מעודי לא עישנתי. אף לא סיגריה אחת (להוציא חצי - אי אז, בילדותי, בהיחבא, רק כדי להתיר לעצמי איסור). מאז ומעודי עישנו לידי, סביבי. תמיד. עד היום. פלטו ונשפו עלי ים של עשן. מאז שעושנתי - סלדתי. נרתעתי. נגעלתי. לא פעם, מול עיני המעשנים, נופפתי את העשן בידי ושלחתי אותו - ובלבי גם אותם - לכל הרוחות. זה לא הועיל, לא לי, בוודאי לא להם. הקטרים בשלהם. נשפו ונשפו. נשפו וצפצפווווווו... עלי.
לפני שנים אחדות נטשנו, אשתי ואני (טרם הגשתה של המנה הראשונה!) חתונה, אשר היינו מוזמנים מכובדים אליה. הושיבו אותנו סביב שולחן, שאליו הסבו מוזמנים אחרים. זה היה הרכב אנושי מקרי, אקראי, זמני. לבד מאתנו, כולם עישנו. לפני שהעזנו (הרהבנו עוז, יש לדייק) לבקש מהמעשנים, "אם אפשר, בבקשה, להפסיק לעשן", עשינו תנועות של גירוש העשן וליווינו את התנועות בהעוויות פנים ובמצמוצים אשר לא ניתן היה לטעות במסר שלהם: הם הביעו תיעוב וכעס. רק אחד מהמעשנים נרמז. האחרים - בשלהם - המשיכו לעשן. כאשר שאלנו, מקדימים סליחה לשאלה - בהיסוס, בנימוס, כמעט בלחישה - מהשניים שהמשיכו לעשן ה"אם אפשר בבקשה להפסיק לעשן כאן?" ולא נעננו, לא בתשובה ולא בכיבוי, קמנו ועזבנו. עזיבה רועמת, צורמת, הפגנתית.
עד היום אני זוכר, בוש ונכלם, את ההסבר המביש הזה לעזיבתנו את החתונה בעודה בעיצומה. הכול ראו אותנו בעזיבתנו. ההסבר התקבל אבל אוי להן, לבושה ולכלימה, ואוי לנו, שבושנו ונכלמנו בהן, בשל הסיבה שבגללה הושבתה שמחת השתתפותנו בשמחתם של בני זוג יקרים לנו.
אני לא מעשן וסביר להניח שלעולם לא אעשן. ובכל זאת, אני חושב שנכון להתיר למעשנים לעשן גם במקומות ציבוריים, שבהם יושבים אנשים כמוני, שסולדים מעישון בכלל ומעישון על-ידם בפרט. אני מעדיף לשהות, גם אם בעל כורחי, במחיצתם של אנשים רגועים עם סיגריה בפה מאשר באנשים לחוצים, קצרי רוח, חלקם, כמשוער, אלימים, בלעדיה.
מן הסתם אקים עלי ואקומם נגדי טהרני-עשן, אשר מכל בחינה שהיא אני נמנה עם המחנה הטהור והלא מעשן שעמו גם הם נמנים. אני בוודאי יכול למנות עשר סיבות, לכל המעט, לנזק הוודאי הכרוך בעישון ולתועלת הוודאית הכרוכה בהפסקתו. ואף על-פי כן...
איסור גורף על עישון במקומות ציבוריים הוא עבור רבים, רבים מאוד, הוא בבחינת "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה" - במירכאות ובלעדיהן. בטרם יסקלו אותי מי שמתכופפים כאן ועכשיו להרים אבן, אסייג ואבהיר: אשמח מאוד אם בהינתן החוק - הוא ייאכף במלואו. ואם וכאשר בגללו יצמצמו חלק מהמעשנים את כמות הסיגריות שהם מעשנים, הרווח והתועלת ייזקפו לטובת כולנו. זה יהיה צמצום שכל כולו רווח והרחבה.
הניחו למעשנים לעשן - גם ( כן?כן!) ברשות הרבים; גם אם ההתר הזה יגרום לי להמשיך לסלוד, להירתע ולתעב עישון בכלל ואת הרגע הזה, שבו אני מסיים את המאמר, לא מאמין למילים שאני כותב וקורא, כאן ועכשיו, בפרט.
הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
