16 ינואר 2003
מזג האוויר היה מושלם להמראה. כמה ימים קודם לכן עוד כיסו עננים כבדים את השמים וגשם שוטף ירד, אבל הבוקר הזה היו רק כתמי עננים לבנים זרועים על כיפת התכלת הפרושה מקצה האופק עד קצהו. כאילו ביקש גם הטבע להיות שותף לשיגור ולעצב את התפאורה המושלמת למראה המרהיב של המעבורת, כעין לווייתן לבן ואדיר שגחונו עוטה קשקשים שחורים, הנוסק השמיימה עם זנב האש שלו.
לאחר המתנה מורטת עצבים של חודשים ארוכים, הקולומביה עמדה לצאת סוף סוף לדרכה. טריבונות האורחים כבר היו מלאות עד אפס מקום. מסביב שררה אווירת קרנבל חגיגית. חולצות ודגלונים עם סמל המעבורת נחטפו כלחמניות לוהטות. צוותי טלוויזיה ועיתונאים מכל רחבי העולם ניצבו מוכנים בעמדות השידור בהן התמקמו עוד משעות הבוקר המוקדמות. בקולות נרגשים הם תיארו למיליוני הצופים את הרגעים האחרונים שלפני השיגור.
משפחות האסטרונאוטים צפו בהמראה מטריבונה מיוחדת שנבנתה עבורם בסמוך, אבל הרחק מן העיתונאים ומיתר הקהל, לקח שלמדה נאס"א מאסון הצ'אלנג'ר, שבו צולמו קרוביהם של האסטרונאוטים צופים בזוועה במעבורת המתפוצצת.
במרכז הבקרה בבסיס החלל ביוסטון היה הכל ערוך ומוכן. חמש שניות לאחר השיגור, תעבור השליטה על הטיסה ממגדל הפיקוח לצוות הפקחים ביוסטון, ומאותה שניה, תעבוד לולאת הקשר 24 שעות ביממה עד לנחיתה. על מסכי המעקב הענקיים באולם ישודרו בעוד רגע הנתונים על מצב המעבורת ומסלולה בחלל. על מסך המחשב תופיע הדמיה של כדור הארץ בצבע כחול זוהר, ומסביבו, בפס דק בצבע אדום בוהק, משורטט מסלול המעבורת ומיקומה המדויק בכל רגע נתון של הטיסה.
עבור האסטרונאוטים החל יום ההמראה מוקדם מאוד בבוקר. שעות של הכנות לקראת הכניסה למעבורת המתינו להם. את היום פתחה ארוחת הבוקר המסורתית, מנהג שמקיימים כל הצוותים לפני ההמראה. לבושים בחולצות ירוקות שעליהן רקום סמל המשימה 107-STS, ישבו שבעת חברי הצוות לשולחן. מחייכים מאוזן לאוזן, הם ניסו לשדר נינוחות, אבל הדריכות וההתרגשות ניכרו היטב על פניהם. בסיום הארוחה, הם עברו לחדר ההלבשה הסמוך כדי ללבוש את חליפות הגובה-רם הכתומות שלהם. הזמן הזה נוצל גם כדי להעביר הוראות ותדרוכים אחרונים. לבישת החליפות היא משימה מורכבת, שדורשת עזרה ולא מעט זמן. צוות עוזרים מיוחד מסייע להם להיכנס לתוכן בנוחות. למעלה בחלל, בהיעדר כוח משיכה, המשימה הזו קשה שבעתיים, ושעות מספר בטרם יחזרו לכדור הארץ, הם יצטרכו לסייע זה לזה בלבישתה.
