שפל רוח, שפל ברך וקומה

מאז החליף השמאל את אלוהים, החליטו בימין להגשים את מאוייו בכל דרך שהיא - כולל מתן גושפנקא רשמית לרדיפות פוליטיות של קטינות.

הכתומים, שפלי רוח מתמיד (בעצם - כתמיד...) מתחננים על נפשם שרק יכירו בזכותם הרעיונית למסור את נפשם למען השמאלאל. מתבכיינים על כך שלא מוכנים לקבל אותם לצבא הגירוש, מתייצבים בראש כל מחנה דורשי ה"ביטחון" לשדרות, מתגייסים בכל האמצעים למען שדרות (כן, שדרות ששתקה...) ויוצאים מגדרם לשכנע נערה סוררת לחתום על ערבות...

אני מקבל לאחרונה יותר מדי קריאות נואשות לבנות עיקשות, להכיר ברעיון השמאלני ובסמכות בתי המשפט שלו ללא מצרים ובלבד להציל את נפשן הרכה. אבל, לגודל בושתם של ה"בוגרים" ה"מבינים מורכבויות", הנערות הללו חזקות מצור ואיתנות מחלמיש. הן לא מוכנות לשמוע כל מילה בכיוון הזה. גם לא מאלה הנושאים תארי רבנות כהקדמה לשמם.

חז"ל מספרים לנו שהכתוב "ויקם קין" מלמד שהבל גבר על קין אחיו, וקין בכה לפניו והתחנן לרחמיו. עזב הבל את קין וסייע בידו לקום, ואז קין הרגו להבל...

זה מכבר היה לי לזרא להבין את הנפש הכתומה.
נפש המוכנה לקדש מדינה הקמה עליה לאבדה בכל דרך ומוכנה אף לרצחה נפש.
נפש המוכנה למסור את נפשה למען הגירושים הבאים.
נפש המוכנה להזדהות עם כל אחד שדורך עליה, אם הוא אך מבקש רחמים.
אבל על קרוביה ואוהביה היא תביט כשרשף של קנאות בעיניה.
אנשים מוגדרים על-ידי הכתומים כ"ימין קיצוני" כדי לסמן אותם בתור מוקצים מחמת מיאוס.
ואם הם לא "ימין קיצוני" הם סתם "בוגדים" שחברו לשמאל. כי הם מסוגלים לומר את המילה הגסה "סרבנות"...

אבל לשמאל? הם הרי אחינו! והם נתונים בצרה! מה זה משנה שאנחנו נתונים באותה צרה? מה זה חשוב שאם נזעק את הזעקה של השמאל לא תישמע הזעקה החשובה והעמוקה בהרבה - זעקת ארץ ישראל שהיתה אמורה להיות נשאת באון מתוך גרוננו?

פעם היתה תחרות בין השמאל לימין מי יעלה על נס את ארץ ישראל ביותר הצהרות. היום זעקת הביטחון לה הצטרפו בחדוה ובשמחה כל הימין משתיקה לחלוטין כל זעקת אמת של ארץ ישראל.

וכדאי להפסיק עם מס השפתיים הזה ש"ארץ ישראל תביא ביטחון", משום שזה לעג לרש. זה זיוף. זה לא אמת. מי שדואג לביטחון ולמענו הוא מוכן לעשות טובה ולהזכיר בדרך אגב את ארץ ישראל - הוא לא מדבר על ארץ ישראל. הוא מדבר על שלוה והדוניזם. נקודה.

לפיכך, אין עוד תקווה למצוא רוח גדולה שתפעם בציבור הכתום.
לעניות דעתי, כשיבוא מנהיג שפוי ויקח לידיו את הנהגת המדינה, המשימה הראשונה המוטלת עליו כדי ליצור את המהפכה הרוחנית והפוליטית הראויה היא לעצור במעצר מנהלי את כל ראשי הציבור הדתי לאומי. ואם אפשר - יחד עם חייליהם הנאמנים...

חטאו של הציבור הדתי לאומי אינו בשנאת ארץ ישראל אלא בשכחתה. מרוב התנחלות שכחנו את ארץ ישראל. הבעיה מתחילה בשיבוש מושגים בסיסיים - בטעות מזהים את עם ישראל עם השמאל והתקשורת ואת ארץ ישראל עם ההתנחלויות וירושלים. ואם היסוד משובש, ההמשך כבר מסתבך והולך.

