מי אחראי לגורל תושבי עזה?

מי אחראי על גורלם של הפלשתינים ברצועת עזה? ארגון זכויות האדם בצלם חוזר ומאשים את ישראל במניעת טיפול רפואי בחולים פלשתינים תושבי רצועת עזה עד כדי סיכון חייהם ואף גרימה למוות של חולים.

בצלם סבורים, כמשתמע מדוחות הארגון, כי חלה על ישראל החובה להגיש סיוע רפואי לנזקקים ברצועת עזה למרות שזו הוגדרה על-ידי ישראל "ישות עוינת", והיא נשלטת על-ידי ארגון טרור (חמאס), המיישם מדינית של טרור וג'יהאד יומיומי נגד ישראל ונותן מחסה לארגוני טרור איסלאמיים ובהם שלוחות ארגון של אל-קאעידה.

על-אף מצב הלחימה בין ישראל לשלטון החמאס, בצלם, וכך גם ארגוני זכויות אדם אחרים, אינם עורכים הבחנה בין החולים, ולדידם כל חולה, הזקוק לטיפול רפואי מציל חיים, ובמשתמע גם אם הוא טרוריסט, זכאי לקבל שירותי בריאות בישראל אם חייו נתונים בסכנה.

ממשלת החמאס נוקטת בקו דומה לזה של בצלם וארגוני זכויות האדם, ומפרסמת מעת לעת דוחות בהם מפורטים מקרי המוות של פלשתינים שנגרמו לטענתה בגלל "המצור הישראלי". בהודעתה מ-24 בדצמבר 2006 מציינת ממשלת החמאס, כי מספר "נפטרי המצור" הגיע ל-49 עם מותו של אחמד כאמל אל-דאיה, שנמנע ממנו לצאת לטיפול רפואי בחו"ל.

השלטון ברצועת עזה נתפס ביוני 2006 ע"י תנועת החמאס בהפיכה צבאית, שכללה (על-פי תיעוד אמצעי התקשורת ודוחות ארגוני זכויות אדם) מעשי רצח, הוצאות להורג, לינץ' ועינויים. ארגון החמאס טוען, כי ממשלתו לגיטימית והיא אחראית על ניהול ענייניה של רצועת עזה ועל גורלם של תושביה. טענות ממשלת החמאס, כי ישראל מסכנת את חיי התושבים הפלשתינים החולים מופרכות מיסודן. בין ישויות עוינות הנמצאות במצב של לחימה זו בזו אין כל יסוד מוסרי, משפטי או הגיוני לטענה, כי המדינה המותקפת צריכה להיות מחויבות להעניק ביטוח רפואי לתושבים של הצד התוקפן וללוחמים שלו. מחובתה של ממשלת החמאס, היוזמת את הלחימה והטרור נגד ישראל, להעניק את השירותים הרפואיים לתושביה ועליה לשאת באחריות לתוצאות מדיניותה.

ואולם, ממשלת החמאס לא רק שאינה ממלאת חובתה כלפי תושביה, היא אף מסכנת אותם בכוונת מכוון ורואה במספר הנפטרים הפלשתינים יתרון הסברתי שיש לנצלו מול ישראל. הספסרות במוות של תושבים פלשתינים תמימים על-ידי ממשלת החמאס באה לידי ביטוי בשיגור רקטות הקסאם סמוך לבתי תושבים באופן המסכן את חייהם, כפי שמעיד על כך דוח בצלם בו נכתב כדלהן:

"חלק ניכר מן הטילים משוגר מתוך אזורים שבהם חיים אזרחים, או בסמוך להם. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על התקפות מתוך בתי אזרחים או בסמוך להם כמו-גם על השימוש באזרחים כמגנים חיים. זאת, במטרה לחסוך פגיעה באזרחים במהלך התגובה הצפויה מהצד השני. הארגונים הפלשתינים הבוחרים לבצע את התקפותיהם נגד ישראל מתוך אזור מיושב או בסמוך לו עוברים על איסור זה ומפגינים בכך את אדישותם לפגיעה באזרחים ישראלים ופלשתינים".

