לפני כ-69 שנים חזר ראש ממשלה בריטי עם כוונות טובות למכביר מפגישה עם אדולף היטלר (ימ"ש) אשר העריכה כפוריה ביותר. ברדתו מכבש המטוס אשר הביאו חזרה לבריטניה נפנף אותו בעל-כוונות-טובות בהסכם שהשיג, בהצהירו "שלום בזמננו".
קשה להאמין כי ישנו אדם בוגר במדינת ישראל אשר יטעה בזיהויו של זה, הלא הוא צ' מברלין ראש ממשלת בריטניה ד'אז. קשה גם להניח כי קיים זה אשר אינו יודע את התוצאות האיומות, שהסכם זה הביא לאנושות את מלחמת העולם השנייה. למפקפקים, שאלו לדעתם של כ-80 מיליון הקורבנות שמלחמה זו המיטה על העולם, 6 מיליונים מהם הינם אחינו, קרובינו, בני משפחתנו, אלו קורבנות שואתנו.
אם בהיסטוריה עסקינן איננו יכולים לפטור את התקופה ההיא מבלי לציין את מילותיו של אדם אשר חלקנו, אין צורך לחלק כאן פרסים למנחשים נכונה לגבי זהות חלק זה, ודאי היה מגדירו כיום כקיצוני, מחרחר מלחמות סידרתי, ימני הזוי, רואה שחורות, מיליטנט נקלה, מפחיד ציבור, שונא שלום, בבון חסר שכל, אשר הצהיר אז למשמע מילותיו הנירגשות ואווילותו המשרישה של צ'מברלין בנוסח "שלום בזמננו", כי "הפייסן הוא מי שמאכיל תנין בתקווה שאותו הוא יטרוף אחרון". כמו כן הוסיף ואמר "מעריצי הפייסנות, מפחד המלחמה בחרתם בחרפה. תקבלו גם חרפה וגם מלחמה". אותו "הזוי ומחרחר מלחמה" היה לא אחר מאשר מר וינסטון צ'רציל, מחליפו של צ'מברלין בראשות ממשלת בריטניה, ומנהיגה המוכשר והמוצלח מאין כמוהו משך מלחמת העולם השנייה ועד לניצחון על גרמניה הנאצית.
למשמע חרחורי "השלום" מבית מדרשו של האולמרט ונכונותו לוותר על כל רמת הגולן תמורת שלום עם סוריה עולים בדעתנו אותם מאכילי התנינים מערב מלחמת העולם השנייה אשר פועלם הוביל למלחמה העקובה מדם ביותר בהיסטוריה... עד אז.
הרי התנין הסורי לא מתחייב להפסיק קשריו עם אירן, החמאס והחיזבאללה, הלה ימשיך לתמוך בהם ובמוכנותם לתקוף ישראל, ימשיך להיות סוכנה המיליטנטי של אירן באזורנו ובסיסה הקידמי על גבול ישראל ואם כך נתמהמה, מי הוא זה הלוחש בסוסים שלחש באורוותו של האולמרט כי אמורים אנו לקבל שלום בתמורה לעקירת 35 אלפי מתישבים מרמת הגולן? האם ישנו בר דעת בינינו המפקפק כי מייד לאחר פינוי הגולן יחל "האירגון לשחרור עמק החולה וטבריה" או כל שם אחר שיבחרו, להוציא טרור נגדנו בברכתו, אימונו וציודו של החיזבאללה. האם ישנו ספק כי סוריה תתנער כמובן מפעילות טרוריסטית זו בבחינת "ידינו לא הייתה במעל" ממש כפי שידם לא הייתה במעל עם צפון קוריאה וכור הפלוטוניום הגרעיני שלה.
אין כל ספק כי שלום אמת, באם אפשרי כלל, לא יוכל לשכון באזורינו לפני שהאיסלאם הפשיסטי-מיליטנטי-קיצוני לא יישב את חילוקי הדעות שלו עם המערב. אין כלל חשיבות מהו שנעשה עד אז, שמא נחתום הסכמי שלום או אפשר שלא, בכל מקרה כוחות חזקים מעמנו, סוריה, הפלשתינים והחיזבאללה ימשיכו לנתב את האזור במסלול המלחמה כחלק באסטרטגיה עולמית איסלמיסטית.
הסכם שלום עם הסורים פירושו ויתור על נכס אסטרטגי ראשון במעלה ביחסינו עם הסורים, דומה ואין כלל צורך להסביר זאת לתושב ישראל. ובאם ממהרים אנו לחתום הסכם שלום הרי פירושו סיכון עצום לכל אצבע הגליל הישראלית אשר קרוב לוודאי תלפת כבצבת המלקחיים בין כוחות חיזבאללה וקטיושותיהם מצפון, ממערב וממזרח כאחת, עובדה אשר תהפוך את החיים בעמק החולה לבלתי אפשרים.
אלא מאי, משייושב הסכסוך העולמי עם האיסלמו-פשיסטים נידרש לוותר שוב בתמורה לשלום עולמי. משיגיע זמנו של זה, הרי אסד יננגן זה מכבר בקתרוס בפני בתולות גן העדן וסביר להניח כי מפלגת בעת' ד'היום תהפוך לאבק במדבר הסורי ותוחלף זה מזמן ע" "האחים המוסלמים הסורים" או שיבוטיהם. ואזי, ההסכם עם סוריה הרי יהיה שווה את משקלו בגרגרי חול מדברי סורי.
