העדפת מומחים בבית המשפט

בתביעה בגין ליקויי בנייה, קורה לא אחת כי מתמנה מומחה מטעם בית המשפט המאכזב בקביעותיו את אחד הצדדים לדיון, אשר סמך ידו על חוות דעת אחרת, זו של המומחה אשר מינה מטעמו.

אין זה סוד כי בדרך כלל הצד המאוכזב הוא הדייר - התובע, מהסיבה שרוב המומחים אשר מתמנים על-ידי בתי המשפט בישראל מוטים לטובת הקבלן, מתוך שיקולים שהם עניין למאמר נפרד.

כך קרה גם בת"א 3752/04 ילין תמרה נ' אנגל בע"מ, בית משפט השלום חיפה, כשהשופט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס דן ברלינר.

התובעת אוכזבה כאשר קיבלה את חוות דעתו של המומחה, אשר אמד פריט עיקרי בתביעה - ירידת ערך בגין חדרים שהם על-פי מידותיהם ומבניהם אינם חדרים כמוגדר בתקנות - בסך נמוך פי 4 מהסכום שנאמד על-ידי מומחה התביעה.

ידועה הפסיקה של בית המשפט העליון (הנשיא מ' שמגר) כי כאשר המומחה מטעם בית המשפט אינו מוסכם - לא תהיה עדיפות לחוות דעתו על פני חוות הדעת של צד לדיון:

"בטרם אדון בעניין החנייה, אבקש להתייחס לשני נושאים העוברים כחוט השני בטענותיה של המערערת בנוגע לכל ראשי הנזק בהם חוייבה: ראשית, המערערת מלינה על כך שבית המשפט קמא העדיף בדרך כלל את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים, ופסק למשיבים בכל הזדמנות את הסכום הגבוה ביותר האפשרי.

אין בטענה זו ממש. הערכאה הראשונה חזרה וציינה, כי במרבית העניינים היו המומחים תמימי דעים בנוגע למהות הנזקים וטיבם, והמחלוקות ביניהם התייחסו בעיקרן לשאלת כימותם של הנזקים לערכים כספיים. אשר לכך, קיבלה הערכאה הראשונה, לפי העניין את האומדן אשר נראה לה מתאים וראוי בנסיבות העניין.

המומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים.
אינני סבור כי נעשתה העדפה גורפת ובלתי עניינית של עמדת המשיבים, כי אם שקילה רצינית של עמדות המומחים בכל נושא שעמד לדיון."

[דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' לחנר, בית המשפט העליון, לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצ' "שי" עמ' 459: ההדגשות אינן במקור].

גם בענייננו (תיק ילין תמרה) אף על-פי שמדובר במינוי מוסכם של מומחה, בית המשפט אמור להיות קשוב לדעה מקצועית של צד לדיון.

כך ארע בפסק - דין אברהם אלברט [ע"א 90/ 38-25 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: י' מרגלית, לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" הנזכר בעמ' 311]. בפסק דין זה, ביטל בית המשפט שבערעור את עיקר ורוב קביעותיו של מומחה בית המשפט המהנדס י' דימנט, תוך העדפה שיטתית של חוות דעת מומחה צד לדיון.

כך גם ארע בתיק אלברט אוחיון בשתי הערכאות - בית המשפט המחוזי ת"א 1208/96 א' אלברט ואח' נ' עזרא חממי ואח',בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח', בית המשפט העליון, שופטים: א' גרוניס, ס' ג'ובראן, ד' ברלינר, פדאור 07 (27) 586.

ראה בשני פסקי דין אלו בעיקר התייחסות בתי המשפט לסוגיית שטח הדירה, שהוא מרכיב עיקרי בפסקי הדין. (מול עיני בית המשפט ניצבו שתי שיטות שונות ומנוגדות של המומחים בעניין שטחה של דירה: מומחה בית המשפט סבר כי מכיוון שיש התאמה במידות בין תוכנית המכר לבין המציאות, אין כל עילת תביעה לדיירים בנושא שטח הדירה. מומחה התביעה סבר כי מכיוון שרשום במסמכים מוקדמים כי שטח הדירה הוא מסוים, הדייר לא אמור לחשב את שטח הדירה מתוך התוכנית ואם השטח המובטח לא תואם את התוכנית ואת המציאות - אזי גם כאשר התוכנית והמציאות חד הם, יש עילת תביעה בגלל הבטחת שטח דירה שלא קוימה. בית המשפט העליון העדיף בפריט זה לגבי כל 121 הדירות את הגישה של מומחה התביעה על פני הגישה של מומחה בית המשפט אשר מונה בהסכמת הצדדים).

