בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מעמד הביקורת בחברה הישראלית הולך ונשחק. המוצא היחידי להחזרת מקומה הראוי ויכולתה הממשית להשפיע, הוא חוקה, אשר תגדיר באופן חד וברור את אחריותם של נושאי השררה ● החוקה איננה רק מסמך משפטי קר ויבש, אלא גם רוח האומה והעוגן הנורמטיבי שלה
|
הביקורת הישראלית כיום מצביעה על צרות אופקים
|
|
|
|
|
|
בין הלקחים שניתן ללמוד מן השאון סביב מסקנות ועדת וינוגרד, ישנו אחד שמוטב להעמידו בראש מעינינו לעתיד. כוונתי היא לאופי הביקורת הציבורית, מכל הכיוונים, כלפי הממשלה ואוזלת ידה של הוועדה שתקוות כה רבות נתלו בעבודתה. נראה שמעמד הביקורת בחברה ישראלית הולך ונשחק לנוכח כסותה האידיאולוגית התמידית או לפחות לנוכח הדימוי המוטה שדבק בה. הרי בעידן שלנו הציבור אינו מאמין עוד במבקר-הגיבור, הנביאי כמעט, אשר שופך אור על חטאי החברה ומחזיר את העם אל נתיב האמת. כיום אנו בוחנים בקפידה את מוצאו הרעיוני של המבקר ומחטטים בקורות חייו על-מנת לאתר את שליחיו המדומיינים או הממשיים. אין עוד הילה מקצועית או סגולית לביקורת; טבעה ואופייה נקבעים על-ידי השתייכותה לעיתון זה או אחר או מקורה במחנה פוליטי מסוים. למעשה, בחברה דמוקרטית, כולנו הפכנו למבקרים קולניים בעלי אין ספור אמצעים להתבטא ולשפוך דליים של חימה וחרון על עוולות השעה, אך אשר ממעיטים בניסיון להציב קריטריון בסיסי משותף לשיפוטנו הזעוף. כך אדי הביקורת עולים במעלות הרקיע ככדור פורח בלתי מאויש, שגורלו לעוף זמן מה מעל ראשינו ולהיעלם לעד. הביקורת בחברה ישראלית אינה מצליחה למצוא לה עוגן בטוח; אין לנו אמות מידה משותפות עליהן ניתן היה לבסס בחינה יסודית של מאורע כזה או אחר. קרבתה של הביקורת לאידיאולוגיה פוליטית, מזיקה בכך שמשמיטה את האובייקטיביות המינימאלית הנחוצה לה לביסוס מעמדה. הרי גם בעידן פוסט-מודרני, לא סר חנם של הגינות ויושר כמסד הקולקטיבי. הנורמטיביות הבסיסית נעדרת מההתנהגות הציבורית, וכל אחד נוהג ככל העולה על רוחו וככל שנטייתו האידיאולוגית מורה לו. זאת, כשאר השיח הביקורתי, שאינו יכול להתגלגל בחלל ריק אלא חייב לעורר את תשומת לבינו לנקודות התורפה בהווייתנו המשותפת; כיום הוא רק מצביע על צרות-אופקים ועדתיות (או לפחות נתפס כך על-ידי חלק מן הציבור), אשר בסופו של דבר גורמים לכישלון כל הניסיונות לחולל תמורות בעקבות האירועים המכוננים. גם הישענות על אמות-מידה חיצוניות טעות היא: הרי כל אחד שמביא לדוגמה מדינה כלשהי וטוען שבה "יש משמעות למילה אחריות והמנהיגות יודעת להסיק מסקנות" אינו תורם מאומה למילוי החלל המקומי. אין כל אפשרות להיתלות בסטנדרטים בינלאומיים או כלל אנושיים כל עוד אלה לא השתקעו במציאות המקומית, או כל עוד לא נמצא הריבון המסוגל להחדירם אל המרקם החברתי. מוטב על הביקורת להתגבש מתוך הנסיבות הפנימיות, מתוך הייחודיות של המקום והערגה העזה שמקורה בחברה עצמה. קלה הייתה מלאכתו של עמוס הנביא בימים ההם. היה זה העוגן האלוהי עליו התבסס הוא בציוויו "שנאו רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט". המוסר השמיימי ויראת האל, אינם עוד תקפים לכלל החברה הישראלית אשר מחפשת אחר עוגן אחר. בימים אלה מוטב להשקיע מאמצים על-מנת להחזיר לביקורת את מקומה הראוי ויכולתה הממשית להשפיע. חייב זה להיות העוגן האובייקטיבי שבו ימצא כל אזרח את מימוש שאיפותיו וציפיותיו. ייתכן, והמוצא היחיד היא חוקה אשר תגדיר באופן חד וברור הן את אחריותם של נושאי השררה, והן את סמכויותיו של האזרח הפשוט. הרי החוקה איננה רק מסמך משפטי קר ויבש, אלא גם רוח האומה והעוגן הנורמטיבי שלה, שבלעדיו עוד נשוטט זמן רב בעין הסערה.