וכך, גם בעניין החולים הפלשתינים חלה האחריות המלאה על מותם על ממשלת החמאס. בפניה עומדת האפשרות להעביר את החולים לטיפול רפואי במצרים. למרות הפתרון הפשוט לבעייתם הדחופה של החולים העזתים, ממשלת החמאס מתנגדת לוותר על "החיבור" לישראל, עימה היא נלחמת, ולהעדיף על פני מצרים בת בריתה. את מדיניות זו חשף ד"ר סלאח ברדוויל מראשי תנועת החמאס, אשר בראיון לסוכנות הידיעות הפלשתינית "קודס פרס" (21.9.07), הסביר, כי העברת הרצועה לאחריות מצרית תהיה "טעות אסטרטגית" ש"תחסל את הבעיה הפלשתינית" ומצרים לא תוכל להתמודד עם "הנטל הכלכלי והדמוגראפי" של רצועת עזה.

הטענה שמעבר רפיח סגור "בגלל ישראל" אינה עומדת אף היא במבחן המציאות. הגבול בין רצועת עזה למצרים פרוץ ואין בו פיקוח של ממש. בכירי החמאס יוצאים ובאים דרכו ללא קושי ומגבלות לצורך ביקורים בחו"ל וגיוס כספים ופעילי זרוע הטרור של הארגון נוסעים לאימונים באירן ובלבנון. בחודש דצמבר האחרון יצאו בתיאום עם מצרים למעלה מ-2,000 עולי רגל לסעודיה דרך מעבר רפיח הם שבו דרך מעבר זה על-פי החלטתה של מצרים תוך שהיא מתעלמת ממחאה ישראלית. לו רצתה ממשלת החמאס להסדיר את יציאתם החולים הפלשתינים לטיפולים בחו"ל היא הייתה זוכה בוודאי להסכמה של מצרים ולסיועה.

לצד דמעות התנין שלה על מותם של חולים פלשתינים ש"נמנעה יציאתם לטיפול בחו"ל", מסתבר כי ממשלת החמאס נוהגת בדרך שונה לחלוטין במיוחסים הנזקקים לטיפול רפואי. כך היא נהגה במקרה הרפואי של מוחמד דיף, מפקד גדודי עיז א-דין אל-קסאם, זרוע הטרור של החמאס. דיף נפצע באורח קשה בעמוד השדרה בתקיפת חיל האוויר ב-11 ביולי 2006. משנואשו הרופאים הפלשתינים מלמצוא מזור לפציעתו, נמצאה הדרך להעבירו לטיפול ממושך בחו"ל ולהחזרתו לרצועת עזה. ולא רק הוא נהנה מיחס יחס מועדף. עומר אבו שריעה (אבו חפס), מייסד מפקד גדוד המוג'אהידון (היה מקורב בתפיסתו האיסלאמית לחמאס), נפצע בחודש אוקטובר 2007 בתקיפת חיל האוויר בשכונת שייח' רדוואן בעזה. לאור חומרת פציעתו הוא הועבר דרך הגבול המצרי לטיפול רפואי בסוריה, שם נפטר ב-25 באפריל 2007.

התושבים הרגילים של רצועת עזה אינם זוכים כאמור לשירותים מהם נהנים המיוחסים. הם משמשים בשר תותחים עבור ממשלת החמאס לצורכי הסברה - אם על-ידי סיכון חייהם בירי ליד בתי המגורים או במניעת העברתם למצרים לטיפול רפואי. ארגוני זכויות האדם צריכים להפנות את ביקורתם לא לעבר ישראל, אלא לעבר ממשלת החמאס, אשר מנהלת במפגיע משטר טרור ברצועת עזה.