בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
וינוגרד, מחאה ואסכולת פרנקפורט
|
"איכות מול כמות" אמר בן-גוריון שנתבקש לסכם את ההיסטוריה היהודית ● תפקוד הדרג הצבאי סדק קשות את מיתוס "הצבא הקטן והאיכותי" ● החברה הישראלית בין מוטי (אשכנזי) לתומר (בוהדנה) ● ואיך הגשש החיוור, אסכולת פרנקפורט, וג'קו אייזנברג קשורים לעניין?
|
|
|
|
|
|
וינוגרד. בורר מילים [צילום: AP]
|
|
|
|
|
יום רביעי. שש ורבע בערב. הודעת השופט וינוגרד. ניתן היה להבחין כי הוא מגייס את כל ניסיונו הדיפלומטי בניסיון "להלך בין הטיפות". מבעד לשורות ביקורתו על צה"ל, היה ברור לקהל השומעים, כי לשונו זהירה וכי הוא בורר את מילותיו בקפידה. הרבה מונח על הפרק בנושא הביקורת על הדרג הצבאי ותפקודו במלחמה ובשנים שלפניה. בן-גוריון סיכם פעם את ההיסטוריה היהודית בשלוש מילים "איכות מול כמות". לבנון השנייה תרמה להתנפצות מיתוס המעטים מול רבים. במהלכה של המלחמה "הצבא הטכנולוגי המתקדם בעולם" דישדש (כלשון ועדת החקירה) אל מול ארגון טרור, בלי תוכנית פעולה מקיפה ובלי חזון ודוקטרינה תואמת. כתוצאה מכך, שילמו יותר מדי משפחות בדם יקיריהן - צעירים ומבוגרים אשר לא יחלמו עוד. פעם דיברו פה על "צבא קטן ואיכותי". וינוגרד, באומץ-לב ציבורי מרשים, משך את השמיכה מתחת לתזה. שורשיה של "ההחמצה הגדולה והחמורה" אליה התייחסה הוועדה, ניטעו זמן רב לפני פתיחתה. רובנו היינו שם, שירתנו את המדינה הזאת, מי שלוש שנים ומי פחות - ומי שהיה שם לא הופתע. ב"גבעת חלפון אינה עונה", ידעו הגששים להמחיש היטב את הדופק של הצבא הישראלי, אך מה שמתקבל בחיוך בזמן שלום ורגיעה אינו יכול להימשך בזמן לחימה. מחובתו של ראש המטה הכללי למנוע מתרבות ה"טעיתי, טעה, טעות, טועים, טעינו" לחזור שוב. במיוחד על-רקע מספרם המתעצם של ג'קו אייזנברג וחבריו, נקטה הוועדה בלשון מאופקת כאילו להזכיר לכולנו, שעדיין מדובר בצבא העם, ואין לנו צבא אחר.
|
|
סנדי החדשה [גריז. מתוך האתר הרשמי]
|
|
|
בשנות ה-20 של המאה הקודמת התקבצו הוגים וחוקרים ביקורתיים במכון למחקר חברתי בעיר פרנקפורט אשר בגרמניה. עבודתם שאבה את השראתה מכתבי קרל מרקס, ובמיוחד מהתייחסותו למושג התודעה. אין זו היריעה להיכנס לנבכי הגותם, אך אציין נקודה מרכזית בה. לטענת חוקרי האסכולה, ההדיוטות (אנחנו, בני העולם ה"מפותח", א.ב.) משוכנעים כי בידנו אפשרות בחירה, בעוד שבפועל, חופש הבחירה שלנו מתייחס רק לברירות שאינן מהותיות. התרבות הפופולרית (עיתונות, טלוויזיה) מעניקה לנו הרגשה כי אנחנו משפיעים ומתפקדים כחלק פעיל ומרכזי בחברה, בעוד שבפועל אפשרות הבחירה שבידנו הינה היכולת לקבוע מי יזכה בכוכב נולד - הקאובוי מהמושב או הגברת מקסימליאן-בלומין. התודעה הכוזבת מונעת מאיתנו להרים קול מחאה נגד חיילים שנהרגים בלבנון ונגד מלחמה שנויה במחלוקת. מי צריך את הבלאגן הזה כשהיום בערב, בשליחת אס-אם-אס אפשר לבחור בסנדי החדשה מגריז.
|
|
בוהדנה. סימן הקריאה התחלף [צילום: פלאש 90]
|
|
|
היה זה מוטי אשכנזי, קצין מילואים בדרגת סרן ומפקד מעוז "בודפשט" בצפון תעלת סואץ, אשר הוביל את תנועת המחאה נגד מלחמת יום כיפור. לאחר שחרורו משדה הקרב, נקט אשכנזי בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה, בגפו. בתחילה נתפש אשכנזי כתמהוני שיש להתעלם ממנו. אולם בהתמדה ובעקביות צברה מחאתו של אשכנזי תאוצה, וסחפה אחריה אלפי אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו מהחזית וקראו להתפטרות הממשלה. מחאת חיילי המילואים צלחה לבסוף, והביאה להתפטרות ממשלתה של גולדה מאיר במאי 1974. כמעט שלושים וחמש שנה מאוחר יותר, ינואר 2008, והמציאות לא השתנתה, רק המוטי התחלף בתומר. רב-סרן תומר בוהדנה, שנפצע בקרב בכפר בדרום לבנון, התפרסם בתחילה לאחר שסימן את תנועת הניצחון (וי) עם נחיתתו במנחת המסוקים של רמב"ם. בחלוף הזמן, התחלף סימן הקריאה בתנועת הניצחון בסימן שאלה, שאותו היפנה בעיקר כלפי תפקוד הדרג המדיני. שנה וחצי לאחר חזרת החיילים משדה הקרב והמחאה עדיין לא מתרוממת. אנשים אינם יוצאים לרחובות, העם לא אומר את דברו. שלושים וחמש שנה מאוחר יותר, אנחנו הרבה יותר ציניים או מיואשים. ערכים כבר אינם מעניינים אותנו, וככל הנראה השלמנו עם העובדה שלא נמצא אותם בפוליטיקה המפלגתית הצרה והאינטרסנטית. ניתן אומנם לראות פה ושם בניצנים של מחאה אזרחית, אך לרוב המחאה מתייחסת לחצר ביתו הפרטית של כל אחד. מלחמה שנויה במחלוקת, 164 הרוגים, עורף פרוץ ואלפי פליטים שהזדקקו לתרומתו של הגביר ארקדי, לא מוציאים פה אנשים לרחובות, בטח שלא בשלג של סוף ינואר, אז אולי בכל זאת כן השתנינו. לרעה. אבל עוד לא מאוחר לתקן.