|
תאריך:
|
22/02/2008
|
|
|
עודכן:
|
22/02/2008
|
|
מיכאל פליוורט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
פנחס
|
22/02/08 22:14
|
|
הנה לכם ציטוט: "המבצע נחשף מבעוד מועד, דבר שפגם בגורם ההפתעה; למבצע לא הוכנה פקודת מטה סדורה; תוכנית המבצע לא תאמה את תמונת המודיעין; סמוך למבצע שונתה הגדרת המשימה; התגלה פער בהבנת המשימה על-ידי השוטרים והמפקדים; שוטרים נותרו ללא מענה פיקודי הולם בעיצומן של הפרות הסדר והפיקוד והשליטה לקו בחסר". האם מוכרות לכם מילות העידוד הללו? לא, זו לא ועדת וינוגרד. זו תמציתו של דוח המשטרה על תפקודם של השוטרים והמפקדים באירועי פקיעין. אך תודו שהדברים זהים למדי לאלו של ועדת וינוגרד, ולפני כן, ועדות אור, ולפני כן ועדת זיילר, ולפני כן... המון ועדות. ומה המשותף לכל: הן מגלות שמתחת לכרום הדק הנראה על פני השטח, יש כמויות מורסה אדירות שהצטברו במשך שנים רבות, מבלי שאיש נתן את דעתו לכך.
|
|
|
השנאה למוסלמים ולדת האיסלאם בדנמרק גוברת. לפני שנתיים פורסמו בעיתונות הדנית קריקטורות, המציגות את הנביא מחמד כטרוריסט ולפני כמה ימים עצרה המשטרה הדנית, בעיר ארהוס שבמרכז המדינה, שלושה בני אדם בחשד שתכננו לרצוח את המאייר קורט וסטרגור שצייר את הקריקטורה החריפה, בה נראה הנביא מחמד כשפצצה מונחת במצנפת שלראשו.
|
|
|
שלום רב לכם, שופטי בית המשפט העליון, ובמיוחד כבוד הנשיאה דורית ביניש.
|
|
|
אציג תזה שאינה מקובלת כל כך. מוכרות לכולם ישיבות ה"קיטורים" של הישראלים, החוזים שחורות למדינת ישראל. לדעתי, מדינת ישראל היא סיפור הצלחה בלתי רגיל. יש אומנם סיבות להיות מודאגים, אך גם יש בידינו להשפיע במידה לא מבוטלת על עתידנו. בזמן הקצר שעומד לרשותי, אסביר מדוע ישראל היא תופעה מדינית מוצלחת. אנתח תופעה זאת על-פי מספר פרמטרים.
|
|
|
שוד ניצולי השואה זועק לשמיים. הוא מעורר פלצות מעצם המחשבה שידם של יהודים (!) הייתה במעל הזה. צריך אדם להפוך למפלצת כדי לעולל גזילת מאות-מיליונים מכספיהם של קשישים, כפי שעשה זאת עו"ד ישראל פרי, שעמד בראש הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי בין ישראל ומערב-גרמניה.
|
|
|
|