מהפכה במערכת החינוך

בספטמבר 2007 פרסמה חברת המחקר הבינלאומית McKinsey & Company את אחד הדוחות המקיפים על הסיבות להצלחות ולכישלונות של מערכות חינוך בעולם ¹. לראשונה לא הסתפק המחקר בהשוואת תוצאות בחינות בלבד, אלא חקר לעומק בכלי מחקר הלקוחים ממדעי הניהול את הסיבות לכך שמערכות חינוך בארצות מסוימות משיגות תוצאות טובות יותר ממערכות חינוך בארצות אחרות. המסקנות שהדוח הגיע אליהן הן מהפכניות, אלא שבארצנו לא ניתן היה לגשת לדון במסקנות אלו באותה עת משום שהאוויר היה רווי בקלישאות שהונפקו על-ידי מערכת יחסי הציבור של וועד העובדים של המורים. כול מי שניסה להתווכח עם הקלישאות נסקל על-ידי ציבור המורים וההורים המתלהם. הדוח של חברת המחקר סותר את מרבית אם לא את כול הקלישאות הללו.

ניפוץ מיתוסים

למשל, בניגוד לדעה הרווחת, הגדלת תקציב החינוך לא מביאה לשיפור תוצאות התלמידים. זה לא קרה באוסטרליה, שם במשך קרוב ל-30 שנה הועלה תקציב החינוך באופן ריאלי ב-270% לכול תלמיד אך התוצאות במבחן ²PISA צנחו ב-2%. זה לא קרה בניו-זילנד, שבה באותה תקופה גדל תקציב החינוך הריאלי לתלמיד ב-223% והתוצאות ירדו ב-10% וכך הלאה במדינות רבות נוספות.

לשם האיזון נציין כי לא רק חזות הכול בעיני המורים- תוספת תקציב, אינה מביאה לתוצאות, גם חזות הכול בעיני משרד החינוך - הרפורמה, לא תביא לתוצאות. המחקר מעיד, כי שלל רפורמות חינוכיות שבוצעו במדינות שנסקרו לא הניבו כול שינוי בתוצאות הידע של התלמידים. לדוגמה מובאת בריטניה שבה על פני 50 שנה עד 1998, בוצעו רפורמות כמעט בכול הבט של מערכת החינוך, משיטות המימון והאחריות הניהולית שלה ועד שיטות הבחינה וקביעת תוכניות הלימוד, מבלי שהייתה להן כל השפעה על הכישורים המילוליים והמתמטיים של התלמידים.

אילו היה הדוח מנסה להביא דוגמאות מישראל, היה מביא בין היתר את הרפורמה שהקימה את ייצור הכלאיים המיותר הנקרא - חטיבת הביניים, שהייתה כידוע כישלון חרוץ.

הרפורמה הכי בולטת שנוסתה על-ידי כל מדינות ה-³OECD הייתה הפחתת מספר התלמידים לכיתה, או הגדלת היחס בין מספר המורים למספר התלמידים. על תוצאות הרפורמות הללו בוצעו במהלך השנים 112 מחקרים. מתוכם 103 הראו כי להקטנת מספר התלמידים בכיתה לא הייתה השפעה או שהייתה השפעה שלילית. רק 9 מחקרים מצאו תוצאות חיוביות לשינוי, וגם בהם השינוי לא היה מהותי. המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי המאבק של ועדי העובדים של המורים להגדיל את מספר המורים ולהוריד את מספר התלמידים בכיתה, יכול רק לשפר את התעסוקה של חברי האיגוד המקצועי הזה, בלי להועיל לתלמידים עצמם. היוצא מן הכלל היחידי למסקנה זו חל רק על שנות הלימוד הראשונות ביותר.

אני יכול להעיד גם מניסיוני. בהיותי תלמיד, למדנו 40 ואף יותר תלמידים בכיתה. בשנים הראשונות הסתפקנו ב-4 שעות לימוד ביום, רובם אם לא כולם עם מורה יחיד. למרות זאת, המחזורים שאני שייך אליהם (בלי להעיד על עצמי), היו המחזורים שזכו במקומות הראשונים באולימפיאדות המתמטיקה, ובני המחזורים הללו הביאו את ההישגים שהכלכלה ובמיוחד ההייטק הישראלי מתגאים בהם. כיום, עם פחות תלמידים בכיתה ועם הרבה יותר מורים שמלמדים אותם הרבה יותר מקצועות לימוד בשעות לימוד רבות יותר, אין מה להתגאות בתוצאות של התלמידים.

