ההנהגה חלולה של צוות רובין
"עם כמה רימונים יצאת למלחמה?" שאל ראש צוות רובין את החייל.
"תשעה"
"עם כמה חזרת מן המלחמה?"
"תשעה." צחוק פרוע
"אז מה עשית במלחמה?"
"אין לי מושג, גם לא בדיעבד."
לחיילים של צוות רובין אין מושג על מה ולמה הוציאו אותם למלחמה. וכאשר כבר יצאו, על מה נלחמו. וכאשר כבר היו בשטח הלחימה, מה היו המשימות. לכאורה, המטרות הוגדרו על-ידי המנהיגות באופן הכי ברור שיש. השבת השבויים, הפסקת ההפגזה של ישראל, חיסול החיזבאללה ככוח צבאי. למעשה, האמצעים להשגת המטרות, כיצד להוציא את הכוונות מן הכוח אל הפועל, מעולם לא הוגדרו. מה שכן הוגדר היה פחד מצמית מפני אבידות, פחד נורא מפני היתקלות, פחד תהומי משקיעה בבוץ הלבנוני, גם אם הבוץ הזה יורה באין מפריע על השליש הצפוני של ישראל. גם אם חיילים נחטפו באין מפריע והתשובה היחידה שממשלת ישראל מסוגלת לספק להוריהם ונשותיהם היא שחרור רוצחים כפרס על טרור מוצלח במיוחד.
אבל הדבר העיקרי שאיננו ברור לצוות רובין הוא מדוע אנו נאחזים בארץ הקטנה והדוויה הזו? כדי לשמור על בנייני אקירוב? כדי לגונן על הקריה תל אביב? כדי לממן לראש הממשלה מקלט אטומי ולילדיו את כרטיסי הטיסה לביקורי בית? כדי להשאיר את נתב"ג פתוח ללב לבייב כדי שיוכל לקחת את הונו ומשפחתו ולעבור אל לב האימפריה הבריטית הקורסת? התשובה הציונית היא לא, ב-א' רבתי. התשובה הציונית היא שמשימתו של צוות רובין היא להיאחז בארץ הזו למען עם ישראל.
ארץ ישראל איננה גבעה זו או אחרת שראש הממשלה מתמקח אודותיה עם סוכנים זרים, אם בממשלתו (עמי איילון) ואם מקרב הצורר האיסלמו-נאצי (אבו מאזן). ארץ ישראל איננה גבעה חכורה מן הכנסייה היוונית קתולית (הכנסת). ארץ ישראל כולה היא נחלתו הבלעדית של עם ישראל. הרי אם על הר-חומה מתמקחים כתגרנים בשוק, אם חומש היא חלק אינטגרלי מן המדינה הפלשתינית, מה הטעם ליהרג על קריית שמונה, מטולה וחיפה? שלא לדבר על לוד עכו ופוריידיס. העובדה שבאופן זמני יש בחלק מהן רוב יהודי? חמש דקות של אחמדיניג'אד, וארבעים שנה של הזנחת ההיקף של גוש דן משנים את המצב מן הקצה אל הקצה.
צוות רובין היה אמור להילחם על זכותו של יהודי לדור בביטחון בארצו, ומכיוון שצוות רובין איננו יודע היכן הארץ שלו, לא מצא טעם להילחם ולסכן את התחת שלו. מי שצריך לומר לו היכן הבית, המנהיגות הנבחרת, לא יודעת בעצמה היכן הבית, כי חלקי הבית עומדים למיקח ולממכר על-פי גחמות של התקשורת ומערכת המשפט. אין מנהיגות אמיתית, ומה שיש זה מנהיגות חלולה. מנהיגות של סחרירים, ולא מנהיגות של אמת, מנהיגות שמחללת את המנגינה שהתקשורת ומערכת המשפט הפוסט-ציוניות נושפות לתוכה, ולא מנהיגות עם נשמה יהודית. לו היתה מנהיגות של אמת, צדק, נשמה יהודית ונחישות ציונית הייתה מדינת ישראל פורשת את חסותה על כל ארץ ישראל, מן הירדן ועד הים, ומגינה על כל היהודים שהתקבצו אל ביתם מכל ארצות תבל. או אז היה צוות רובין שב לביתו כאשר כל המחסניות ריקות, כל הרימונים הושלכו, והאויב ניגף ונס לפניהם כמוץ לפני רוח.
האם לכנסת הנוכחית היכולת להעיף את המנהיגות החלולה לכל הרוחות ולצקת במנהיגות תוכן ציוני? בדיוק כמו היכולת או הרצון של צוות רובין לנצח את החיזבאללה. ללא אמונה בצדקת הבלעדיות היהודית על ארץ ישראל לא תיתכן מנהיגות, לא יתכן ניצחון, והתבוסה המרה תמשיך להיות מנת חלקינו.
