה שמרבית האזרחים יודעים שמצבנו המדיני, והכלכלי קשה. ממשלתנו זו לא תפקדה לטובת המדינה ואזרחיה מיום כינונה. ראש הממשלה, אשר בקושי זכה בבחירות הרביעיות ברצף מיהר להקים קואליציה עם החרדים שבחרו מִקֶּדֶם לבדל עצמם מיתר קבוצות וְעֵדוֹת האוכלוסין, הקימו חינוך עצמאי עליו השכילו להרעיף סכומי עתק ופיתו רבים וטובים, גם בעלי דעות אחרות, לשגר את ילדיהם למוסדות אלו בהם זכו ליום לימודים ארוך ולארוחות חינם, וכך העבירו לְצִדָּם אט אט גם את ההורים. במוסדות אלו הקפידו שלא ללמד לימודי ליבה שֶׁמָּא עם הקניית דעת מעבר ללימודי דת יאבדו מנהיגיהם את השליטה בחסידיהם, ומטעם זה גם מנעו מתלמידיהם לשרת בצבא.

הזכרים, בין שהם מוכשרים וחפצים ללמוד ובין שהם מעבירים ימיהם בבטלה, קיבלו פטור משירות בצבא ונרשמו כאברכים בישיבות ובכך נמנעו משירות בצבא או מעבודה של ממש ותשלום מס, ובו בזמן ראשי הישיבות נהנו מאותם תקציבים שהוענקו לפי מספר התלמידים הרשומים. למעשה לא הייתה ועדיין אין כל בדיקה או ביקורת אם אומנם כל הרשומים כאברכים אכן לומדים וכך כולם הרוויחו, פרט למדינה, צבאה ואוצרה. באופן זה הגענו למחסור בחיילים ולניסיונות להאריך את שירות החובה של אלו שכן מתגייסים!

ראש הממשלה בעשור האחרון הקדיש את עיקר זמנו להשגת טובות הנאה למשפחתו ולשימור שלטונו בכל מחיר. כך לדוגמה סיכל נכונות של מספר חצרות "חסידים" ללמד לימודי ליבה בכדי ליהנות מתמיכת המדינה בהודיעו להם כי יקבלו אותה תמיכה כספית זו גם ללא לימודי ליבה. פה רה"מ פעל במכוון ובמזיד נגד טובת המדינה וּכְלָל הציבור רק כדי לקושש עוד מספר קולות בקלפי. בשנים האחרונות גברו חששותיו לכיסאו ובשל כך, ובשל חששו מפירוק הקואליציה הרופפת, העניק כוחות וסמכויות בממשלה לקיצונים כאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' ואף שלא שירתו שירות מלא בצה"ל אם בכלל, הפקיד בידם חלק ניכר מביטחון המדינה. בן-גביר השתלט על המשטרה, כולל חיל משמר הגבול החמוש כצבא, ואט אט הכפיפם לשיגיונותיו ודרכו הפוליטית, הרחיק ממנה קצונה מנוסה ואחראית וקידם קצינים שהראו כלפיו נאמנות ונכונות לקבל ממנו הוראות.

סמוטריץ' קיבל, פרט לאוצר (הכולל גם את מימון צורכי הצבא, כמו יכולת נפשעת לעכב רכש מטוסים ומסוקים חיוניים) אף חלק מסמכויות שר הביטחון דבר שמאפשר לו לטפח בעקיפין גם חבורות פורעים ביו"ש. בצד אִי-תפקוד הממשלה, על שריה המרובים והמיותרים שמעשיהם ובעיקר דיבוריהם הרחיקו מאיתנו רבות ממדינות תבל הנה הם גם הזיקו קשות ליחסינו עם ארה"ב ידידתנו הגדולה וכמעט היחידה כיום.