מן הסתם עודף שעות לימוד לא מועיל לתלמידים, שבגיל צעיר מתקשים להישאר מרוכזים במשך שעות רבות.

חשוב להבין כי כדי להקטין את כמות התלמידים בכיתה, ולהוסיף שעות לימוד יש צורך במורים רבים יותר במערכת, וכתוצאה מכך מערכת החינוך נאלצת להנמיך את הסף ולקבל מורים רבים בעלי רמה נמוכה. במקביל, בשל מגבלת התקציב, המשכורות המשולמות למורים יורדות בהתאם, וכך מרתיעים מורים פוטנציאליים בעלי יכולת גבוהה. כל זאת למרות שדווקא איכות המורים ולא כמותם היא הגורם בעל ההשפעה הרבה ביותר על תוצאות התלמידים. אני מניח שבאמירה זו אני לא מחדש דבר לאותם הורים שבתחילת כול שנת לימודים בודקים בחרדה אילו מורים נפלו בחלקם של ילדיהם לשנת הלימודים החדשה.

המחקרים שמצוטטים בדוח של חברת מק-קנזי מראים עד כמה החרדה שלהם מוצדקת. במחקרים מבוקרים הודגם כיצד תלמידים בעלי יכולת זהה שהוקצו להם מורים בעלי ביצועים גבוהים התקדמו בקצב מהיר עד פי 3 מתלמידים שנפל בחלקם ללמוד עם מורים בעלי ביצועים נמוכים.

יתרה מכך, העדויות המחקריות מוכיחות כי במרבית המקרים פיגור בלימודים שנוצר על-ידי מורים שאינם בעלי יכולות מספיקות בשנות הלימוד הראשונות אינו ניתן לתיקון בשנים שלאחר מכן.

המחקר בדק את מערכות החינוך שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר. ביניהם פינלנד, שבה מתחילים ללמוד רק בגיל 7, וגם אז רק 4-5 שעות ביום, ולמרות זאת היא נמצאת במקום הראשון בעולם בהישגי התלמידים; סינגפור שבה ההשקעה הכספית בכול תלמיד נמוכה מזו שברוב המדינות המפותחות בעולם, ולמרות זאת תלמידיה מגיעים להישגים הגבוהים ביותר במדעים ומתמטיקה; ובוסטון שבה במהלך של 6 שנים העלו את כמות התלמידים העוברים בהצלחה את המבדקים הסטנדרטים של מדינת מסצ'וסטס (שהם מהנוקשים בארה"ב) מ-25% ל-74% במתמטיקה ומ-43% ל-77% באנגלית.

על פניו, מעט מאוד משותף לכל המקרים הללו, כל מקרה מצביע על-רקע תרבותי כלכלי ושיטות ארגוניות שונים לחלוטין. לעומת זאת קיימים גורמים בסיסיים דומים משותפים בין מערכות החינוך המצליחות הללו לבין מדינות שכנות להן בהם התוצאות נחותות באופן משמעותי. אך בבדיקה מעמיקה, נמצא מכנה משותף מובהק לכל מערכות החינוך המוצלחות שנבדקו המבדל אותן באופן מובהק מהמערכות הכושלות. המכנה המשותף הזה הוא - ההקפדה על איכות המורים. בכלל זה משיכת וקבלת מועמדים טובים בלבד להוראה, השקעה ביכולות ההדרכה של המורים, וקידומם. בנוסף התגלה כי בכול מערכות החינוך המצליחות קיים דגש על הגעה לכול תלמיד. לא משאירים אף תלמיד מאחור.

שכר גבוה לא פותר הכול

כיצד אם כן ניתן לגייס את המועמדים הטובים ביותר להוראה, לתמוך בהם ולקדם אותם בעבודתם ולתגמל אותם על הישגיהם, וכיצד ניתן להביא את ההוראה האיכותית הזו לכול תלמיד.