|
|
תאריך:
|
31/01/2008
|
|
|
עודכן:
|
01/02/2008
|
|
איתי ברק
|
וינוגרד, מחאה ואסכולת פרנקפורט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עצומה
|
1/02/08 08:45
|
|
|
|
כולם יודעים
|
1/02/08 17:52
|
|
2
|
|
הערה קטנה
|
1/02/08 16:11
|
|
3
|
|
תמרה
|
2/02/08 04:47
|
|
4
|
|
מרק טווין
|
2/02/08 09:07
|
|
פורום: ועדת וינוגרד (מלחמת לבנון)
|
כתוב הודעה
|
|
היו כאלו שהשתעשעו בתקווה שוועדת וינוגרד תוכיח לממסד כי מדינת ישראל חשובה יותר מן הממסד. תקוות שווא. ועדת וינוגרד מונתה בידי הממסד, סונדלה על-ידי הממסד, ובסופו של דבר הגנה על הממסד, למען המטרה הקדושה: הגנה על הממסד.
|
|
|
המהומות מול בניין הפרלמנט בטביליסי בתחילת חודש נובמבר האחרון, הפנו את תשומת לבה של התקשורת העולמית לגאורגיה, ולאו דווקא לטובה. על מסכי הטלוויזיה בכל העולם נראו כוחות הביטחון יורים כדורי גומי וגז מדמיע בעשרות אלפי המפגינים, שחלקם דיממו באמצע שדרות רוסטווילי המפוארות המובילות לבית המחוקקים. התמונות הקשות היו רחוקות מאד מהדימוי אותו מנסה גאורגיה למכור בשנים האחרונות, במיוחד למשקיעים זרים. הממשלה בטביליסי עושה מאמץ אדיר לשכנע אנשי עסקים להשקיע במדינה באמצע הקווקז, ונהנית מתמיכה לא מוסתרת של ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי, שהיו רוצות לראות את הכלכלה הגיאורגית מתאוששת לאחר קריסה כמעט מוחלטת בתחילת שנות התשעים. מאז מהפכת הוורדים בשנת 2003, בה עלה לשלטון הנשיא מיכאיל סאאקשווילי, הכלכלה המקומית עשתה כברת דרך לא מבוטלת. הנשיא הצעיר (38) ובעל הזיקה לארה"ב פתח במהלכים רבים לצמצום הביורוקרטיה, הפריט גופים רבים, חיזק את מעמד המשטרה ובתי המשפט ונלחם, לטענתו, גם בשחיתות השלטונית במדינה.
|
|
|
ישראל היא מדינת סטארט-אפ; יש פה, כמו בעמק הסיליקון, את האווירה הדרושה ויש את האנשים המתאימים. ורדי לא מחפש טכנולוגיות, אלא אנשים - בהם הוא מאמין. ואיך מגיעים לפגישה אתו? רק דרך אחד מחברי צוות האיתור שלו.
|
|
|
בארצות-הברית זו כבר מגיפה. מדי שנה נשלחים אינספור קטלוגים של חברות מסחריות, במגוון גדלים וצורות, לעשרות מיליוני בתים ברחבי האומה. הקטלוגים גודשים את תיבות הדואר עד אפס מקום, והעבים ביניהם נזרקים על סף הדלת או על הדשא, ומאלצים את האזרחים לאסוף אותם פעם אחר פעם. על-פי נתוני האיגוד לשיווק ישיר (DMA) ושירות הדואר של ארה"ב, ב-2006 שוגרו 19.4 מיליארד קטלוגים, או במילים אחרות - יותר מ-80 קטלוגים בממוצע לאדם במדינה של רבע מיליארד תושבים. זאת, בהשוואה ל-13.4 מיליארד קטלוגים שנשלחו ב-1996.
|
|
|
בימים אלה מלאו 66 שנים להרצחו של "יאיר" (אברהם שטרן) הי"ד. לפני מונח ספר שיריו. אני מדפדף בשירים, מביט בתמונתו המפורסמת: פניו צופים נכוחה, עיניו חולמניות מנצנצות נוגה מוזר. הנה גם תמונות מתקופת בחרותו, והנה גם תמונת גוויתו המנוקבת כדורים בריטיים. אני חש כיסופים לדמותו טהורת המבט וישרת הדרך. כשאני משקיף בשדה הפוליטי שמסביבי על נבחרי העם, ה"עסקנים" למיניהם, מקנא אני באלה שזכו לחסות באורו.
|
|
|
|