תקדים חבל קוסובו

מהו הסימן המעיד ביותר על כך שתהליך אנאפוליס מקרטע ושהמשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים על הסדר הקבע תקוע? ובכן, כשמתחילים איומים ואזהרות מהצד הפלשתיני צריך הדבר להדליק "אור אדום" בקרב מקבלי ההחלטות בישראל.

הפעם שלחו הפלשתינים את יאסר עבד רבו, מזכיר הוועד הפועל של אש"ף לאיים עלינו, כשראו שהאיומים נשמעים מגוחכים החלו באש"ף להאשים את עבד רבו כי פעל על דעת עצמו וכי הוא ממורמר מכך שהנשיא מחמוד עבאס הרחיק אותו מצוות המשא-ומתן.

יאסר עבד רבו בחר למחזר את האיום הפלשתיני הישן על הכרזת עצמאות חד-צדדית. בראיון לרדיו "קול פלשתין" הזהיר עבד רבו כי אם ימשיך המשא-ומתן עם ישראל לדשדש במקום תכריז הרשות הפלשתינית על עצמאותה כפי שעשתה קוסובו. הוא הוסיף כי לאחר הצעד הזה יראו הפלשתינים בישראל לא רק מדינה כובשת, אלא מדינה התוקפת את גבולות מדינתם אך הבהיר כי התגובה תעשה בדרכי שלום בלבד ולא באלימות.

הדברים של עבד רבו הקפיצו את ארצות הברית, ישראל וארגון החמאס. משרד החוץ האמריקני דחה את דבריו ואמר כי המצב בקוסובו מיוחד ואינו תקדים למקומות אחרים בעולם, גורמים מדיניים בכירים בירושלים הגדירו את הצהרתו כ"תמוהה" וכי הם סותרים את העמדות שהציג צוות המשא-ומתן הפלשתיני. ואילו ראזי חמד, מדוברי ארגון החמאס, אמר כי להכרזת עצמאות לא תהיה כל משמעות בשטח, ישראל לא תיסוג מהגדה ואיש לא יתמוך בהצהרה זו, הוא הוסיף כי בניגוד לקוסובו אי אפשר להכריז על עצמאות בשטחי הרשות הפלשתינית משום שהפלגים מסוכסכים ביניהם ואינם מסוגלים להתאגד סביב רעיון כלשהו.

המשחק הכפול של הפלשתינים בא לידי ביטוי גם בהודעה שפרסם הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס. בהודעה נמסר כי עבאס מסתייג מן הדברים וכי הם נאמרו על דעתו של עבד רבו בלבד. האומנם כך? בוודאי שלא.

אין ספק שהיה זה בלון ניסוי פלשתיני שנועד לבדוק האם אפשר להפעיל לחץ על ישראל במשא-ומתן על הסדר הקבע. הפלשתינים כבר הודיעו על עצמאות במהלך ישיבת המועצה הלאומית הפלשתינית באלג'יר ב-1988. כמובן ששום דבר לא יצא מזה. ב-1999 שוב השתעשעו הפלשתינים ברעיון להכריז חד-צדדית על מדינה ואיימו על ישראל, בסופו של דבר הסכימו בלחץ אמריקני להמתין לפסגת קמפ-דיויד ואחריה כבר פנו לדרך האלימות באינתיפאדת אל-אקצה.

מדוע התעוררו הפלשתינים עכשיו? על-פי גורמים פלשתינים בכירים, מתרבים הסימנים לכך ששני הצדדים לא יוכלו להגיע להסכם עד סוף השנה, אפילו לא הסכם עקרונות כפי שרוצה ראש הממשלה אהוד אולמרט. הפלשתינים מודאגים מכך שתהליך אנאפוליס הולך ומאבד ממשמעותו. הם חשים כי ישראל "עובדת" עליהם, ההתנחלויות בגדה נמשכות וגם הבנייה בירושלים והקמת גדר ההפרדה לא נפסקו.

על-רקע הערכת המצב הזו נשקלות דרכי פעולה שונות באש"ף. אחת האסכולות היא כי יש לפעול כדי להכשיר את דעת הקהל האזורית, האיסלאמית והעולמית לאופציה פלשתינית בדומה לאופציית חבל קוסובו.

הנחת העבודה הזו גורסת כי מכיוון שהכרזת עצמאות פלשתינית חד-צדדית איננה יכולה לגרום להתפוררותן של מדינות אחרות הרי שארצות הברית וכל המדינות האחרות שתמכו בעצמאות קוסובו יעמדו בפני בעיה מדינית ומוסרית ובפני שאלה של "סטנדרט כפול" אם לא יתמכו בה. כזכור הכרזת קוסובו על עצמאות חד-צדדית מעוררת חששות רבים בקרב מדינות כמו בולגריה, רומניה, קפריסין ויוון כי צעד זה יעודד מיעוטים אחרים ללכת בדרך דומה, למרות זאת תמכו ארצות הברית ורוב מדינות האיחוד האירופי בעצמאות קוסובו, מדוע אם כן שלא יתמכו בעצמאות פלשתין?

הפלשתינים מבינים כבר כי בלון הניסוי שלהם התפוצץ בטרם הספיק להשפיע על גורם כלשהו. אחמד קריע (אבו עלאא') ראש צוות המשא-ומתן הפלשתיני הודיע כי "החלטה כזו מותנית ביכולת ליישמה כעובדה בשטח" ואילו סאא'ב עריקאת ראש מחלקת המשא-ומתן באש"ף אמר כי "העצמאות איננה בהכרזות וכי הבעיה הפלשתינית איננה דומה לבעיית קוסובו".

יאסר עבד רבו ייאלץ לקפל את זנבו. גם הוא יודע היטב כי החמאס שולט ביד רמה ברצועת עזה וכי כבר קיימת שם, יותר משבעה חודשים, אמירות איסלאמית עצמאית תחת הכינוי "חמסטאן". אם כך מה הטעם להכריז על עצמות חד-צדדית שלא ניתן ליישמה בשטחי הגדה המערבית?

מה שצריך בכל זאת להדאיג את ישראל הוא העובדה שהפלשתינים מבינים כבר כי המשא-ומתן על הסדר הקבע נועד לכישלון והם מחפשים אופציות אחרות לפעולה. אחת הסכנות היא שארגון הפת"ח יחליט לשנות את מדיניותו ולהתפייס עם ארגון החמאס. בתרחיש שכזה תמצא ישראל את עצמה מתמודדת מול חזית פלשתינית אחידה וקיצונית שעלולה לבחור שוב בדרך האלימות כדרך הפעולה היחידה מול ישראל.

לכן, כדאי שהדרג המדיני בישראל יעשה, במקביל להכנות המדיניות השונות כמו הקמת "מנהלת השלום" גם את ההכנות הצבאיות השונות למקרה של התגברות הטרור מהגדה ומרצועת עזה. תמיד טוב להיות מוכנים.