ראש הממשלה מתגלה במערומיו

כבמטה קסמים נשלפים בזה אחר זה השפנים מן הכובע: יש שיחות שלום עם סוריה, ויש רמז הרגעה לאלמנת גיבור-דמשק, אלי כהן; יש מגעים עם החמאס; ויש באופק גם מבצע צבאי רחב היקף בעזה למיגור הטרור.

הקוסם שעומד מאחורי מטה הקסמים הזה, אינו אלא ראש הממשלה, אהוד אולמרט בכבודו ובעצמו. במאבק העיקש על הישרדותו הפוליטית הוא אינו בוחל בשום "ספין" תקשורתי, גם אם אין מאחוריו דבר וחצי דבר.

כי ממה נפשך: העיתוי שבחר בו אולמרט כדי להרים את המוראל הציבורי, איננו אלא עיתוי אומלל הפועל, בסך-הכל, לרעתו. כאשר ראש הממשלה נתון כולו בצבת החקירה על מעלליו - איש אינו יכול עוד לתת בו אמון. אפילו לא כאשר עסקינן בשאלות הרות גורל למדינה.

גם בהנחה ההיפותטית שכוונותיו של אולמרט אכן כנות במהותן - יקשה להאמין שיעלה בידיו לממשן באווירה העכורה, הספוגה בחשדות כבדים כל כך על טוהר-מידותיו. אחרי ככלות הכל, הוא עלול להיעלם מהר מאוד מן המפה הפוליטית, וגם אם נניח שלא - מנוע ממנו שיתוף הפעולה הן מבפנים והן מבחוץ: לא מצד המפלגות הישראליות ולא מצד האויב הערבי, המודע, כמונו, לעובדה שאולמרט עושה את מעשיו בלהט ההיחלצות ממכבש החקירה.


דחיקת הקץ

לנוכח כל אלה רובצת סכנה גדולה שראש הממשלה מתכוון בעצם לדחוק את הקץ ובתור שכזה, עלול לפעול בחופזה יתרה מדי וגם בהעדר שיקול דעת ראוי. הצרה היא שהזמן פועל לרעתו, כמו לרעת כולנו. כך, למשל, שפן שיחות השלום עם סוריה איננו ספין חדש. הוא נולד עוד בערוב-ימיו של ראש הממשלה יצחק רבין, שהגיע להסכם עקרוני עם הסורים על נסיגה מרמת הגולן תמורת שלום בר-קיימא. הוא לא זכה לממשו, משום שנרצח קודם לכן. גם מי שהחרה-החזיק אחריו, ראש הממשלה אהוד ברק, החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית בהיסוס של הרגע האחרון שהיה תולדה מאי-אמונו בסורים. ועכשיו, גם אם יושג, בכל זאת השלום המיוחל - מחירו יהיה יקר שבעתיים וגם כואב הרבה יותר אילו הושג בעבר. שלא להזכיר את התסבוכת וכאב הראש הנורא שהוא עלול ליצור, אם הפיקדון הזה של ניהול שיחות השלום יועבר לידיו של ראש ממשלה ישראלי חדש.

תוך כך, גם ספק גדול הוא אם הסורים אכן יתרככו במהלך השיחות ואם אומנם יתרצו להעביר את עצמותיו של אלי כהן לקבורה בישראל. אחרי ככלות הכל, המכה הקשה שהם ספגו מחתירתו של מרגל ישראלי תחת אושיות שלטונם - היא בלתי נסלחת מבחינתם. ממש כפי שלא יעלה על דעתם של האמריקנים להיענות לפניות ישראל החוזרות ונשנות להקל בעונשו של המרגל היהודי, יונתן פולארד, ולשחררו מכלאו.


מקסם-שווא

גם לשפן המגעים עם החמאס, המתנהלים מאחורי הקלעים, אין לפי שעה כיסוי, מה גם שבעת ובעונה אחת רומז אולמרט על מבצע צבאי רב-היקף בעזה למיגור הטרור כדי לשחרר ממנו את ישובי עוטף עזה. לא שעיננו צרה בשיחות שכאלה. ההיפך הוא הנכון. כותב שורות אלה פירסם עוד ב-22 בפברואר השנה, באתר "מחלקה ראשונה", מאמר תחת הכותרת: "לבלוע גלולה ולדבר עם החמאס". במאמר צויין, כי "ההתעלמות מן הגדול שבאויבינו רק משחקת לידיו, בדיוק כפי שהיה המצב עם אש"ף, שבמקום להוציא לו את הרוח ממפרשיו - הוא רק התעצם בסופו של דבר".

הצרה היא שהחמאס מודע לכך שהשיחות עימו מתנהלות עתה לא רק תחת הכמיהה העזה לשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר. הפעם הלחץ הוא כפול ומכופל: מלבד הערגה לפדיון החייל החטוף - פועל אולמרט, מבחינת החמאס, בלחץ המצוקה הקשה שבה הוא נתון. ובמצב שכזה, הממקח וממכר עימו יהיה, מטבע הדברים, קשה שבעתיים.
אז אולמרט יכול לשלוף עוד שפן ועוד שפן מן הכובע שלו. אבל, חינו של קוסם השווא הזה סר כבר מזמן מעיניו של הציבור הרחב, הרואה בו לא יותר מאשר את המלך במערומיו.