כבר אין ספק: כשהמדובר באהוד אולמרט, דן מרגלית סובל מבעיה פתולוגית קשה.
זה לא שלטון החוק, ואלה הם לא המשקפיים המיוחדים - והסלקטיביים להחריד - של דן מרגלית, שבעדם הוא רואה מי הם "בני אור" ומי הם "בני חושך" ביקום המושחת שלנו.
כי כשהמדובר באהוד אולמרט, דן מרגלית סובל מבעיה חולנית ממש.
וזה גם ברור למה: זו האהבה הנכזבת הידועה.
מעניין בהקשר זה, להביא כמה אמירות של מרגלית מתוך ריאיון בהארץ לפני כשמונה חדשים:
הנה האהבה:
"אהוד חבר של שנים, חבר נפש. חברות כזאת, שאם אומר שבמשך 35 שנה יש מאה ימים שבהם לא דיברנו, זו תהיה הגזמה... הרבה מסודותי הכי אינטימיים ידועים לאהוד, ולהיפך". והנה תהליך הגמילה הקשה:
"אני כל כך מתגעגע אליו. אין מה לעשות, אני פשוט אוהב אותו. אין יום שאני לא מגיע הביתה, ולפני שאני מכניס את המפתח בדלת אני חושב על השיחה שאני עומד לעשות עם אהוד. ואז אני נזכר. פתאום אני אומר לעצמי אה, אי אפשר. לזה אני הכי מתגעגע". והנה עצימת העיניים:
"בעניינים אחרים, כמו למשל טוהר המידות, לא ראיתי דברים בולטים כמו אלה שיש נגדו היום. בדרך כלל לא התעניינתי בנושאים כלכליים ולא התעסקתי בקשריו עם העולם העסקי. תמיד היו לו סיפורים על ג'וני וג'ונסון וסמואלים כאלה, שועי עולם הכלכלה שהוא ראה באמריקה. תמיד האזנתי מתוך נימוס, אבל ברוב המקרים אני אפילו לא זוכר את השמות". עד כאן הציטוטים.
נכון, דן מרגלית אינו שופט. אבל הוא עיתונאי. וגם עיתונאי חייב באתיקה כלשהי.
האם דן מרגלית, לאור ההתבטאויות הנ"ל, מסוגל לכתוב על אולמרט במידה מינימלית של ריחוק ואובייקטיביות. האם עיתונאי שמכבד את עצמו היה מעז לצאת בהתקפה עיתונאית על מי שלפני השבר ביניהם חלק עימו את סודותיו "הכי אינטימיים, ולהיפך"?
וכי מי יאמין לדן מרגלית שזה לא אישי?
וכך נתקלנו לפני שבוע או שניים במאמר הזוי, שבו דוחק דן מרגלית - כומר לעת מצוא - בשולה זקן ובאורי מסר ליטול את גורלם בידיהם ולהתוודות, ללא תנאי, בפני המשטרה על חלקיהם במעלליו של אולמרט, וזאת, כך כתב מרגלית, כדי "לטהר את אישיותם ונפשם" (קישור למאמר שלי בעניין זה:
[קישור] docId=29554&subjectId=3&ShowAll=True).
והנה היום הולך דן מרגלית צעד הזוי נוסף ומבקש לתקוע טריז מורעל בין בעל לאשתו, ובשיא חוצפתו - וטפשותו - הוא משתף את הציבור בספקולציה, שלפיה עליזה אולמרט לא ידעה על "מקור הכסף הרע".
את מבינה עליזה? טוב וראוי שהציבור יחטט בעניין המשפחתי הרגיש הזה, ויחשוד שבעלך עבד לכל אורך השנים - לא רק על דן מרגלית, אלא גם עלייך.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