ואנו, אנה אנו באים, הרי נרצה או לא נוכל להיתפס אז כמטרפדי השלום המיוחל בין הגושים ואזי לא נידרש דמיון רב להבין כי הגליל שיהפוך עד אז לטריטוריה די-פקטו פלשתינית (מצב שאינו שונה מהותית מהקורה היום), יהפוך הלכה למעשה לטרף שיחולק בין החיזבאללה והפלשתינים. הרי לא שכחנו הכיצד מאכיל התנינים הצ'מברלני האכיל את זה בעל השפמפם, בעל הנטיה לפילגשים, הרעב בטירוף תניני חורק מלתעות, בצ'כוסלובקיה וזאת אפילו בלא לשאול את פי הצ'כים הנטרפים. תסריט דימיוני? נא לחשוב שוב, כאשר אנו מעמידים עצמנו במקום ילדינו ונכדינו בעוד 30-50 שנה מהיום בעוד לקחי ההיסטוריה הינם טריים יחסית לנגד עינינו. הרי אין לנו התנגדות כי מאכילי התנינים יאכילו אותם עם בני דמותם ושיבושם לתנינים. צרתנו, הם מגישים ומאכילים את אלו הטורפים, עם בשרנו אנו, עם ילדינו נכדינו וניננו, עם עתידנו כעם וכאומה ואפילו אינם שואלים לדעתנו, אכן צ'כסלובקיה דגם 1939 בשינוי שמה למדינת ישראל, היא כבר כאן ועכשיו.
שלום עם סוריה? כמובן, ואפילו רצוי, אך מדוע זה אך ורק בהתאם לתנאי סוריה? הם הלא התוקפן והגולן הוא מלקוח ראוי לנתקף, קרי ישראל. מדוע זה אנו מופיעים כמתנצלים, אנו הקורבן והסורים הם התוקפן שזממו לא עלה בידו. סליחה שניצחנו? טוב שניצחנו ואנו אמורים להכתיב את תנאינו. אך הכיצד נשגה באשליות, עם ראש ממשלה כזה בראשנו אשר ימכור גם בנזיד עדשים את אחרון משפחתו, הרי את כל מדינת ישראל כבר הוציא למכירה מזה זמן, וכך אין לצפות להכתבת תנאים לסורים.
ובאם כך, מהו אותו החיפזון-מהשטן אשר 'פרקליטו של השטן' כה נתפס אליו וכבר מחזיר בהבל פיו את הגולן. אסד הבן מאיים במלחמה ורבים וקלוקלים ביננו כבר מרטיבים מכנסיהם. עובדה זו מנוצלת ע"י זה הנמושה מכרמייה להפריח בלוני ניסוי סחרירים על-מנת לבצר מעמדו ולזכות בעוד כמה אחוזי תמיכה לעוד מספר שבועות חסד של הישרדות, מאותם אלו אשר 'העובדות אינן מצליחות לבלבלם' דהיינו, העולם, החיים, המציאות מתנהלים במסלול אחד ואילו הזויי "השלום" מתנהלים בכיוון אחר בתכלית. במטותא מכם, נא להיות בשקט ולהפסיק להפריע מנוחת הזוינו החביבים עם העובדות הקרות, הזוטיות, הלא הם מתחממים האחד לאור הזיות השני ואחריהם המבול.
אליה וקוץ בה, כאן אינה יבשת אירופה או צפון אמריקה, כאן זהו המזרח התיכון. כל מילה, כל הבטחה מעורפלת הופכת למילה בסלע. כלומר, הפרחת מילים אינה מחייבת כאן את הערבים אך הינה מחייבת גם מחייבת את היהודים. מילתו של האולמרט, נו--זה הסידרתי כל דבר, אשר למרות מאמצי אילמותו הסיזיפיים יש להוסיף ולכנותו גם פטפטן סידרתי בעניין הויתורים בגולן, כבר נרשמה כקושאן בטאבו של דמשק וצמד טילים משתוללים לא ימחקנה לעד. אך מה כל זאת לנוכח ההישרדות האולמרטית הקדושה.
במקום לשדר לאסד הבן בערוצים החשאיים "אדוני, אם לא תחדל מאיומי המלחמה שלך ולא תסכור פיך, אנו נסתום לך" או משהו בדומה לכך. מה עושים אנו? משתרעים על גבינו, פושקים רגלינו, משרבבים לשוננו, מזילים רירנו ומכשכשים זנבינו בכניעה ובהכנעה. הבה וניזכר, "מעריצי הפייסנות, מפחד המלחמה בחרתם בחרפה. תקבלו גם חרפה וגם מלחמה", אלו הם אנו למי שעדיין לא הבין.
הדמיון בין שאירע לפני 69 שנים לארועים היום כאן במקומותינו הוא מדהים. יש להיפטר מצילו השחור של צ'מברלין בן ימינו (וזה כלל עוד לא הגיע לקרסולי שחיתותו לכאורה של האולמרט) ולהעמיד בראש המדינה את בן דמותו של וינסטון צ'רצ'יל ובא לציון גואל.
אהה כן, בן דמותו של צ'רצ'יל מוטב ויהיה "מחרחר מלחמה", "מפחידן ציבור", "בבון ממשפחת הקיפופים", "רואה שחורות סידרתי" והעיקר, העיקר, רק לא זחוח, מתנשא ומגעיל. מוטב לנו להיאנח אנחת רווחה משלא התממשו תחזיותיהם השחורות של הפרנואידים, יברכם אלוהים, מאשר לדמום מחשכת הקברים.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