כאן תבוא בוודאי הטענה השחוקה בדבר משכורות המורים. אך אם מישהו יבדוק בדקדקנות כמה מרוויחים לשעת עבודה רופאים לא מומחים במרפאות ציבוריות, כמה מרוויחים אדריכלים שכירים, כמה מרוויחים עורכי דין שכירים שאינם שותפים במשרד, יגלה כי אין הבדל גדול בינם לבין המורים. למרות זאת מעמד המורה נחשב לנחות לעומתם. האם אנחנו מתייחסים בהערכה רבה יותר ללוחמי סיירות וטייסים מאשר לחיילים רגילים משום שהם מקבלים שכר גבוה יותר? בהחלט לא, במיוחד כשמדובר באנשי שרות החובה ומילואים שבעצם לא מקבלים שכר.

האם אנו מעריכים את בעל הבסטה בשוק שנוסע במרצדס יותר מהרופא שנוסע ביונדאי? מקנאים אולי, מעריכים בהחלט לא. אין להכחיש כי רמת שכר הולמת היא תנאי הכרחי להשגת מורים איכותיים. אך לא הבדלי השכר הזעומים שניתן ליצור בין עובדים שונים בשרות הציבורי הם לבדם יוצרים את הבידול במעמד. מקצוע נעשה בעל ייחוס כאשר אנו יודעים שלא כול אחד יכול להשיגו. לא כל אחד יכול להיות רופא, אדריכל, עורך דין לוחם בסיירת או טייס. או כפי שביטא זאת וודי אלן, "אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי".

נכון הוא שבלי שכר הולם, מועמדים מתאימים להוראה לא יימשכו לעבוד בתחום. אך אם כול מה שייעשה להעלאת מעמד המורים הוא העלאת שכר, לא רק שלא יתחולל שום שינוי באיכות ההוראה, גם מעמד המורים לא ישתפר. האם המשכורת הגבוהה של מפעילי עגורן בנמל גרמה לכך שזה נהיה למקצוע מבוקש? חמור נשאר חמור גם אם מעמיסים עליו שק מטבעות זהב. כדי לשנות את איכות ההוראה יש לטפל באיכות המורים.

בדרום קוריאה רק מי שנכלל ב-5% התלמידים המצטיינים ביותר יכול להתקבל להוראה. בפינלנד הסף הוא 10%, בסינגפור ובהונג קונג 30% וגם בבוסטון ושיקגו יוזמות המתמקדות בהבאת טובי הבוגרים להוראה מביאות לתוצאות. והנה ניפוץ עוד מיתוס מן השביתה האחרונה - במערכות החינוך המצליחות דווקא מעמדם של מורי בתי הספר היסודיים נחשב גבוה יותר מזה של התיכוניים. כפי שהסברתי קודם - קשה למחוק פיגור שנוצר בחינוך בכיתות הנמוכות, ומכאן החשיבות להבאת המורים הטובים ביותר דווקא לבתי הספר היסודיים. בפינלנד הספיק פער שכר של 100 אירו לחודש בלבד ליצור את הבידול הזה.

במערכות החינוך המצטיינות בעולם קיימת מסננת הבוררת את האנשים המתאימים ביותר להוראה, מבחינת הכישורים המילוליים והמתמטיים שלהם, מבחינת היכולות התקשורתיות והבין אישיות, מבחינת הנכונות להמשיך ללמוד ומבחינת המסירות להוראה. המסננת הזו מופעלת לפני הקבלה ללימודי הוראה, במהלך הלימוד, עם קבלת ההסמכה, ובעת הקבלה לבתי הספר בהם הם ילמדו. מערכות החינוך הללו מודעות לאפשרות שגם המסננת הקפדנית הזו עלולה לטעות, ולכן הם משאירים אפשרות לסלק מהמערכת מורים שבתחילת דרכם הפדגוגית אינם עונים על הציפיות. ברור להם כי התוצאה של בחירה לא נכונה במורה היא 40 שנות הוראה נחותות.

המסלול היוקרתי - מחברת היי-טק למערכת החינוך

כפועל יוצא מהמסננת בעת קבלת המועמדים ללימודי הוראה, התאמת כמות הלומדים למספר המורים הנדרש מאפשרת להשקיע יותר משאבים כספיים בהכשרה של כול מורה. כתוצאה מכך, גם הרמה של לימודי ההוראה עולה. בסינגפור הסטודנטים להוראה מועסקים ומקבלים משכורת ממשרד החינוך מייד עם תחילת הלימודים. כך עושים את המקצוע למבוקש ואת לימודי ההוראה למחייבים.