שטח המתחם של בניין המבצעים והבדיקות בבסיס השיגור בקייפ קנברל שבפלורידה, בו שהו בשבוע האחרון חברי הצוות בבידוד מן העולם החיצון כדי להימנע מחשיפה למחלות, נראה כיעד מבוצר. השמירה סביב האסטרונאוטים הייתה הדוקה וכבדה ביותר. אירועי ה-11 בספטמבר 2001 והמתיחות בגלל המלחמה הצפויה בעיראק, כמו גם נוכחות האסטרונאוט הישראלי, לא אפשרו להותיר שום פרט, ולו הקטן ביותר, ליד המקרה. על גג הבניין ניצבו צלפים חובשי מסיכות סקי שחורות. שוטרים פיטרלו בכל פינה, חמושים באקדחים וברובים קצוצי קנה, סוכנים סמויים הסתובבו ברחבי המתחם, פוקחים עין על כל התרחשות מעוררת חשד ומסוק משטרתי חג מעל. פרשים רכובים על סוסים פיטרלו באזור וספינות שיטור שטו לאורך החופים.
שעות לפני ההמראה, אסורה לחלוטין תנועת הרכבים בכבישים הסמוכים לבסיס קנדי, והמרחב האווירי בפלורידה חסום למעבר מטוסים עד לאחר שיגורה של המעבורת אל החלל.
בשעה 07:24, בדיוק על פי התוכנית, נכנסו הצוות והמלווים אל מעלית השירות בקצה המסדרון, שהובילה אותם מטה אל קומת הכניסה של הבניין.
ראשון הופיע בפתח הבניין מפקד המשימה, ריק האסבנד. הוא נפנף בידו באושר, על פניו מרוח חיוך מקצה לקצה. אחריו, בזה אחר זה, צעדו כל יתר חברי הצוות - ווילי מק'קול, קלפנה צ'וואלה, אילן רמון, לורל קלארק, דיוויד בראון ומייקל אנדרסון. החיוכים לא משים מפניהם. כשהוא ניצב במלוא קומתו מתחת למשקוף הכניסה, הרים האסבנד את ידו השמאלית, וחבט בקצה המשקוף העליון, בצד השמאלי, הצד של הלב. על החבטה, אמונה בדוקה בקרב האסטרונאוטים להצלחת המשימה, חזרו גם ששת האסטרונאוטים האחרים. כל אחד בתורו חבט במשקוף העליון בדרכו לרחבה.
בחוץ המתין להם כבר המיניבוס האפור-כסוף שלאורכו פסים אדומים וכחולים, שיסיע אותם אל המעבורת קולומביה. למרות חליפות החלל המסורבלות, הם צעדו בנחישות אל עבר הרכב, לא רוצים להתמהמה עוד אפילו שנייה. לפני העלייה לרכב, הם נפרדו לשלום מקבוצת העיתונאים המלווה אותם לאורך כל האימונים וההכנות למשימה. רמון נפנף לעברם לשלום. "שיהיה בהצלחה", הוא אמר בעברית לעיתונאים הישראלים.
הרחק משם, מעבר לרצועת המים המפותלת המקיפה את בסיס ההמראה, משתרע מישור אדמה רחב עד קצה האופק, דשאים ירוקים, עצים נמוכי קומה ושיחי אברש פזורים לאורכו ולרוחבו. בקצהו המערבי של המישור, אל מול פני האוקיינוס הרחב, הזדקרה פלטפורמת השיגור של המעבורת, כשמשני צידיה המאיצים הרקטיים ומיכל הדלק הכתום צמוד לגחונה, ניצבה הקולומביה על בימת ההמראה. לבנה אל מול הרקיע הכחול, היא המתינה לשיגור.