את מדינת ישראל מחייבים בציבור הדתי הלאומי מכל הסיבות הלא נכונות. מתייחסים לעצם ולא למהות. לא לחינם אדוקי המדינה קרויים "ממלכתיים". יש משהו קורץ במילה "ממלכתי". היא מזכירה את המלכות העברית, ערגת הדורות. וה"ממלכה" הזאת, המגולמת בדמותה המגוחכת של מדינת ישראל במצבה הנוכחי, שמה ללעג וקלס את הימין ה"ממלכתי" לא רק בעיני כמה "ימנים קיצוניים", אלא בעיקר בעיני השמאל, הנהנה לשחק את תפקידו בתור הבוגר שיצא לקרוא לילדים לעזוב את ארגז החול כי כבר מאוחר וצריך ללכת לישון. כי אי אפשר לשחק כל הזמן ב"נדמה לי".

אם המדינה הזאת חוטאת למגמתה ומנוגדת לרעיון השיבה לציון, יש לשלול אותה. לא חלילה את הרעיון הממלכתי המקודש (וזה מה שעוד לא הובן בציבור החרדי), אלא את המוסדות הרעים שלה. יש להלחם בהם או לפחות להחרים אותם בכל דרך אפשרית.

נכון שפיקוח נפש זה דבר חשוב, בודאי פיקוח נפש של הרבים. אבל בשביל לדאוג לפיקוח הנפש הלזה, יש צורך להבריא את הגוף כדי שיוכל להילחם ביתר שאת. ועם כל הכבוד למדינה במצבה - היא חולה אנושה. היא לא מסוגלת להגן על חייה ובודאי שלא על כבודה.
האם מישהו מעלה בדעתו שהמדינה עם צבא כל כך לא מוסרי - שבהנד עפעף הגלה מבתיהם עשרת אלפים איש - מסוגלת להילחם ולהציל חיים?

איך בדיוק היא תעשה את זה? ולמה לה לעשות זאת? ולמען מה? הרי גם אם הדרג המדיני יסכים לכך - הדרג הצבאי יתנגד... הקצונה הגבוהה בצה"ל היום כל כך מזוהה עם הקיצונים שבשמאל. כל כך מזוהה עם קונספירציית הגירוש וה"שלום", שאם מישהו בדרג הפוליטי יחליט להוריד כמה שורות בתים בעזה, הוא עלול למצוא את עצמו עם סרבנות בכמה שורות של קצינים בצבא. בעיקר בדרגים הגבוהים. לכן בשביל לעשות משהו, צריך תחילה להחליף את הצבא. לפחות את קציניו.

אבל איה האפשרות לעשות דבר כזה, עם נאמנות כל כך עיוורת למדינה ולצבאה מצד הרדופים על ידיהם בחרמה? אם הכתומים אינם מסוגלים לעשות את הצעד המתבקש (ודוקא מהם הוא מתבקש), כמו לעזוב את הצבא הזה לטובתו ולטובת המדינה איך המדינה והצבא יוכלו להחלים מהחולי הזה?

ואם הדרישה הכל כך מוצדקת וכל כך בסיסית של נערה גיבורה מאלון מורה לדין צדק שאינו "דין שמאל" - במקום להיות מאומצת על-ידי כל הגורמים האפשריים כדרישה אולטימטיבית, מוצגת כהזויה - על-ידי אותם שהיו אמורים לדרוש זאת בעצמם... או לפחות כרחוקה בזמן ובמקום - איך אפשר לתקן משהו? איך אפשר להחלים מהמחלה הדורסנית הזאת? על-ידי זה שמתפללים שלוש פעמים ביום ואומרים תהילים ובשבת ליד ספר תורה אומרים "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה"? ואולי על-ידי חיבוקים לחיילים שיבואו לגרש?

מי שלא מבין שהאפשרות היחידה לבתק את הרשע ולהצמיח את הישועה ואת המזור למדינה היא על-ידי ניטרול החיידקים המזיקים באמצעות החלשת כוחם או לפחות אי מתן סיוע להם, גם אם הם צועקים "איה" כי זה כואב להם (וזה באמת כואב להם וזה אפילו מחזה אימים לראות את הרשע בהתנפצו) אינו יכול לסייע בשיפור מצב החולה אלא רק לזרז את מותה במין "המתת חסד" משונה שכזאת כשהיא כרותת איברים ומנותחת לפדרים.