שיטה זו יכולה להיות ישימה בישראל כדי למשוך למערכת החינוך אקדמאים בעלי ניסיון שקצה נפשם בעבדות הלילות הלבנים בחברות ההיי-טק. קיימים לא מעט אנשים מוכשרים כאלה, שנמצאים באמצע החיים, וישמחו לעשות את השינוי הזה בסגנון חייהם, אלא שרובם מפרנסים משפחות והצורך להפסיד שנת משכורת, ולשלם את שכר לימוד עבור לימודים שבסופם לא מובטח להם מקום עבודה כמורים, עלולה להרתיע אותם. לכן, משרד החינוך צריך לפתוח עבורם מסלול כניסה מיוחד למערכת החינוך. מועמדים שכבר יש להם תארים אקדמאים וניסיון בעבודה, שיעמדו בבחינות קבלה קפדניות יוכלו לקבל שכר ממערכת החינוך ומימון מלא ללימודי ההוראה, בצד מקום עבודה מובטח. מובן שכמות המקומות במסלול זה תהיה מוגבלת לכמות המורים שהמערכת זקוקה להם. מועמדים בעלי רמה גבוהה יצטרכו להתחרות על המקומות הללו. הנה שיטה לשפר את איכות המורים ולהעלות את היוקרה של המקצוע.

במקביל יש להבטיח להם ולשאר מסיימי מסלולי ההכשרה למורים שכר הולם בתפקידם. אדגיש שוב כי השכר אינו המרכיב החשוב בשיפור ההוראה. במדינות בהן מערכת החינוך היא הטובה ביותר שכר המורים המתחילים נע בין 95% ל-99% מהתמ"ג לנפש. לשם השוואה במדינות ה- OECD בכללותן שכר זה נע בין 44% ל-186% מהתמ"ג לנפש. כלומר, שכר גבוה במיוחד למורים אינו גורם לשיפור מערכת החינוך, אך שכר נמוך במיוחד מרחיק מועמדים מצטיינים ממערכת החינוך. כפי שכבר טענתי, השכר כשלעצמו אינו כלי לשיפור מערכת החינוך. המחקר גם מוצא, כי השכר ההתחלתי של המורים חשוב יותר למשיכת מצטיינים להוראה מאשר סולם הקידום של השכר בשנים שלאחר מכן.

איכות המורים והמנהלים

נמצא כי הכלי היעיל ביותר לשמירת גובה השכר של המורים הוא הקטנת היחס בין מספר המורים לתלמידים. בדרום קוריאה היחס בין מספר התלמידים למורים הוא 30:1 לעומת ממוצע של 17:1 במדינות ה- OECD. על-ידי התמקדות באיכות המורים במקום בכמות שלהם יכולה מערכת החינוך להרשות לעצמה לשלם יותר לכול מורה. כאשר למערכת נחוצים פחות מורים, המסננת בקבלת מורים יכולה להיות יותר נוקשה, וכך גם להביא למעמד יותר יוקרתי למקצוע ההוראה. כאשר האיכות של המורים גבוהה יותר, ההערכה אליהם בציבור גבוהה יותר, ומקצוע מוערך מושך אליו אנשים מוכשרים יותר, וכך בגלגל חוזר - האיכות מביאה להגברת האיכות.

גם לאחר שמביאים את האנשים הטובים והמתאימים ביותר להוראה אל המערכת, המלאכה לא תמה. מערכות הלימוד המצטיינות בעולם משקיעות מידי שנה בשיפור מקצוענות ההוראה של המורים. למורים ניתנת ההדרכה הטובה ביותר בטכניקות שמטרתן לקחת יותר תלמידים מידי יום לרמות גבוהות יותר. המטרה היא לשפר את תפקוד המורים בתוך הכיתה. כשם שיש לשים דגש על העלאת הרמה של כול התלמידים, כך יש חשיבות לפרטנות כאשר ניגשים לשיפור טכניקות ההוראה של כול מורה ומורה.