נתניהו בשנים האחרונות מגלה חוסר מנהיגות מוחלט. תפקידו של מנהיג הוא לגשת מיד לפתרון בעיה, לבחנה מכל צדדיה ככל הניתן, להתייעץ מיד עם מומחים, לשקול ולהחליט. כן, להחליט! כל עיכוב מיותר עולה בדמים ובנושאי ביטחון עולה גם בדם. ביבי נמנע מלהחליט החלטות נחוצות, דוחה שוב ושוב ומקים ועדות לבדיקת מסקנותיהן של ועדות קודמות שמינה, כמו לגבי חגיגות הרשב"י בהר מירון, ותכופות החלטתו מתקבלת מאוחר מדי, אחרי שהמדינה שילמה בדם את עלות השיהוי בהחלטה. לדעתנו, גם בלי קשר לתיקיו ולנזקיו יש לפטרו או להזמינו להתפטר בשל נבצרות, נבצרות לקבל החלטות.

ב. תפקוד לקוי של המנהיגות הצבאית

למרבה הצער חוסר המנהיגות בצמרת פשה גם בצבא. כמו בערב מלחמת יום-הכיפורים, בצד שאננות, יהירות ואי-תפקוד. הצבא ומפקדיו עשו שורה ארוכה של טעויות שלא יאמנו. ארבעת הרמטכ"לים האחרונים השלימו עם הקטנת צה"ל ל"צבא קטן תוקפני ומקצועי" כפי שהתבטא לערך אהוד ברק בהיותו שר ביטחון, וראשי הצבא הֶחֱרוּ-הֶחֱזִיקוּ אחריו. נסגרו טייסות וחטיבות שריון. הצבא והמנהיגות שמעליו שוב נתפסו לקונספציה שגויה ששום סכנה אינה נשקפת לנו מעזה (ומלבנון. בצד מוֹרָאוֹת הטבח שערך החמאס בדרום אפשר ומזלנו הוא שהחיזבאללה לא הקדים את החמאס בפלישה מלבנון, בכוחות אדירים בהרבה מאלו של החמאס).

המודיעין היה רדום ומפקדיו לא הקשיב להתראות מהשטח, מהדרגים שהיו במגע וקשר עין עם האויב, כמו התצפיתניות, אנשי כיתות הכוננות ודרגי המקצוע. בהחלטה פושעת הוּצָא הצבא מהקיבוצים עליהם שמר מבלי שהובא תחליף ובמקביל, קצין שוטה כלשהו, הורה ליטול את הנשק שהחזיקו בַּסְּפָר חברי כיתות הכוננות בבתיהם, או צווה להעביר את הרובים האישיים לנשקיה נעולה, כך שבשעת חירום יש לאתר את המחזיק במפתח, ולרוץ תחת ירי וברד טילים לנשקיה כדי להתחמש. את מי שהחליט על כך יש לפטר מדי ולשקול אפשרות להעמידו לדין. כל ענין ההגנה על ישובי הספר טעון חקירה על רשלנות פושעת שעלתה לישראל במאות קורבנות יקרים שאין להם תחליף.

רק חוֹדְשָׁיִם קודם לטבח 7 באוקטובר התברר כי שער בגדר הגבול עם מצריים ננעל באזיקי פלסטיק וכך חייל וחיילת נטבחו על משמרתם בידי חייל-מרצח מצרי (ההייתה תגובה מצרית לרצח? או ש"הכלנו" את הרצח כמו את יתר ההפרות בגבול?). זה היה תמרור אזהרה שמשהו רקוב קיים בהגנת הגבולות. האם מפקדי הפיקוד, הגייס הדרומי והמח"ט נחקרו על רשלנות פלילית זו? הסתבר שבכל דרום המדינה בו יש מספר בסיסים ומטוסים של חיל-האוויר לא הוצבו מטוסי קרב ומסוקים בכוננות ולא הייתה תרגולת חרום. מול גבול עזה הוקם בסיס חסר הגנה ובו עמדות הירי לא היו ממוגנות ומרוחקות מהממ"דים, כך שעל החיל היה להחליט אם להשאר בעמדה או להתפנות לממ"ד. התוצאה הייתה שהעמדות פונו. הלוחמות ורוב הלוחמים בבסיס כלל לא נשאו נשק וגם אימונם היה בסיסי ביותר, אם בכלל. מדוע? הרי כל החיילים נדרשים לשאת נשקם גם בצאתם לחופשה קצרה בביתם. כאן בבסיס עצמו לא חומשו החיילות והחיילים!! טרם שמענו שום הסבר למחדלים אלה.

