בין אהרן ברק ובניטו מוסוליני

קראתי את נאומו של אהרן ברק בטקס לכבוד מאיר שמגר, ואני עדיין סובל מצלצולים באוזניים.

הרטוריקה שלו פשוט מעכה אותי אל הריצפה. מי יכול לעמוד בזה??

אבל הצביעות! אוי הצביעות!

איזה בן אנוש יוכל אי פעם לגשר על התהום הרובצת בין הרטוריקה האיטלקית הגרוטסקית הזו לבין החיים עצמם?

מוסוליני - יש לך יורש!

הנה כמה - ממש מעט - מהפנינים של אהרן בניטו ברק, ובצידם דברי פרשנות לא חשובים:

"אני יכול לקבוע ללא כל היסוס: שמגר היה החשוב בכל היועצים המשפטיים לממשלה" (ומי היה השופט החשוב ביותר - אתם הרי יודעים...).

"הנשיא שמגר הוא מחשובי השופטים האקטיביסטים בישראל" (אז מה לעזאזל אתם רוצים ממני?...).

"בפנינו שותפות פוריה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת" (וחסר לרשות המחוקקת שהשותפות לא תהיה פוריה. אתם הרי זוכרים איך נכחתי פעם בישיבה של ועדה בכנסת ודאגתי שיצביעו כפי שצריך).

"דומה, שהחזון של היותנו "אור לגויים" מתגשם בתחומי השיפוט יותר מאשר בתחומים רבים אחרים" (אני מתכוון שרק אני הוא אור לגויים. חסר להם לגויים שיצטטו פסקי דין של שופטים ששמם אינו אהרן ברק. וחוץ מזה, אברם גרנט הוא כבר לא אור לגויים - כי הוא הפסיד לפנרבחצ'ה).

"המדינה היא מסגרת שלטונית, העשויה לפגוע בפרט ובזכויותיו, והמחייבת פיקוח שיפוטי נרחב" (על אנשי "הפיקוח השיפוטי" עצמם אין כידוע צורך לפקח. הם מפקחים היטב על עצמם. אני לדוגמה תמיד פיקחתי על עצמי בצורה המחמירה ביותר - פרט לכמה חברים פה ושם, ממש מעטים, שנאלצתי לעזור להם).

"הנגישות אליו (אל הבג"צ) קלה ותרופתו היא מהירה" (טוב, לא התכוונתי למהירות האור. התכוונתי לשלוש, ארבע וחמש שנים - כמו שלקח לכמה משפטים חשובים).

"הם (השופטים שלנו) שפטו משפט צדק... הם עשו כל זאת בתנאים קשים: הם עשו זאת בתנאי לחימה" (וכי מה זה החור הזה בפסק דין קעדאן אתם חושבים - אם לא מכדור של צלף פלשתיני...).

"אכן, השמירה על ערכו הריאלי של הכסף היא פרי פסיקתו של בית המשפט" (אני מוכן שידפיסו את הדיוקן שלי על מאה שקל - בתנאי ששמגר יהיה חמישים שקל).

"יש לנו שפיטה טובה: אובייקטיבית, עצמאית, יוצרת, נקיית כפיים והוגנת".

(עובדה: איש מהשופטים שלנו מעולם לא הועמד לדין על רשלנות או על ניגוד אינטרסים, או על משוא פנים במשפט. ושלי טימן הוא סתם קשקשן).

"ההיסטוריה תשפוט את השופטים" (ואם לא שמתם לב - אני עכשיו כותב כאן את ההיסטוריה).

"השופטים שלנו נבחרים לא על-פי קשריהם הפוליטיים אלא על-פי כישוריהם המשפטיים" (ויש אצלנו גם שיטת "חבר מביא חבר", או בעל מביא את אשתו, אבל כנראה שמישהו מחק לי את זה מהנאום. תזכירו לי לדבר על זה בפעם הבאה).

"אני מודאג מהאינטנסיביות של השינויים (במערכת המשפט), שלא קודם להם דיון מקצועי ראוי ואף לא שיח ציבורי מינימלי" (העובדה שאני החלטתי - תוך גניבת דעת וללא שיח ציבורי מינימלי - שיש "מהפכה חוקתית" - היתה באמת לטובת העניין, ותפסיקו להיות קטנוניים).

"אנו עשויים להיהפך במהירות למדינת עולם שלישי" (ואני יודע מה זה מדינת עולם שלישי: אני מכיר מישהו שברח מכאן ומתגורר כיום פרו. רק שלא יסגירו אותו, שיירקב שם - כי אני לא אעמוד בפדיחה הזו...).

"חושש אני מהיום שבו לא ייראה שנעשה צדק" (כמו שנאמר: זה היה היום בבוקר...).

"יש לנו בישראל רשות שופטת, הוגנת, ישרה ועניינית" (ואל תבלבלו לי את המוח עם אין סוף עובדות מוצקות, שצועקות ובוכות עד לב שמים).

עד כאן מעט רשמים מנאומו של האיש, שהוא - רק הוא - בשחצנותו, ביהירותו, בקפריזות שלו, ב"אני ואפסי עוד" שלו, בדריסתו את החוק במגף של דיקטטורים - הביא את מערכת המשפט אל המשבר החמור בתולדותיה.