העובדה שכול מורה הוא שונה מבחינת אישיות וכול כיתה שהוא נכנס אליה מציבה בפניו אתגרים שונים רק מעצימה את חשיבות הטיפול בטיפוח היכולות האישיות של כול מורה. מערכות לימוד מצטיינות השיגו זאת על-ידי הצמדת מאמנים אישיים למורים, ועל-ידי הקצאת זמן למורים מצטיינים להדריך את עמיתיהם בטכניקות שבהם הם הצליחו. כשם שרופא שסיים את לימודי הרפואה לא נכנס מייד ביומו הראשון לבדו לחדר הניתוח ומבצע את כול הניתוחים, אלא עושה זאת בליווי רופאים מנוסים יותר, כך גם יש מקום ללוות את המורים החדשים, להדריך אותם, ולהקנות להם יכולות מעשיות בתחילת דרכם.

מובן מאליו כי פעולות אלה אפשריות ויעילות במערכות חינוך שרמת התחלופה בהן נמוכה. במערכת החינוך בישראל, שבה הדגש הוא על הכמות ולא על האיכות, מתמקדים בהוספת חומר לימוד והוספת מורים כדי להקטין את גודל הכיתות. כך אין הזדמנות לשפר את שיטות ההוראה של המורה בכיתה.

להזכירכם, הקטנת גודל הכיתות דורשת גם הוצאות אדירות לצורך בניית כיתות נוספות, והנה עוד דרך בה ההתמקדות בכמות במקום באיכות, מפנה משאבים מהשקעה במורה ובאיכותו לצרכים שאינם מביאים לכך.

השיפור המתמיד בהוראה תלוי במידה רבה במנהלי בתי הספר. כאן אנו מגיעים לגורם השני בחשיבותו לאיכות המורה, והיא איכות מנהלי בתי הספר. מנהל בית הספר הוא המנהיג של המורים. בתי ספר, או מערכות חינוך הרואות בתפקיד המנהל פונקציה אדמיניסטרטיבית בלבד לא מגיעים לתוצאות טובות. מנהל בית ספר חייב להגיע לתפקידו לאחר שהוכיח הצטיינות לאורך זמן בטכניקות הוראה. הוא חייב להיות המוביל והמדריך של שיפור יכולות ההוראה של כול המורים בבית ספרו. הדבר חייב לבוא לידי ביטוי באופן בו בוחרים את מנהלי בתי הספר לתפקידם, באופן בו מכשירים אותם, ובאופן בו ממקדים את עיקר זמנם.

כל תלמיד נחשב

אחד מהממצאים המפתיעים בדוח של McKinsey מצביע על כך שבמדינות בהם תוצאות מבחן PISA הן הגבוהות ביותר, קיימת קורלציה נמוכה ביותר בין תוצאותיו של כול תלמיד לבין הרקע הסוציו-אקונומי שלו. במילים פשוטות - בית הספר ולא הבית הם האחראים להצלחתו של התלמיד במדינות אלה. במדינות אלה, בודקים באופן שוטף ומוודאים כי האיכות הגבוהה של המורים מגיעה לכול תלמיד ותלמיד, ובמקרים בהם מגלים שאין זאת כך מטפלים מייד בכל בית ספר ובכל תלמיד כדי להביאו לרמת היכולת הגבוהה הנדרשת באותה מערכת חינוך.

מערכת החינוך אף בנויה לפצות על החסרים שמהם סובל אותו תלמיד בבית. מערכת החינוך קובעת מערכת דרישות גבוהה בהם על כול תלמיד בלי יוצא מן הכלל לעמוד, והיא עוקבת אחר התוצאות ומתערבת כדי לשפר את התוצאות של בתי ספר שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם. ההתערבות והסיוע לתלמיד נעשים בזמן אמת, ולא לאחר שנים כשהפיגור שהצטבר כבר אינו ניתן לתיקון.

