האמנם פשעי מלחמה?

החשש שמא תואשם ישראל בפשעי מלחמה, הוא אחד הנימוקים - לפחות מבחינה רשמית למחצה - להימנעות מצעדים כואבים וממשיים נגד רצועת עזה על-רקע טירור הקסאמים נגד מערב הנגב. בג"צ מצידו הטיל מגבלות נוספות, בדמות איסור על צעדים שיגרמו לפגיעה הומניטרית בתושבי הרצועה. האם יש הצדקה לכל אלו?

אינני מתיימר להיות מומחה למשפט, ודאי לא למשפט בינלאומי. לעומת זאת, צברתי ידע מסוים בנוגע למלחמת העולם השנייה, השואה ומשפט נירנברג - שם עוצבו העקרונות הנוגעים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הנה כמה עובדות רלוונטיות בהקשר זה.

• כאשר עסק כתב האישום נגד בכירי המשטר הנאצי בפשעי מלחמה, הוא התייחס אך ורק למעשים שבוצעו כלפי אוכלוסיה בשטחים שכבשה גרמניה. לא היה בו איזכור כלשהו, למשל, ל"בליץ" האכזרי על בריטניה שנמשך חודשים רבים ועלה בחייהם של רבבות אזרחים.

• הרמן גרינג, סגנו של היטלר ומפקד חיל האוויר הגרמני, לא הואשם אישית באחריות להפצצות על אוכלוסיה חסרת מגן. תחת הכותרת "פשעים נגד השלום" צוינה אחריותו לפעולות חיל האוויר בעת כיבוש המדינות השונות. ואילו ב"פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות" צוינה אחריותו לרצח היהודים ושבויים, להעסקת עובדי כפייה ולשוד רכוש.

• בנושא הפשעים נגד אוכלוסיה בשטחים הכבושים, צוינו "רצח, השמדה, שעבוד, הגליה ושאר מעשים בלתי אנושיים שבוצעו נגד אוכלוסיה אזרחית כלשהי לפני המלחמה או בשעתה, או רדיפות מטעמים פוליטיים, גזעיים או דתיים תוך ביצוע כל פשע הכלול בסמכותו של בית דין זה, או בקשר עם אותו פשע, בין שהם עבירה אל החוק הפנימי של הארץ בה בוצעו ובין [אם] לאו". ההגדרות ברורות וצרות למדי; קשה לראות כיצד ניתוק חשמל נכלל בהן.

• ומהי ההגדרה של פשעי מלחמה? "הפרת דיני המלחמה או מנהגיה. בכלל הפרות כאלה תיכללנה, מבלי שתהיינה מוגבלות להן: רצח, מעשי אכזריות או גירוש אוכלוסיות אזרחיות של שטח כבוש או הנמצאת בתוכו ממקום למקום בו, או ממנו אל מחוצה לו, לעבודת כפייה או לשם כל תכלית אחרת; רצח או מעשה אכזריות בשבויי מלחמה או בבני אדם הנמצאים בלב ים, הריגת בני ערובה, שדידת רכוש ציבורי או פרטי, הריסה פרועה של כרכים, ערים או כפרים, או החרבה שאינה מוצדקת מבחינת הצורך הצבאי".

חשוב מאוד לשים לב למילים האחרונות: "שאינה מוצדקת מבחינת הצורך הצבאי". גם כאשר הועמדו לדין הפושעים הנוראים ביותר בהיסטוריה, היתה הכרה בכך שמלחמה אינה דבר נחמד ושהיא נושאת בחוּבָּה הרס מכאיב של מקומות יישוב. גם הריגת אזרחים תוך כדי המלחמה אינה אסורה, עם כל הצער שהדבר גורם, כל עוד היא איננה בבחינת רצח מכוון שלהם.

מאז משפטי נירנברג חלפו למעלה מ-60 שנה. עשרות מלחמות התחוללו בכל רחבי העולם, כולל כאלו בהן נטלו חלק המעצמות הדמוקרטיות שהיו שותפות להענשת הפושעים הנאציים.

בולטות במיוחד לענייננו המלחמות בהן השתתפה ארה"ב. קוריאה, ויטנאם, גרנדה, עירק בפעם הראשונה, אפגניסטן, עירק בפעם השנייה - בכל המלחמות הללו נפגעו אלפי אזרחים חפים מפשע. רק במקרים נדירים מאוד נקבע שמדובר בפשעי מלחמה; ודאי שאין זה המצב כאשר טרוריסטים מוצאים במכוון מקלט בתוך אוכלוסיה אזרחית, על-מנת שתשמש להם כמגן אנושי.

כאמור, שורות אחדות אלו אינן מתיימרות להקיף את כל הסוגייה המורכבת והנרחבת של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הן מיועדות רק לתת חומר למחשבה ולהציב כמה סימני שאלה:

• האם יפי נפש אין משמעו לעיתים, שאפשר להיות יפים מאוד אך לאבד את הנפש?

• האמנם המשפט צריך להיות צר וקפוא, להתבצר במגדל השן ולהתעלם מהנסיבות הסביבתיות?

• מהו פשע מלחמה גדול יותר - פגיעה באוכלוסיה אזרחית בצידו של האויב, או הפקרת תושביך שלך לטרור בלתי פוסק?