האם ארה"ב תוכתר כ"מובילה הכלכלית העולמית"?

אומרים שכאשר אמריקה מתעטשת, העולם מקבל דלקת ריאות. האמנם?
שלושה אירועים מהותיים קרו ב-20 השנים האחרונות המצביעים על כך, כי כאשר המזרח מתהפך במיטת חוליו, ארה"ב עוברת לטיפול נמרץ.
הראשון, החל עם הכרזתו של ראש ממשלת סין בשנת 1978 על מעבר לכלכלת שוק מתוכננת.
השני, בשנת 1989 כאשר התפרקות ברית המועצות הובילה מהלך כלכלי ענק משוק קומוניסטי לשוק קפיטליסטי.
האירוע השלישי היה כאשר בשנת 1991 עברו מכלכלה סוציאליסטית בירוקרטית לכלכל שוק תחרותי.

אירועים מהפכניים ומשמעותיים אלו היוו קטליזאטור צמיחה צרכנית אדיר, במדינות בהן כמות התושבים מהווה פקטור היכול לשנות מפות כלכליות עולמיות. הבעיה היא שכאשר בטווח פרק זמן קצר יחסית של כשני עשורים, אם אוכלוסיית העולם המושתתת על רמת צריכה מערבית גדלה, הדבר מחייב עלייה בתשומות חומרי גלם, עובדים, שינוי ושיפור תהליכי יצור ופתרון של בעיית הגידול המהיר בצריכה של מדינות אלו.

המשק האמריקני עדיין גדול ומשפיע על הכלכלה העולמית, וכיום כתר המובילות הכלכלית הפיננסית בעולם, וכן קביעת רמת הצריכה המערבית נמצאים לרגלי ארה"ב. ברקע של השפל המתמשך והפיחות ביוקרתו ובערכו של הדולר האמריקני, מתקיים ויכוח בין הכלכלנים בעולם סביב כלכלת ארצות הברית, המחזקים את האפשרות של חוסר יכולת למנוע את "פשיטת הרגל" של ארצות הברית והתרסקות המשק האמריקני שתוביל לשפל עולמי, בדומה ל-1929.


הדפסת הדולרים והגרעון השוטף האמריקני

כיום, קצב הצמיחה בארה"ב יורד ויש חשש כי יחצה את המספר המביש של 0 אחוזי צמיחה לכיוון השלילי. הכלכלה האמריקנית נמצאת בגרעון שוטף בהיקף של 2.5 מיליארד דולר ליום, או במונחים שנתיים - קרוב ל-800 מיליארד דולר; סכום כמעט בלתי נתפס, שעיקר מקורו בגרעון הסחר עם סין והודו, אך גם עם מדינות אירופה. ביום שהאמריקנים יפחיתו את הקניות מסין, אולי נראה האטה מסוימת גם שם וירידה בגרעון האמריקני. חוב זה הולך ותופח בקצב מסחרר גם בגלל מדיניות חוץ שאפתנית ומיליטריסטית הגוזלת משאבים פיננסיים אדירים, לצד תפישת עולם כלכלית שמרנית.

כאשר המשק האמריקני מניע את כלכלת העולם וצריך לפתור את בעיית הגרעון המצטבר, מתבצעת הדפסת דולרים בלתי מרוסנת בסכומי עתק של אגרות חוב. למדיניות כלכלית זו השפעה גלובלית עצומה. מהי משמעותה של התנהלות פיננסית זו של ארצות הברית?

בעבר, יכלה מדינה להדפיס כסף עד לכמות הזהב המצויה במחסניה. אולם כאשר מדינות העולם התנתקו מההסתמכות על הזהב, הוסרו הרסנים על כמות הדפסת המטבע וכל מדינה יכלה להדפיס שטרות של המטבע שלה כרצונה. התפתחות זו הקלה במיוחד על הממשל האמריקני, גרמה לזריחת הדולר בשמי העולם, המטבע שלו נהנה ממוניטין בינלאומי איתן והוכר בכל העולם, ולכן, יכול היה להדפיס עוד ועוד דולרים.


פיחות מעמד הדולר העולמי

בעולם בו הדולר האמריקני מקובל בכל העולם כמטבע הנהנה מיוקרה חוצת גלובוס וקובע את המחירים העולמיים של מרבית הסחורות, חומרי הגלם וכמובן חבית הנפט - במקום להצטבר בתוך המשק ולגרום להגדלת הייצור בתוך ארצות הברית - הדולרים העודפים מוצאים את דרכם למזרח הרחוק ובעיקר לסין, אך גם לארצות מפותחות אחרות דוגמת השוק האירופי, אוסטרליה וקנדה. הדולרים הללו יוצרים במקומות אלו את הביקוש לייצור סחורות המשווקות חזרה לחופי אמריקה. במקביל, חלק מעודף ההכנסות הדולריות העצום שמצטבר במדינות המייצרות לארצות הברית, מופנה לרכישת מוצרים אחרים בשוק הבינלאומי, דוגמת נשק, מכונות ייצור, נפט ועוד. ובסופו של התהליך, הדפסת הכסף מניעה כיום את הכלכלה העולמית.