זה בפירוש אינו המצב בישראל. לא די בכך שמורים טובים מגיעים בדרך כלל רק לבתי ספר מסוימים. לא די בכך שרק בבתי ספר שיכולים להרשות לעצמם ההורים מממנים בכספם את השיפורים של בית הספר. מערכת החינוך אינה רואה את עצמה כאחראית הבלעדית להצלחת התלמידים. הנה איך מערכת החינוך בישראל מתנערת מטיפול בבעלי ההישגים הנמוכים. לא מעט הורים שמעו בוודאי ביום ההורים מהמורה של ילדיהם כי היא ממליצה להם לקחת להם מורה מתקנת. כך בפרוש. במקום שמערכת החינוך תראה זאת כחלק מתפקידיה, היא גורמת בפועל להפרטה של הטיפול בחלשים. כך גם לגבי הבירור הפסיכו דידקטי. רק הורים שידם משגת לשלם עבור המבדק יכולים לסייע לילדיהם.

ואל תחשבו שמערכת החינוך לא מוציאה זמן וכסף בנושא. מוציאה גם מוציאה. אלא שבמקום להוציא אותו על ביצוע המבדק וסיוע לתלמידי בעלי הליקויים, היא מוציאה את הכסף על וועדות עתירות במומחים שאמורות לבדוק ולאשר את ההמלצות, ואז על וועדות שדנות בערעורים. והוועדות האלה לא ממלאות את תפקידן בלי להעמיס את המורים הישירים של התלמיד בעבודת הכנה יסודית של דיווחים על התלמיד הנדון. אני כבר לא מדבר על השימוש בשעורי עזר באנגלית וקורסים פרטיים להכנה לבחינות הבגרות והפסיכומטרי, שכבר מזמן לא נחשבים לתפקידו של בית הספר בארצנו.

בפינלנד - המובילה העולמית, על כול 7 מורים בבתי הספר בכיתות הנמוכות, יש מורה לחינוך מיוחד. המורים לחינוך מיוחד תומכים באופן אישי ובקבוצות קטנות בכ-30% מהתלמידים בבתי הספר, אשר נמצאים בסיכון של פיגור אחרי יתר התלמידים. כדי למנוע היווצרות סטיגמה, גם תלמידים מתקדמים נשלחים מפעם לפעם לקבל תגבור מהמורה לחינוך מיוחד. המורים לחינוך מיוחד עברו שנת לימוד ואימון נוספת מעבר לשנות הלימוד של שאר המורים.

למדוד באופן רציף ואז לפעול כדי לשפר מיידית

הנה עוד דוגמאות כיצד בישראל, כדי לפתור בעיות, במקום להתמקד באיכות מתמקדים בכמות. אם לא מצליחים להקנות לתלמידים רמה הולמת של ידיעת אנגלית (ראו לדוגמה את מקרהו של התלמיד עמיר פרץ), מתחילים ללמד אנגלית בכיתה יותר נמוכה. התוצאה - המערכת זקוקה ליותר מורים לאנגלית והרמה שלהם יורדת. ליתר ביטחון אף הוסיפו לימוד שפה זרה נוספת - ערבית. אם לא מצליחים ללמד שפה זרה אחת, מלמדים שתיים.

בכלל, הוספת מקצועות לימוד הוא תחביב של כול שרי החינוך לדורותיהם. כפועל יוצא מהוספת מקצועות לימוד הולך תיק התלמיד ונהיה יותר ויותר כבד. אורטופדים יספרו לכם בוודאי על בעיות גב לכול החיים שתיקים כבדים על עמודי שדרה רכים יכולים לגרום. מורים ומנהלי בית ספר שפנינו אליהם בתחינה שיחוסו על הילדים שלנו ויפעלו להקלת התיק שעל תלמידי הכיתות הנמוכות לשאת, משכו בכתפיהם. אין מה לעשות, כמות מקצועות הלימוד ושיטת הלימוד שאינה מצפה לדבר מיכולותיו של המורה עצמו, מעמיסה על התלמיד עוד ספרים, עוד חוברות תרגילים וכמובן מחברת לכול מקצוע לימוד וכאלה יש לא מעט אפילו אצל לומדי קרוא וכתוב בכיתה א'.

ברור כי כדי להשתפר מערכות החינוך המצליחות בעולם חייבות למדוד באופן קבוע את הישגיהן כדי לוודא שהן משתפרות בהתמדה. מערכת הבקרה חייבת לבדוק בהתמדה את כול בתי הספר בכול הרמות, ולאתר מיידית את בתי הספר הדורשים שיפור. בתי ספר שמגיעים באופן קבוע להישגים גבוהים יכולים במשך הזמן להיות פטורים מחלק מהמבדקים המחזוריים. הבדיקות נעשות הן על-ידי מבחנים והן על-ידי סקרים של בתי הספר בהם נבדק גם התהליך. כדי למנוע הטיה של התוצאות, במרבית המקרים, הגוף האחראי על ההערכה של בתי הספר הוא גוף נפרד מהגוף האחראי על תיקוני הליקויים והעלאת רמתם של המורים ובתי הספר.