ג. תפקוד המנהיגות לאחר אותו טבח נורא

נעזוב לרגע את אי-תפקוד המנהיגות האזרחית והצבאית כאחת בחוסר הכוננות המינימלית הנדרשת ומאי-תפקודן בזמן הטבח עצמו; חוסר המנהיגות וחוסר ההיגיון בתפקוד נמשך עד עצם היום הזה.

היו ויש בפנינו שתי בעיות קשות שלכאורה פתרונן יחדיו אינו עולה בקנה אחד: 1. הבסת החמאס ומניעת השתקמותו ושובו לשלטון ברצועה, דבר המחייב את השמדת ארגונו הצבאי והאזרחי כאחת; 2. שחרור והשבת החטופים. החמאס משחק בעצביהן של משפחות החטופים ומתעלל במנהיגות שלנו, תוך הפצת שמועות שווא ולחימה בנו במישור הבינלאומי, כולל באו"ם למוסדותיו ובביה"ד הבינלאומי בהאג, בדעת הקהל ובמפגני סטודנטים מסונוורים באקדמיה האמריקנית ובמערב.

דומה שהמנהיגות כאן נכנסה ללחץ מהמצב הבינ"ל, כולל החרדה מה יעלה הדיון בהאג ולא התפנתה לשיקול דעת מעמיק ובחינה קרה של המצב ואפשרויות ההחלצות ממנו. אומנם משפחות החטופים הקימו לחץ רב (ומוצדק מבחינתן. "אדם קרוב אצל עצמו" ואצל אסונו) לשחרר ראשית לכל את כל החטופים ואפילו "בכל מחיר". מצד שני הוכרז המשך המלחמה, מרבית הרצועה נכבשה ובעוד מאמץ ניתן היה לכבוש ולטהר גם את רפיח ולחסום את המנהרות ממצרים. כרגיל אצל ביבי וחבר יועציו שאויש כרגיל בעיקר במלחכי פנכה, החל גמגום שתוצאתו החלטות בלתי הגיוניות. ביבי נרתע מהלחץ האמריקני להפסקת הלחימה ומלחץ המשפחות ועצר את הלחימה בעזה על גבול רפיח.

בשלב שני הורה על פינוי מרבית כוחותינו מהרצועה תוך שבמקביל אסר פינוי אזרחים מרפיח כדי "להכשירה" לכיבוש וטיהור. כבר ארבעה חודשים צה"ל מדשדש ברצועה, החמאס מקיז את דמנו ונאסר על צה"ל לחסל את מחבלי רפיח ולשחרר את החטופים או להחליפם בסינוואר ושארית קציניו בטרם יֵהָרְגו. זו הייתה והינה טעות נוראה ומפקדי צה"ל לא השכילו להלחם ברוע הגזירה מלמעלה. למסתכל מהצד היה ברור שזהו כישלון נורא שעליו שילמנו ונשלם בדם רב. שר הביטחון לא חדל מלאיים על סינוואר ומחבליו במוות הצפוי להם, ממש כאילו ביקש מהם שלא לשחרר אף חטוף באשר החטופים נותרו כמעט המגן היחיד שנותר לחמאס.