הנסיעה למתקן השיגור ארכה דקות ספורות. סמוך לדלת המעלית הכסופה, עצר המיניבוס. שבעת האסטרונאוטים והצוות הטכני נכנסו לתוכה. לחיצת כפתור אחת, והמעלית זינקה מעלה, אל מרומי המתקן, עד לשרוול המוליך אל פתח המעבורת. הנוף המרהיב הנשקף מן המרפסת הפנורמית שבקדמת השרוול היכה בחושיהם. למטה נפרש האוקיינוס בצבע טורקיז מהפנט, הנהרה הזהובה המנצנצת על פניו לוכדת את העין. עוד מעט הם ירחפו מעליו. צעדים ספורים לאורך השרוול, והם כבר בתוך הקולומביה. ריחה של המעבורת, תערובת של פלסטיק וגומי חדש עם עור המושבים, דגדג קלות בנחיריהם. למרות שכבר ערכו אינספור הדמיות, חלקן בתוך הקולומביה, והכירו כל פינה וכל סנטימטר במעבורת, המראה שלה ריגש אותם כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שנכנסו אליה. בסיוע העוזרים, הם לבשו את המצנחים והחלו להתמקם במושביהם. ישובים בתנוחת שכיבה, בזווית של 90 מעלות, הם היטיבו את תנוחתם, נעזרים ברצועות התמיכה התלויות מעליהם, והידקו את חגורות הבטיחות. בסיפון העליון של תא הצוות התמקמו ריק האסבנד המפקד וווילי מק'קול הטייס, קדימה ליד לוח המחוונים. מאחוריהם קלפאנה צ'אוולה ודייב בראון. השלושה האחרים, לורל קלארק, מייק אנדרסון ואילן רמון, התמקמו בסיפון האמצעי.
עוד למעלה משעתיים נותרו עד לשיגור. האסבנד ומק'קול הפעילו את מערכות השליטה והבקרה של המעבורת ובדקו את הכיול שלהן. הכל היה ערוך ומוכן לרגע המיוחל. ארבע וחצי שנות אימונים יתקפלו עוד מעט אל תוך 16 ימים של ריחוף בחלל.
שלושים דקות לפני ההמראה, לאחר שהבדיקות האחרונות הסתיימו, נפרד הצוות הטכני מהאסטרונאוטים. "בהצלחה," הם לחצו את ידיהם וזקפו אגודל. כשהם ניצבים מחוץ למעבורת, סגרו הטכנאים את הדלת המעוגלת ונעלו אותה. אחר כך טפחו האחד על כתפי חברו לעידוד והחלו לפסוע בחזרה בתוך השרוול אל המעלית. עכשיו היו האסטרונאוטים לבדם, נתונים לגורלם.
10:20:00
השעון הדיגיטלי הענק המוצב על הדשא, סמוך לקו המים, עצר למשך עשר דקות, במהלכן ערך צוות הבקרה והטכנאים בדיקות בטיחות אחרונות.
10:30:00
הספרות על לוח השעון חזרו והופיעו. נותרו עוד תשע דקות לשיגור.
"הכל תקין. תהליך השיגור ממשיך," הודיע פקח הטיסה במגדל הפיקוח.
10:36:46
זרוע התדלוק העליונה, המונחת על חרטומו של מיכל הדלק הראשי הכתום, התרוממה לאטה, מתנתקת מן המיכל ומסתובבת לימין כן השיגור.
"קולומביה כאן יוסטון. הכל פועל כשורה. אתם לקראת ה- - TIMEZERO. עבור," הודיע מגדל הפיקוח למפקד המשימה, ריק האסבנד.
בעודו בוחן את צגי המחשב, האסבנד העיף מבט על לוח המחוונים שמולו. "קיבלתי. הכל תקין. עבור," הוא השיב.
10:38:50
הספרות הדיגיטליות החלו לרדת. קריאות שמחה נרגשות נשמעו בקהל. משימה 107- STS עמדה לצאת לדרך. הספירה לאחור החלה.
"עשר, תשע," ברמקולים נשמע קולו העמוק של פקח הטיסה המתחיל בספירה. הקהל הצטרף בצעקות.
"שמונה, שבע," המשיך פקח הטיסה, "ויש לנו הצתה של המנועים הראשיים."