בתיק ילין תמרה הנזכר, מונה המומחה ברלינר ללא הסכמת הצדדים, ובית המשפט לא קיבל את חוות דעתו אלא התחשב בחוות הדעת השמאית של מומחה התובעים. ולהלן ציטוט:

"11. בסיכומיהם טענו התובעים בקשר לחוות הדעת כי יש להעדיף את מסקנות המומחה מטעמם, היות והמומחה מטעם בית המשפט לא ביצע בדיקה אובייקטיבית כלשהי והסתמך על אומדן בלבד. השמאי מטעם התובעים קבע כי הדירה בפועל היא בת שלושה חדרים ולא חמישה וכי יש להפחית 50% מערכו של כל חדר עקב מצבו הנוכחי שאינו ניתן לתיקון. חישוב של חמישה חדרים מניב 31,800 דולר לחדר.

12. מקובל עלי כי מדובר בליקוי חמור מאוד ואומדן המומחה אינו עדיף על דרך החישוב שננקטה על-ידי המומחה מטעם התובעים ולאחר שבחנתי את שניהם נראה לי כי יש לנקוט בדרך הביניים ולפסוק לתובעים הפסד של 25% בגין כל חדר, כיוון שהפגיעה הפונקציונלית אינה מגיעה בעיני ל-50% במונחים כספיים. הפיצוי המגיע על-פי מחיר החוזה בשקלים הינו 25,184 ש"ח לחדר ויחד 50,368 ש"ח (לעניין שיקול הדעת של בית המשפט ביחס לעדויות מומחים ראו: ע"א (חי') 697/95 יומה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ(נבו)."

להשלמת התמונה ראוי ללמוד גם מת"א 697/95 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטת: הנשיאה ב' גילאור, פדאור 07 (18) 862 בו בית המשפט קיבל הוראה מבית המשפט העליון למנות מומחה מטעמו וכך עשה (מונה הפרופ' קליין), אולם בית המשפט המחוזי לא סמך ידו בפסק הדין על חוות הדעת של המומחה שמינה, ולהלן ציטוט:

" 9. לא אוכל לסמוך על מסקנתו של פרופ' קליין כי התובע אינו מתחזה. נותרתי איתנה בדעתי, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין הראשון, כי התובע מתחזה והתאונה לא גרמה לו לנכות נפשית.

10. על-פי פסק הדין בערעור נדרשתי לבחון הערכה של מומחה רפואי נוסף באשר למצבו הנפשי של התובע. נקבע כי ההוראות בדבר הערכה נוספת זו יינתנו על ידי. במסגרת זו קבעתי, בין השאר, כי על חוות הדעת להתייחס לשאלה האם התובע התחזה נכון למועד פסק הדין הראשון. פרופ' קליין הסביר כי חוות דעתו מתייחסת לשאלה האם התובע מתחזה כיום. ההערכה הנוירו-פסיכולוגית אליה נשלח התובע ע"י המומחה קליין גם היא משקפת את מצבו של התובע היום. ר' עדותו בעמודים 252, 254 לפרוטוקול. לדעת פרופ' קליין ניתן להסיק ממצבו של התובע כיום גם לגבי מצבו בעבר, שכן לדעתו אין זה סביר שהתובע התחזה בעבר ואינו מתחזה עוד כיום. איני מקבלת סברתו זו. נראית לי אך הגיונית האפשרות כי לאור האמור בנושא ההתחזות בפסק הדין הראשון, בבואו להיבדק אצל המומחה קליין, התאים התובע את התנהגותו באופן שמִזעֵר או העלים את ההתחזות עליה הצבעתי בפסק הדין הראשון. איני מקבלת את התיזה של פרופ' קליין לפיה התובע סובל מחוסר תחכום המונע ממנו התאמה שכזו בהתנהגות.

11. אף אם אניח כי חיווי הדעה באשר למצבו של התובע כיום אינו פוגע בתקפות מסקנות פרופ' קליין, הרי לטעמי לא עומדות מסקנות חוות הדעת במבחן ביקורתי. המומחה קליין ביסס את מסקנתו בדבר היעדר התחזות על שלשה אדנים עיקריים: האחד, אמינותו של התובע שהמומחה לא מצא בה פגם (נקודות 1-3). השני, תפישת המומחים והגורמים המטפלים השונים לפיה התובע אינו מתחזה (נקודות 5-6). השלישי, ממצאי בדיקות העזר (נקודה 6). לדידי, אף אחד מנדבכים אלה אינו יכול לעגן מסקנה לפיה התובע אינו מתחזה כמתואר באריכות בפסק הדין הראשון".

להבהיר, פרופ' קליין התמנה כמומחה מטעם בית המשפט, אולם זה לא מנע מבית המשפט לבדוק את חוות דעתו המקצועית בביקורתיות, ולאור הבדיקה - לדחותה.