יש להניח שגם בלי איומים אוויליים אלה החמאס היה פועל כדרכו באכזריות מחושבת ובאי דאגה לחיי המחבלים, האסירים ובוודאי לחיי ושלום החטופים. ההפוגה כצפוי נוצלה בידי החמאס לשוב ולתפוס ברסן השלטון להשתלט על האספקה הנדיבה שהוערפה על הרצועה, בהכנת מטענים ומילכוד בניינים ופירי מנהרות והטמנת מטעני צד קטלניים. בעוד שאצלנו לא הבינו שחמאס לא ישחרר חטופים ויוותר ללא מגן. הנה המצב השתנה ומשתנה לרעת ישראל מדי יום ומדי לילה.

חמאס ממשיך לבצר את עמדותיו, להרוג בחיילינו בירי ובמלכודים וכן בהבערת הַמֶּרִי ביו"ש. אסור היה לעצור את צה"ל בגמר כיבוש וטיהור הרצועה. משמעות המצב כיום היא שהרצועה שנכבשה ברוב רובה לפני 4 חודשים טעונה עתה כיבוש מחדש תוך אובדן לוחמים ואי-שחרור החטופים. אין מנוס מכיבוש רפיח עד לגבול המצרי. שחרור החטופים יבוא רק בחיסול פיזי של לוחמי ומפקדי חמאס, או בשילוחם מהרצועה כפי ששולחו ערפאת ואנשיו מלבנון. הדשדוש ברצועה הוא הרה אסון.

בצד ביקורתנו על המנהיגות בשדה הקרב הנה נעשות טעויות טפשיות מדי יום. נזכיר אלו מהן: יש בידי ישראל סרט אימים המראה את הטבח והאכזריות. נכון שהיה מקום לשמיעת עמדת חלק ממשפחות חטופים לעניין הצגת אותו סרט בציבור הרחב, אך פה טובת המדינה, ולדעתנו גם טובת החטופים הייתה להציגו מיד ובהפצה הרחבה ביותר ברחבי עולם. ראו נא את האבסורד: הסרט הוצג לראשונה לשגרירי אותן מדינות יום אחד אחרי שמדינותיהם הכירו ברשות כמדינה!!

אחרי שביבי מינה איזו ידידה של משפחתו לשרת הסברה המשרד נהרס, השרה התפטרה ועד היום משרד חיוני זה לא שוקם. נגררנו לביה"ד הבי"ל בהאג. אפשר וצריך היה להתנגד לעצם הדיון בו אולם מכל מקום לא עשינו שם דבר מעבר לטיעון המשפטי שדומני שהיה מבריק. מדוע לא הוצג שם הסרט על הפרעות והטבח? מדוע לא נשאלו השופטים הכבודים אם היו מוכנים לגור עם משפחותיהם בישוב הנתון להפגזות טילים, מרגמות וירי נ.ט. יומיומי. האם הובהר לאותם שופטים כי אש"פ, או "הרשות", משלמים בכספי התרומות מאירופה ומקטר משכורת לרוצחים ולמשפחותיהם על בסיס מספר הישראלים שהם רצחו?! כיצד זה או"מ וביה"ד דואגים לשלום הפלשתינים ברצועה אשר בחרו בחמאס, מריעים לו על כל רצח שעולה בידו לבצע ובו בזמן מתעלמים מכך שאפילו הצלב האדום לא הורשה לבקר אצל מי מהחטופים, מקורבנות האונס וההתעללות, או אפילו ליתן להם תרופות שנשלחו שמית עבור כל חטוף?

אנו מציעים להזמין כל אחד משופטי האג, מהתובע שם ומראשי המדינות שהכירו באש"ף לטוס על חשבוננו במחלקה הראשונה ולבלות על חשבוננו שבועיים בצימר בעוטף עזה או בצפון המדינה. ראוי שיוזמנו לבוא בגפם, אך טוב מזה עם משפחותיהם, ולהתבשם מריחה של ארץ הקודש הרווי עתה באבק שריפה ובאבק בתים של אזרחים המופצצים דרך קבע. הנה אתגר למשרדי החוץ והתיירות שלנו.