10:38:54
"שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, ויש לנו הצתה של המאיצים הרקטיים ושיגור של המעבורת קולומביה עם משימת המחקר הלאומית והבינלאומית לחלל."
האדמה מתחת לבימת השיגור גנחה ורעדה, כאילו אחזו זרועות נעלמות במעבורת בחוזקה, ממאנות לשחררה, אך הקולומביה ניתקה מכנה. רעש ההמראה התגלגל למרחקים, מכה כסופת רעמים. ענן עשן סגלגל עטף את בימת השיגור. מתוכו, זינקה המעבורת אל השמים באש גהינום אדירה, מושכת אחריה עמוד עצום של אש ועשן לבן. אנרגיה רקטית דוחפת, הודפת אותה מעלה מעלה, אל מסלולה לחלל.
הקהל בטריבונת האורחים עצר את נשימתו. חלק מהאנשים בכו. למשך שתי דקות תמימות, היו שבעת האסטרונאוטים נתונים לחסדי המאיצים הלבנים, המכילים את הדלק המוצק.
"בעוד שתי דקות, המאיצים יינתקו מן המעבורת, ויפלו אל האוקיינוס," הסבירה ג'סי וודס, אחת העיתונאיות, לעמיתיה. "מאותו רגע, אם חלילה תהיה תקלה, עדיין אפשר יהיה להחזיר את המעבורת לארץ."
בתוך אווירת הקסם של המראה המרהיב, ריחף זיכרון אותו אסון נורא מלפני 16 שנה.
"אלוהים, שהכל יעבור בשלום," לחשו האנשים מסביב.
10:39:05
"יוסטון נוטלת עכשיו את השליטה על הקולומביה. משימת המחקר הבינלאומית יצאה סוף סוף לדרך," סיים הפקח במגדל השיגור את חלקו בתהליך ההמראה.
10:39:10
"קולומביה, מצערת מלאה קדימה," הגיעה ההוראה ממרכז הבקרה ביוסטון.
"מצערת מלאה קדימה," אישר ריק האסבנד ביצוע.
"קולומביה, 15 שניות, מהירות 2,900 רגל לשנייה," עידכן פקח הטיסה בחדר הבקרה את האסבנד.
"רות, מהירות 2,900 רגל לשנייה," אישר האסבנד את הנתונים בחזרה.
10:39:20
"קולומביה מסתובבת כעת לזווית הנכונה," מודיע פקח הטיסה ביוסטון.
המעבורת המשיכה במסלולה, ובתוך כך, ביצעה גלגול והפניה לימין. פס העשן הלבן בזנבה חצה את האופק מלמטה למעלה.
10:40:54
הקולומביה המתרחקת נראתה עכשיו ככוכב אש זוהר, עטור שבבי זהב מתנצנצים. מתחת, החל עמוד העשן הלבן להתפוגג והתערסל כנחש ענק. בעוד שניות ספורות, יינתקו מנועי ההאצה הרקטיים, והמעבורת תהיה בטוחה.
"הכל עבר בשלום," אמר האסבנד בקשר.
10:41:00
המאיצים הרקטיים נפרדו מן המעבורת. כמו שתי כנפיים בוערות הם ניתקו מכוכב האש הזוהר, נפרשו באחת לצדדים וצנחו אל האוקיינוס.
10:47:30
השיגור, שנמשך דקות ספורות ונראה כמו נצח, הסתיים. המעבורת יצאה מן האטמוספירה והגיעה למסלולה בחלל.
"עכשיו," אמרה ג'סי, "כבר אי אפשר להחזיר את הקולומביה."
המראה כה חלקה לא זכרו בסוכנות החלל האמריקאית מזה זמן רב. בשונה ממרבית ההמראות הקודמות, לא היו הפעם כל עיכובים. שון אוקיף, ראש נאס"א, הגדיר את השיגור כמוצלח ביותר בתולדות הסוכנות. "יד אלוהים הייתה על ההמראה."
