שוטרי ישראל, הקשיבו לצ'רצ'יל

"לא יכולתי להתפעל מן הסידורים שנעשו לקבלת פני אחרי נחיתתי בטהרן. הציר הבריטי בא לקראתי במכוניתו, ומשדה התעופה נסעתי לצירות שלנו. עם קרבנו לעיר עמדו פרשים פרסיים לצידי הכביש ברווחים של 50 יארד, לאורך שלושה מילים לפחות. הוכח בבירור לכל זד ורשע, כי צריך לבוא איזה איש רם-מעלה ובאיזו דרך. רוכבי הסוסים נתנו פרסום לנתיבנו, אך לא יכלו לתת כל הגנה שהיא".

"אנשי הביטחון האמריקניים נהגו ביתר פיקחות ביחס לנשיא [רוזוולט]. משמר מחוכם של מכוניות משוריינות הקיף את מכונית הנשיא בדרכה. למעשה נחת מטוסו בשדה תעופה בלתי ידוע, ובלא שיבחינו בו לגמרי, בא לצירות האמריקנית דרך רחובות וסמטאות שאין לחזותם מראש כלל".

כך מתאר וינסטון צ'רצ'יל את הגעתו לוועידת הפיסגה בטהרן, עם פרנקלין דלאנו רוזלווט ויוסף סטלין, בנובמבר 1943. ומה עושה משטרת ישראל, 64 שנים מאוחר יותר? חוזרת בדיוק על אותן טעויות של הבריטים. אז זוהי כנראה מורשת המנדט.

8,000 שוטרים - שליש מכוח האדם של משטרת ישראל - מאבטח את ביקורו של הנשיא ג'ורג' בוש. הרחובות הראשיים של ירושלים נחסמים לימים שלמים. כביש מספר 1 הופך ליעד מבוצר. הנזק הכלכלי, בשל איחורים ופקקים והימנעות מפעילות עסקית, יגיע למיליוני שקלים.

אם מישהו חושב שיש תועלת בהגנה כזו, כדאי שיחזור שוב כמה עשרות שנים אחורה, ליתר דיוק - לשנת 1963. באותה שנה כמעט הצליח מתנקש מקצועי, שנשכר בידי המחתרת הצרפתית שהתנגדה לנסיגה מאלג'יריה, לרצוח את הנשיא שארל דה-גול.

פרדריק פורסייט תיעד את האירועים בספרו "נשיא על הכוונת", שהפך לסרט באותו שם. שירותי הביטחון של צרפת ידעו על המזימה, ידעו על הזהויות הבדויות בהן השתמש המתנקש, ידעו מתי יפעל - ובכל זאת, רק גחינה בלתי צפויה של דה-גול הצילה את חייו וגרמה לכך שהכדור שרק ליד אוזנו. מדוע? משום שמתנקש כזה מתכנן את צעדיו בקפידה, חודשים רבים מראש, פועל בחשאיות מירבית ואינו מותיר דבר ליד המקרה.

מה לדעתכם קורה בוושינגטון כאשר מגיעים מנהיגים זרים - אירוע שמתרחש עשרות פעמים בשנה? ומה קורה כאשר הנשיא יוצא מהבית הלבן - ודאי מאות פעמים בשנה? האם מישהו מעלה על דעתו לסגור את כל העיר? ודאי שלא. שיירת הנשיא עוברת ברחובות, כאשר בכל פעם נסגרים שני צמתים - הקרוב אליה וזה שאחריו - והם נפתחים מייד לאחר שהיא עוברת. זהו, בלי אלפי שוטרים ושיבוש מוחלט של שגרת החיים.

אצלנו, לעומת זאת, מאז רצח רבין - כולם בהיסטריה. יצא לי להשתתף בפגישה של ועדת העורכים עם אריאל שרון לפני שנים אחדות. כל אזור בית סוקולוב בתל אביב הפך לשטח סטרילי. כולנו, נושאי תעודות עיתונאי שמנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית, עברנו 4-5 בדיקות שנמשכו 40 דקות. צוותי הטלוויזיה עברו בדיקות מדוקדקות עוד יותר. את שרון הכניסו לאולם דרך חלון(!) הפונה לחצר הבניין. מישהו באמת חשב שהיה שם כזה סיכון ביטחוני?

תסתכלו על משרד ראש הממשלה בירושלים. האזור כולו סגור ומסוגר, כמעט אי אפשר לעבור בו ברגל, ובכלל אי אפשר לעבור בו ברכב. מי שמצלם את בית ראש הממשלה, ועל-כך אני יכול להעיד מניסיון אישי, מעוכב מיד בידי המאבטחים ונתון לחקירה ולפלישה למצלמתו. אם מישהו מאמין שמתנקש פוטנציאלי יהיה עד כדי כך מטומטם ויבוא דווקא למשרדו או לביתו של ראש הממשלה, הרי שהוא תמים בצורה מסוכנת.

רק לשם השוואה: הבית הלבן פתוח לביקורים. אומנם בהליך מורכב למדי של רישום מראש, אבל פתוח. עיתונאים בתפקיד נכנסים לשם אחרי בדיקה או שתיים בהתאם לרשימות שבידי השומרים. הקונגרס בוושינגטון פתוח גם הוא לציבור. את נשיא ארה"ב ניתן לראות בהמון אירועים פומביים והוא תמיד יגש לקהל ללחוץ ידיים. אני עצמי יכולתי לירות בקלות בנשיא קלינטון לפני כעשור בהזדמנות כזו. נכון שהייתי נתפס מיד, אבל תזכרו שאנחנו חיים בעידן של מחבלים מתאבדים.

לארה"ב יש עבר הרבה יותר עגום משלנו ברציחות פוליטיות (זוכרים את לינקולן, מקינלי, האחים קנדי, קינג? ואלו רק בודדים), והאמריקנים אכן היסטריים מאז 9/11. אבל הם יודעים שדמוקרטיה פירושה נגישות של נבחרי העם לשולחיהם.

אצלנו, לעומת זאת, הכוח גבר על המוח. במקום להשקיע מחשבה בהגנה היקפית, במודיעין, בפעילות מסכלת - רק מודיעים מראש לכולם מתי ואיפה יעבור בוש. תמיד אומרים שתפקידו של הש"ג במחנות צה"ל הוא למנוע את כניסת ההיגיון. עושה רושם שגם המשטרה החלה להציב ש"גים.

ועדת החקירה הבאה

תרשמו לפניכם: המחדל ההיסטורי הגדול הבא של מדינת ישראל נמצא בעיצומו. הולכים לדון בסוגיות הליבה, כולל כמובן הפליטים, אבל איש אינו מוכן לדיון על הצד השני של המשוואה - גירוש מאות אלפי יהודי מדינות ערב ושוד רכושם. זהו עוול לאותם מגורשים וצאצאיהם, ולא פחות חמור - טעות טקטית ואפילו אסטרטגית ענקית של מדינת ישראל.

אחרי שנגמור לחקור את היחס המחפיר לניצולי השואה, גם זה יהיה נושא לוועדת חקירה. אבל כמו תמיד, תהיה לנו חקירה בדיעבד במקום מניעת מחדל מראש.