סיכולים ממוקדים נוסח ישראל

גבי גזית מצוטט כמי שאמר ביום 3.4.2008, בתוכנית רדיו, כדברים הבאים: "שוש לא מתה. היא נרצחה. שוש חוסלה על-ידי חבורת ביריונים, בורים, גסי רוח, ציניים, חמדיים, אלימים, שבמשך שנים שאבו מן המעיין הזך הזה את כל פסיפס חייו". הכוונה כמובן לשוש עטרי ז"ל.

אין סיבה לפקפק בדבריו של גזית, גם אם יש בהם מידה של הגזמה, לדעתם של נשואי דבריו. מה שברור, שגבי גזית הצליח במילים ספורות, לתאר את התרבות הישראלית הידועה לשמצה.

סוציולוגים מדופלמים ודאי יכולים להיעזר בכל התיאוריות המדעיות כדי להסביר את התופעה, אך הם לא יצליחו, כנראה, להגיע למעמקי הנפש הישראלית, המתייסרת מידי יום ביומו עם התופעות שגבי גזית הצביע עליהן.

לפני כשבוע רעשה הארץ וגעשה בעקבות החוק הקובע שמוות מוחי הוא מוות סופי. מתי לאחרונה, ולא רק לאחרונה, התמודדה הארץ עם אנשים המתהלכים במחוזותינו אך נפשם מתה - כי החברה הישראלית אינה עושה חשבון עם אף אחד. ממש כך.

אין ישראלי הגון שאינו נתקל בגסות הישראלית ברחוב, בעבודה, במקומות הבילוי. הכל מותר, הרסן הותר, הפה חופשי להשמיע גידופים, התנשאות, דברי הבל. דמוקרטיה! המנומס נרמס, והוגן גם הוא הופך למרמס ולקרקס, פראייר בלשון החדה של הישראלים. הכבוד אבד והבושה, כאילו מעולם לא ביקרה במקומותינו. זקנים וקשישים הפכו ללעג ולקלס בעיני הבריונים השודדים אותם לאור יום. אין מושיע. יש רק עצמות שבורות, צלקות וכתמי דם המרוחים על פניהם המבוישים.

ידענות, מומחיות, כשרון וניסיון הפכו למילים גסות. הבוז כלפיהם עצום ולעומתו, הערצה עיוורת לחמדנות, של עכשיו, בכוח, בלגלגנות אופיינית. דברי טעם אינם יותר באופנה אלא מכירת אשליות, לופט - גשאפטאן. אתה לא בקומבינה, אתה מחוץ לתחום. הזדקנת, צברת ניסיון, למדת, אין זה כלל חשוב. כל כסיל, כל בור ועם הארץ הוא המלך. כל בעל משרד לממכר לרעיונות נבזים מקבל את הבמה. מוכרים מכל הבא ליד.

בעלי השררה נבחרים בקפידה. חבר מביא חבר, וחבר מביא אחד ועוד אחד, וכך יוצרים קליקה של נלעגים השולטים בארגונים ובדעות. בעל המאה הפך מזמן בעל הדעה. אינך בקליקה הנכונה, לא יוותר לך שום סיכוי להשיג את המגיע לך בתוקף היותך בן אדם.

הזירה הפוליטית מזמן היא זירת גלדיאטורים. לא הדעה קובעת אלא המיקום ברשימה ומנעמי השלטון. אל תהיה אתה כי זה לא מוכר. נצמיד לך יועצים, נצבע את פניך בצבעים חיים ונהפוך אותך שחקן ראשי בסרט האימים שלנו. נגרוף את הרווחים כי זהו העיקר.

הכל ממוסחר, ומכאן שכללי המשחק משתנים.

עד היום היית טוב, אך חינך אבד לבלי שוב בעיני ציניקנים. אין לך כל ברירה כי הציניקנים הם הקובעים את הקצב. מידם אתה תוכל לחם, וברצותם, יזרקוך אל הכלבים. שנים רבות עבדת ותרמת, למדת ואף השכלת, אך בעיני הקנאים הגמדים, אתה איום על מעמדם. הבוסים לא ישלימו עם העובדה שאתה נמצא בסביבתם. אתה מהווה איום עבורם. הכל הם יעשו כדי לראותך אל מחוץ לארגונם. כך יוכלו להתהדר במעמדם באין מפריע. "עבד כי ימלוך" אמרו חכמינו, ולמלעיזים חסרי הבושה והבינה, הגסים והבורים המנהלים את חיינו לבטח התכוונו. תהיה גבר, תשפיל את עצמך אמרו ה"גששים". רוצה לשרוד, הנמך קומתך, התהלך שפוף, אמור הן על כל שטות ודבר איוולת, אל תתווכח עם הבוס כי הרי נצר למשפחת מלוכה הוא.

הביורוקרטיה הישראלית היא דוגמה ומופת לרפיסות, לזלזול, להערמת קשיים אין ספור. נראה לך מי הבוס כאן. נשבור אותך, נאלץ אותך לרוץ ממקום למקום, לא ניתן לך מנוחה. יחי הטרטור, תחיי מלאכת ההשפלה.

גם כלי התקשורת, בחלקם הגדול, ציניים עד כאב. הברנז'ה שולטת בדעותינו. תוכן זהו דבר בזוי, מומחיות הס מלהזכיר. העורך יקבע מה תראה בטלוויזיה, מה תשמע ברדיו. הוא המלך, הוא הקובע. דעתך אינה נוחה לו, אין סיכוי שתישמע. דינך נגזר אם חינך סר מעיני "מעצבי הדעות".

יש שיאמרו, אם יקראו את הרשימה, שאלה אמירות מוגזמות. יתכן. לא כל אדם חי באותה הסביבה ולא תמיד כל אחד נתקל באותן התופעות בדיוק. אך אם הקורא ההוגן יפשפש בעברו, אפילו ביום יום שלו, ימצא שאלה אינן אמירות מופרכות. זו התרבות שלנו, ולמרבה הצער אנו חווים אותה חזק. לכן, מן הראוי לקרוא פעם נוספת את דברי מר גזית שלעיל ולנסות לחשוב מדוע הוא קבע ששוש עטרי ז"ל, בעצם נרצחה.