משבר או חיזוק אמוני?

הרצח הנתעב שאירע ביום חמישי האחרון בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, הביא בעקבותיו לשאלות אמוניות אצל שלומי אמוני ישראל, לא פחות מאשר אצל רחוקים מתורה ומצוות.

מצד אחד, שיחה רבת עוצמה של ראש הישיבה לצעירים בתוכניתה של אילנה דיין "מי שמדבר", בה ניסתה המראיינת לסחוט מהרב במשך 37 דקות שידור ללא הצלחה, הודעה שיש לרב פקפוק ברבש"ע ובאמונה בו, ועד לזרם תגובות בעולם החרדי הן לטוב והן למוטב.

מצד שני אנו עדים לתופעה בה החוגים הקיצוניים ביותר בעולם החרדי כדוגמת הרבי מסאטמער ו"נטורי קרתא", השולחים תנחומים למשפחות הנרצחים, או מתייחסים בצער לפיגוע בישיבה בדרשותיהם. שלא לדבר על גורמים מתונים יותר בעולם החרדי, שאף באים לבקר בישיבה (דוגמת המשלחת של יהדות התורה), דבר שלא ראינו אותו בפיגועים קודמים וודאי שלא בפיגועים שהנפגעים בהם היו מהציבור הדתי לאומי, וכל שכן מהציבור החילוני.

עד היום שמענו מכל דובר ודרשן חרדי:

כי השואה קרתה בגלל הרפורמים או הציונים.
אסון הבונים על חילול שבת.
מתים במלחמות כי לא מניחים תפילין.
עצם האיסור להתגייס לצבא, או להשתתף במפעל המדיני או הציוני נומק בכך שהתורה מגינה ומצילה, ואם נלמד תורה הכל יהיה בסדר.
גם באינתיפאדה האחרונה שמענו ביטויים כאלו, שהציבור החרדי לא נפגע. או קודם לכן שבבני ברק לא יפלו טילים ועוד כהנה רבות.

אבל עכשיו בפיגוע הנורא הזה, בו נרצחו בחורי ישיבה, שקדנים ורכונים על הגמרות שלהם בין כתלי הישיבה, נוצר משבר בהנחת היסוד של הזרם החרדי לפיו לימוד תורה, ורק לימוד תורה הוא המציל את עם ישראל.

ברצח של בחורי השייבה, כבר לא ניתן להסביר שזה שאירע בגלל אי שמירת כשרות, חילול שבת או חוסר בטהרת המשפחה; כל "המנטרות" האלו - לא עובדות במקרה זה.

מחבל הנכנס לישיבה שבה לומדים תלמידים בהתמדה, ורוצח אותם תוך כדי לימוד תורה. ומי שמחסל אותו אינו איש כוחות הביטחון/המשטרה, אלא בוגר הישיבה הגר בשכנות (ושהוא גם קצין (במיל.) בצנחנים בצה"ל), זה כבר גודש את הסאה.

מסיפורים ששמעתי בבית אחד האבלים, עולה כי אחד הנרצחים נרצח עם הגמרא שלו, כשהיה בדרכו לספרייה להשלים דף יומי בשקט, בלא הפרעה. (לאחר מכן הייתה שאלה האם לקבור את הגמרא המלאה בדמו או לא, בסוף היא נקברה עמו). נוצרה כאן בעיה תיאולוגית, כיצד לא הצילה התורה את לומדיה? טענה, שהייתה עד לפיגוע, אבן יסוד מוסד בכל עולם הישיבות החרדיות. התורה שומרת עלינו, לא צה"ל. אותה תפישה שהייתה אבן הבניין בתפישת העולם החרדית עד לאותו רצח נתעב וכיום היא מנסרת בחלל האויר החרדי, ואותו צבור עומד המום: כיצד קרה דבר שכזה? והדרשנים המומים שבעתיים!!

הרצח הזה חילחל עד לקיצוניים שבחרדים, הרבי מסאטמער ונטורי קרתא, שגם הם נתבעו להתייחס אליו. לזכותם יאמר שהתייחסו בכבוד.

אולם אנו עדים לתופעות אחרות מכוערות כמו זו של הרב דוד סגל, שכבר מצא פסול בלימוד התורה של ה"ציונים", ובכך הוא רוצה להשקיט את מצפונו ולתת תשובה, נבזית אמנם, לתלמידיו על המשבר הגדול של עולם הישיבות. אם רוצחים תלמידים בלימודם, אז אולי התורה לא כל כך מצילה?! – והוא משתלח ומלמד קטגוריה על הישיבות הציוניות שהן בעצם אינן ישיבות ות"ת-ם אינו תלמוד תורה. כמוהו כבר עמלים כל מיני דרשנים מהזרמים המתונים יותר, כדי למצוא סיבות מדוע זה קרה למה ולמה אצלם ולא אצלנו וכו' - הכל בכדי לא לרפות את ידיהם של העוסקים במלחמתה של תורה וממיתים עצמם עליה ולא מתים מכדורים של מרצחים כמו בישיבות הציוניות.

אנו צפויים בשבת הקרובה ובזמן הקרוב, לעוד גילויי דעת חרדיים שמצד אחד מגלים אמפתיה למשפחות הנרצחים (כלומר לפרט - לאותו תלמיד שנרצח ולמשפחתו), ומצד שני ביטול אם לא זלזול, בתורה הציונית ובישיבותיה (כלומר לכלל – עולם התורה והציבור הדתי ציוני).

אולם מה שחשוב לאדם המאמין זה לא הפולקלור שסביב הפיגוע הרצחני, אלא באמת תשובות אמת כפי שביטא הרב ירחמיאל וייס בלוויה של הנרצחים: א-לי א-לי למה עזבתני?