בחלק מהמדינות הגוף הבודק נמצא אף מחוץ למשרד החינוך. באנגליה למשל הגוף הזה מדווח ישירות לפרלמנט. כך מונעים מצב, האופייני כול כך לישראל, שבו כדי להראות הצלחה של יותר תלמידים בבחינות הבגרות מורידים את רמתם, מפצלים, ומפזרים אותם. בבדיקות המיצב ידועה התופעה של מחלתם הבלתי צפויה של תלמידים נכשלים, או תרגול מוכוון בחינה בתקופה שלפני מועד המבדק. תדירות הבדיקות החיצוניות חשובה במיוחד במערכות חינוך הנמצאות בתחילת הדרך ביוזמתן לשיפור ההוראה. במקרים כאלה הבחינה נעשית בכול בית ספר בכול שנה.

ככול שמערכת החינוך משתפרת, ניתן להוריד את תדירות המבדקים. בכול מקרה, מערכת ההערכה העצמית של בתי הספר חייבת להיות שוטפת - כול הזמן. האמצעי שנמצא החשוב ביותר לשיפור רמתם של בתי הספר שנמצאים בתחתית הדירוג מבחינת תוצאות המבדקים, הוא היכולת של מערכת החינוך להחליף את הנהגת בית הספר. בבוסטון, בשנה הראשונה להפעלת השיטה הזו, היא הביאה להחלפתם של 5% ממנהלי בתי הספר. בתי ספר שרמתם נמצאת הגבוהה ביותר הופכים למודל לחיקוי, ושיטות ההוראה שלהם נלמדות על-ידי בתי ספר אחרים.

הניסיון העולמי מעיד כי ניתן לשנות את מעמד המורה במהלך של שנים בודדות, וכי ניתן להשיג שיפור משמעותי בתוצאות התלמידים בתוך זמן קצר. הצעדים הנדרשים לכך ידועים אם כן, והשאלה היא כיצד ליישם אותם בישראל.

בחזרה לגימנסיה

ראשית, ניתן לחסוך בתקציבי התקורה, וגם לחסוך ייסורי הסתגלות מהתלמידים על-ידי חזרה למערכת של שני בתי ספר. במילים אחרות - ביטול חטיבת הביניים. שלב מיותר שאין לו מקבילה במערכות חינוך אחרות בעולם. למען האמת, יש לחזור לשיטה שהייתה נהוגה בתקופתם של סבינו וסבותינו - הגימנסיה, המתחילה בכיתה ה'. עכשיו בוודאי תבינו מהיכן לקוח הכינוי "שמינית" לכיתה י"ב.

כלומר, יש לעבור למערכת של בית ספר יסודי בן 4 שנות לימוד, ואחריו בית ספר תיכון של 8 שנות לימוד. החלוקה הזו היא ההגיונית ביותר, משום שב-4 שנות הלימוד ובהן בלבד יש תועלת בכיתות לימוד קטנות. לאחר מכן, הקטנת גודל הכיתות אינה מועילה ורק מביאה להורדה של רמת המורים עקב הגדלת הביקוש למורים. בארבע שנות הלימוד של בית הספר היסודי מוקנה הבסיס של כול מערכת החינוך ובהם יש למחוק לחלוטין את הפערים הנובעים מרקע סוציו אקונומי שונה. הדגש בבית ספר זה יהיה על הקניית היכולות המילוליות (קריאה, כתיבה והבנת הנקרא) והיכולות המתמטיות לכול התלמידים ללא יוצא מן הכלל ברמה גבוהה ביותר.

