בכייה לדורות

בימים אלו, נפל דבר במחוזותינו שהשלכותיו על עתידה של מדינת ישראל לא ניתנות לעיכול. מעולם, עד ליום ראשון השחור משחור, לא נתקבלה החלטת ממשלה בישראל המכירה ב"זכותם" של הפלשתינים למדינה ריבונית בתוככי ארצנו. כל החכמים הטוענים כי "הזכות" למדינה כזאת כבר עוגנה בהסכמי קמפ דיויד או אוסלו וכי התהליך היה בלתי הפיך - זורים חול בעיני הציבור.

הפרופוגנדה של הערבים, בסיוע השמאל, במשך 36 שנה על היותם עם כבוש שזכאי למדינה ריבונית בשטחי ארץ ישראל - נצחה את המפא"יניק האחרון שסבר עד לא מכבר כי ירדן היא המדינה הפלשתינית. "שלושה וחצי מליון פלשתינים חיים תחת כיבוש, והכיבוש הזה מזיק" אמר שרון בישיבת סיעת הליכוד, הוא ולא אחר, "איננו רוצים לשלוט על עם אחר" המשיך שרון ואמר והצדיק במעט את דבריה של דליה איציק כי הליכוד צריך לבקש סליחה מיצחק רבין המנוח לאחר שדרכו נצחה, כביכול.

אולם, איציק לא דייקה בדבריה. אם מאן-דהו צריך לבקש סליחה מרבין זהו שרון עצמו, ועוד כמה משרי הליכוד שתמכו בתוכנית, אולם לא תנועת הליכוד כולה. מרכז הליכוד המהווה את המוסד העליון של התנועה, החליט ברוב מוחלט של חבריו כי לא תיכון מדינה פלשתינית ממערב לירדן. אילו הובאה מפת הדרכים למרכז הליכוד או אפילו לסיעת הליכוד ערב הבאתה לממשלה היא הייתה נדחית ברוב מוחלט. זאת הסיבה ששרון לא כינס את המרכז או את הסיעה, כדי שלא יתבזה (עיין ע' דמוקרטיה). כאשר אחד מחברי הכנסת אמר לשרון כי זהו ניצחון לטרור הוא נענה כי "מי שחושב שזהו ניצחון לטרור הרי שהטרור נצח אותו".

סבורני, כי הטרור ניצח רק את מי שהרים ידו בעד הקמת מדינה פלשתינית אשר היא היא הייתה מטרת הפלשתינים. הטרור הוא אמצעי בלבד, כלי אסטרטגי להשגת אותו יעד (בשלב ראשון), שלדאבוני הושג. ורק עוד שאלה לסיום. כיצד לא נדלקו נורות האזהרה במוחם של שרי הממשלה כאשר הפלשתינים קיבלו מיד את מפת הדרכים ללא כל סייגים, להבדיל מכל התוכניות הקודמות שנתקלו בהתנגדות פלשתינית או ברשימת הסתייגויות אין סופית?.

אודה כי אין לי תשובה לכך, אולם דבר אחד ברור; ההסכמה הישראלית למדינה פלשתינית בלב ארצנו היא בלתי הפיכה ותהיה בכייה לדורות.
_________
יוסי פוקס - יו"ר תנועת היום שאחרי