לפני מספר שנים התקשרתי למוקד שירותי לקוחות כלשהו, ונעניתי כי "יש שיחות רבות על הקו", "תודה על ההמתנה וסליחה על הסבלנות", או במילים אחרות, המענה האוטומטי 'החליף' את ה'המתנה' ב'סבלנות'.
מילא שמענה אוטומטי מתבלבל, אך דומה כי 'הארץ' (יום חמישי, 17.01.2008) התבלבל. במקביל פורסמו שתי ידיעות אשר ככל הנראה דומה כי החליפו מקטעי טקסט. בידיעה אחת מדווח כי משרד הפנים יוזם חוק ל"
פינוי בכפייה של הומלסים לבתי מחסה", ובידיעה אחרת נכתב כי "
המדינה מסרבת למגן את שדרות" כי "שאר תושבי המדינה ידרשו מיגון" וכי "יש לחזק את כושר העמידה".
בקוראי שורות אלו סברתי כי הארץ החליף מקטעי טקסט בין הכתבות.
הייתכן כי מי שקופאים בקור ברחובות תל אביב אבל מבקשים להיעזב לנפשם - הממשלה יוזמת הצעת חוק אשר תוך פגיעה בכבודם, חירותם ופרטיותם - ייכפה עליהם 'להתמגן' מיד הקור, ואילו מי שמתחננים בפני הממשלה שתמגנם, כלפיהם, הממשלה נעמדת על רגליה האחוריות?
הייתכן שאותה ממשלה אשר רוצה לכפות על הומלסים פינוי לבית מחסה בניגוד לרצונם הינה אותה ממשלה אשר ממאנת למגן תושבים חרף רצונם?
במחשבה שנייה הבנתי כי לא הוחלפו הטקסטים בכתבות ב'הארץ', אלא שלמדינת ישראל, כמדינה מפרת זכויות אדם פטרנליסטית, ישנה נטייה מאוד מאוד פטרונית להציל את מי שכלל לא ביקש הצלה, מחד, אבל מאידך, להימנע מלהושיט יד מושיעה למי שמתחנן כבר חודשים להצלה.
זו אינה הדוגמא היחידה לפטרוניות המדינה.
לא מזמן התבשרנו לדוגמא שתושבי
כפר שלם פונו מבתיהם בניגוד לרצונם וללא הסדר, תוך שהזרוע המבצעת של המדינה התבלבלה והפכה לזרוע מבצעת של כרישי נדל"ן אשר רוצים לעשות רה-קולוניזציה לדרום תל אביב (פינוי האוכלוסיה הישנה והושבת אוכלוסיה חדשה, מבוססת, על חשבון האוכלוסיה הישנה). והנה, אותה ממשלה עצמה, על זרועותיה הביצועיות השונות, אשר ביד אחת מפנה אנשים בניגוד לרצונם ממקום מגורים אשר בו יש להם זכות מעין קניינית של 'בר רשות' היא אותה ממשלה אשר מפנה בכפייה את דרי הרחוב לבית מחסה (שאלה למתקדמים: האם בקרוב דיירי כפר שלם אשר היו בעלי זכות מעין קניינית בבתיהם בכפר שלם יפונו בכפייה ל'מעונות מחסה' בהיותם 'דרי רחוב'?)
ישנן עוד אלפי דוגמאות לפטרוניות המדינה אשר מצילה את מי שלא רוצה את עזרתה, אך מפקירה את מי שלא ביקש למות או להיפגע. די לראות כיצד המדינה (לא) מתחזקת כבישים מועדים לפורענות, כך שנגרמות תאונות, שולחת צעירים למות במבצעים הרפתקניים של "אולי ביומיים האחרונים למלחמת לבנון נצליח להשיג עוד טיפה", תוך שהיא 'שוכחת' לצייד את הלוחמים בציוד בסיסי כגון מזון או מי-שתייה, מתעלמת מתלונות של נשים מוכות כי הבעל מאיים לרצוח אותן (עד שכבר מאוחר) ועוד ועוד ועוד - אך מאידך, לדוגמא,
מאשפזת בכפייה אלפי אנשים בשנה אשר אינם מעוניינים בכך אך ורק מנימוקים פטרנליסטיים הזויים אשר מקומם היה יפה, אולי לפני יובל שנים ולא כיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לא מזמן נתבשרנו כי המדינה סגרה את מועדון הדנג'ן התל אביבי, הלא הוא מועדון של אנשים אשר מרצונם החופשי מקיימים יחסים סאדו מאזוכיסטים. שוב אותו פטרנליזם ולפיו מי שרוצה לקיים יחסים סאדו מאזוכיסטים מרצונו החופשי, המדינה תאסור זאת עליו, אך במקביל, כאשר המדינה היא זו אשר מקיימת יחסים סאדו מזוכיסטים - את הנמען לקיום יחסים אלו בכפייה אפילו לא שואלים (ראה ערך
עינויי השב"כ).