כאשר בית הספר היסודי יצומצם מ-6 שנות לימוד ל-4 שנות לימוד, ושעות הלימוד יופחתו וימוקדו, יידרשו הרבה פחות מורים. צמצום סגל ההוראה ייעשה תוך העלאת איכותו על-ידי מסננת בדיקה יסודית, כפי שנהוג במדינות המצטיינות. מורים שלא יעמדו בקריטריונים הגבוהים יוצאו מהמערכת. יש לעשות זאת בצורה מכובדת תוך הענקת מלוא הזכויות, כבוד וסיוע בהסתגלות למורים המסיימים את תפקידם. הנבחרת המצטיינת והמצומצמת של המורים שיישארו במערכת החינוך של בתי הספר היסודיים תוכל לקבל שכר גבוה יותר. המצטיינים שבהם שיימצאו מתאימים, יעברו הכשרה מיוחדת בחינוך מיוחד ובהוראה מתקנת, וכך יוכלו לסייע למורי הכיתות להגשים את הייעוד של בית הספר היסודי - העמדת כול התלמידים בסף דרישות גבוה של יכולת מילולית ומתמטית. ההתמקדות בנושאים אלה תאפשר להחזיר את כמות שעות הלימוד היומית ל-4-5 שעות ולא יותר.

התלמידים שיקבלו בבית הספר היסודי את הבסיס האיתן הזה החיוני כול כך לכול שאר שנות הלימוד, יוכלו להתחיל בלימודיהם בתיכון (או בעצם הגימנסיה), ולגוון את מקצועות הלימוד שלהם. אך גם בתיכון יש להימנע מהגדשת כמות המקצועות על חשבון איכותם. בכיתות הגבוהות יותר עושים זאת על-ידי חלוקה למגמות. התיכון יכול גם להתחיל לעודד מצוינות והשגיות.

התיכון החדש (או אם תרצו גימנסיה) ייווצר מאיחודם של מה שהוא היום חטיבת הביניים והתיכון (באופן מעשי ייתכן שיהיה צורך להסב כמה מבנים של בית ספר יסודי לתיכון). הגדלת כמות התלמידים בכיתה, בצד הורדת מקצועות לימוד עודפים וצמצום שעות לימוד, יאפשר להחיל את המסננת הקפדנית גם על מורי התיכון. בתיכון, המורים חייבים להיות מקצועיים יותר ובעלי ידע ספציפי לתחומם. את המחסור במורים שייווצר על-ידי פליטת המורים שלא עברו את המסננת, ניתן יהיה למלא בתוך שנה ממורים שיגיעו מהמסלול של הכשרת בוגרי חברות היי-טק להוראה. גם כאן, הפחתת כמות המורים, תוך הקפדה על איכותם, תאפשר לחלק את התקציב באופן שהשכר של המורים יעלה, אם כי יישאר מעט נמוך מזה של מורי בית הספר היסודי באותה רמת איכות וותק וניסיון.

במקביל יש להקים מערכת בקרה ומערכת לשיפור ההוראה. מערכת בקרה, הן במישור הלאומי - לפיקוח על רמת בתי הספר, והן בתוך כול בית ספר - לאיתור מיידי ותגבור כול תלמיד שזקוק לחיזוק. ומערכת לשיפור ההוראה, אשר תחנוך את המורים באופן קבוע בשיטות הוראה והקניית ידע שהצליחו ותעשיר את יכולת ההדרכה שלהם.

כדי שהמהלך הזה יצליח יש צורך במנהיגות נחושה, גם ברמת כלל מערכת החינוך, וגם בראשות כול אחד מבתי הספר. יש לי ספק כבד אם הנהגת מערכת החינוך של היום ניחנה במה שנחוץ כדי לעשות זאת. חוששני שהנהגה זו, כמו הנהגת המדינה בכללותה עסוקה יותר בהישרדות אישית ובתרגילים פוליטיים, מאשר במילוי תפקידם. הנהגה זו לא חוללה שינוי במערכת החינוך בישראל עד היום, וכתוצאה מכך אין סיבה שבמבדק PISA הבא לא נרד פעם נוספת בדירוג העולמי. הציבור חייב להתגייס כדי להכריח את מערכת החינוך ליישם את ההצעות המהפכניות שהעליתי לעייל. אני קורא לכול מיד שמעוניין לשפר את מערכת החינוך בישראל, להביע את תמיכתו בהצעותיי בכול דרך אפשרית ולהעלות את ההצעות הללו בכול מקום שיש מקבל החלטות או שמתקיים דיון שקשור למערכת החינוך.