בצורה זו, הציבור האמריקני נהנה משפעו של הכסף המודפס ללא הרף, ומצוי תחת האשליה כי כלכלת ארה"ב במצב מצויין, כמו גם המטבע האלמותי כי אחרי הכול, נתוני הצמיחה של המשק האמריקני די מרשימים - 5 אחוזים בשנה. עם זאת, מדובר ב"בועה" כלכלית, המוזנת מפריחה. מה תהיה המשמעות של עלייה בצריכה במדינות אלו? כל אלו הובילו את מובילי הדיעה הפיננסית בעולם כמו הבנקים המרכזיים מחוץ לארה"ב, לצמצם את אחזקתם במטבע האמריקני.
הסברה היא כי מדובר במשבר בו השלב החמור הפיננסי עבר, אולם המשבר האמיתי של איבוד ההגמוניה של המטבע האמריקני טרם חלף וטרם הגיע לנקודת השפל.


סין ותפקידה במשבר

סין הפכה בשנים האחרונות לגורם יצרני דומיננטי בעיקר בגלל הפרשי העלויות העצומים, וארה"ב הפכה בשנים האחרונות ממשק יצרני אוטרקי המקיים את עצמו, לכלכלה התלויה ביצור של סין בעיקר, הודו קוריאה ושאר זרים. בפועל, מדובר בפושטת רגל אדירה, עם רמת חובות המטפסים לסכום האגדי של כמעט 10 טריליון - 10,000 מיליארד דולר, שהוא הגדול בעולם. מצב זה של הדפסת כסף היסטרית, אי ייצור עצמי שיכול למנוע גרעון, רמת צריכה מהגבוהות בעולם, משבר נפט, משבר סאבפריים, בורסה מתנדנדת ועוד מריעין המביאים את השוק לאינפלציה, יכולות להניב תוצאות גרועות ביותר לדולר ולארה"ב.

המכה הקשה ביותר עשויה לבוא דווקא מכיוון אלו שארה"ב תורמת לצמיחתן, והיא סין. לסין רזרבות דולריות גדולות של כטריליון דולר, ועל-מנת למנוע הפסדים בגין צניחת ערך הדולר, היא כבר הודיעה כי בכוונתה לגוון בעתיד את הרכב העודפים שברשותם, להתנתק מההצמדה המיתולוגית לדולר ולהמירם למטבעות אחרים דוגמת היורו. רוסיה גם כן שיחררה הצהרות דומות, והגדילה לעשות אירן, שהודיעה שהדולר אינו אלא פיסת נייר עלוב. גם מדינות אופ"ק טוענות שהשחיקה במטבע תרמה גם היא לעלית מחירי חבית הנפט, ורמזה לא אחת שהיא שוקלת להמיר את מחיר חבית הנפט מדולר למטבע אחר.

קשה להעריך מתי יממשו ענקיות אלו את איומן להמרת המטבע המקובל העולמי מדולר ל"אחר" אולם כשזה ייעשה, זה יוביל לאסון פיננסי ולהתפוצצות ה"בועה" הדולרית. לכולם ברור שהדרך למשבר כלכלי כבר נסללה והתהליך איננו הפיך והשאלה היא האם זו תהיה נפילה רכה או התרסקות גלובלית.


פרדוקס הצמיחה הסינית

אם נתבונן במפת האוכלוסין העולמית, אנו רואים שארה"ב היום היא הזנב מבחינת מספר התושבים כמעצמה, למרות שכיום היא נותנת את הטון הכלכלי מבחינת כמויות צריכה והסדרי המוסדות הפיננסיים העולמיים.

סביר להניח כי לא רחוק היום בו סין "תסגור" את הפער ההתפתחותי ותדביק את רמת הצריכה האמריקנית. כך עשוי לקרות בשלבים יותר מאוחרים גם עם הודו. מה תהיה המשמעות של עלייה בצריכה במדינות אלו? קיים כאן פרדוקס ומה שנקרא "משחק סכום אפס": כל עלייה ברמת החיים במזרח, תגרור ירידה ברמת החיים המערבית. הכיצד?

מדינות המערב וארה"ב בראשן, מעוניינות בהעלאת רמת החיים במה שמוגדר מדינות מתפתחות כמו סין והודו, ומעודדות את כניסתן למעגל הכלכלה המודרנית החופשית. כמו גם, עידוד ברית המועצות לשעבר לעבור מכלכלה קומוניסטית לכלכלה חופשית. מצד שני, סגירת פערים אלו יגרמו לכך שצריכת המשאבים תעלה מעריכית, ותגרור את העולם המערבי המדושן לקטסטרופה כלכלית מהסיבות העיקריות הבאות:

1. עליה בתלות ביצור של מדינות המזרח.
2. עליה בצריכת משאבי טבע מתכלים כמו דגה, יערות ועצים, חיטה ותירס שחלקם משמש כתחליף לנפט ונגזרותיו.
3. מחסור בפיתוח תחליפים לנפט היקר ואיתו הנצחת התלות באופ"ק
4. שמירת רמת החיים של המערב

הדואליות תביא לזינוק בביקושים העולמיים, עליית מחירים עם במזרח וגם במערב, הצרכן האמריקני ישלם יותר על מוצרים מסין, הגרעון של ארה"ב לא יקטן כתוצאה מהתלות ביצור חיצוני למדינה, האינפלציה והירידה בערך הדולר יביאו למימוש האיום של הסינים להינתקות מההצמדה לדולר.

אז כבר לא תהיה שאלה האם המיתון בארה"ב יעמיק, אלא כמה זמן ייקח עד שסין תכתיב מה יהיה המטבע העולמי הבא.