|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כמה מילים על הספר -"שמועות על אושר", יוסף כהן אלרן, הוצאת צבעונים, 2008, 221 עמודים
|
מי שקרא את ספריו של יוסף כהן אלרן בעבר מחכה לדרמות, מחכה לסודות נסתרים, מחכים לנפשות נקרעות בלבטים. כשאתה מניח מידך את ספרו החדש של אלרן, נדמה שהשאלה שהספר נדרש לה היא שאלת פילוסופית: האם האושר הוא דבר מדומה בלבד? האם נילחם עד מוות כדי לגעת בו?
להכרה ראשונית כסופר זכה יוסף כהן אלרן עם צאת ספרו "אספירונס". הקוראים התוודעו בו לעולמה של אספירונס, היהודייה האחרונה בבגדד. "אספירונס" היה שונה מספריו האחרים - שכן היה ברור, שהספר נכתב בעקבות תחקיר אמיתי, אך אינו מתכוון להיות סיפור תיעודי או ביוגרפיה 'רשמית'. הספר הוגש כרומן, הורגשה בו טביעת אצבעותיו של הכותב בשזירת מהלך האירועים ובאופן בניית הדמויות. אחריו פרסם כהן אלרן יצירות נוספות - הנובלה "עקרון הכמיהה" והרומנים - "עזה כמוות" ו"כל הלילות".
"שמועות על אושר", כשאר יצירותיו של יוסף כהן אלרן, הוא רומן בדיוני לחלוטין. יש בו חושניות רבה, הרבה תבלינים חברתיים, סימנים למתחים בין דמויות ממפלסים שונים - ועיקר העיקרים - סבך של משברים ולבטים.
גם הפעם אנו מוצאים דילמות של אהבה אסורה, סבך שמגיע עד לקשרים נסתרים, ניסיונות להסתתר או להסתיר זהות. העלילה סוחפת את הקורא לתוך עולם סוער של מאבקים, פחדים, הסתתרות, לבטים ומשברים. כשאתה מניח מידך את ספרו החדש של אלרן, נדמה שהשאלה שהספר נדרש לה היא שאלת פילוסופית: האם האושר הוא דבר מדומה בלבד? האם נילחם עד מוות כדי לגעת בו?
גיבור הסיפור שואל עצמו כל רגע, איך מתמודדים עם ניסיון שעלול לערער את שלוות הנפש, את שלמות החיים השגרתיים? איך מחזיקים מעמד ולא מאבדים פרופורציות? איך ייראה עולמו יום אחרי שהפנטזיה התגשמה ונעלמה? בספריו הקודמים, (ב"תקרית נישואין", ב"עזה כמוות", ב"עיקרון הכמיהה" או ב"כל הלילות") הוכיח אלרן כי הוא מיטיב לרקום דרמה נוגעת בלבבות, בקשר בין הלבבות. גם בספר זה אנו חשים, עד כמה מיטיב כהן-אלרן ללטף את גיבוריו, להתקרב אליהם ואל עולמם הנפשי, לגעת ברגשותיהם, בתשוקותיהם, ובכל פעם מזווית שונה ובמוזיקה אחרת.
במרכז ספרו החדש "שמועות על אושר", הוא מעמיד את מנחם גלעד, מרצה מוכשר בן 53. גלעד מתכתב עם אישה אלמונית, התכתבות המובילה לקלחת של התאהבות גופנית ורוחנית. סחרחורת האירועים סוחפת אותו, המציאות הולכת ומתנודדת והוא הולך ומאבד את יציבותו. אלרן משתף את הקוראים בהתמודדותו של מנחם גלעד ושל אלה הסובבים אותו, בחולשתו ובכוחו, בהזייתו ובפיקחונו, גיבור הרומן מוצא אושר ולא מוצא, נוגע ולא נוגע, מרגיש ולא מרגיש, עד בואו של הפתרון המפתיע שמהמם אותו וסוטר בפניו.
כהן אלרן אוהב לדלג ביצירותיו בין נקודות ראות שונות - בספרו "אספירונס" היינו עדים לטלטול הקורא בין סיפורה של אספירונס בגולה לבין סיפורו של האח האוהב פואד בישראל, ואילו ב"עזה כמוות" גילינו שימוש בטכניקה אחרת: הסיפור מסופר לכאורה כמה פעמים, וכל פעם מזווית ראייה של גיבור אחר, אשר משלימה את התמונה בפרטים נוספים. ברומן החדש משמשים המכתבים דרך לבטא זוויות ראשומון שונות.
המשברים בספר חורגים מהממד האישי ויש להם משמעות נוספת: ראי לחברה, למתחים, עד שהכל הופך למשל חברתי. לא נגלה את הדרך לפתרון הסבך בעלילה, שמטבעה אינה חותרת לקראת סוף טוב. ההיגיון הפנימי שלה מוביל לתובנות עמוקות ולסוף מורכב יותר: תחושת החמצה מחד-גיסא, והתמלאות מאידך-גיסא. קריאת הספר היא מסלול מירוץ בין משוכות ומהמורות - והתחושה היא: האהבה ומכאוביה הם המשמעות האמיתית.
|
| תאריך:
|
18/06/2008
|
|
|
עודכן:
|
18/06/2008
|
|
הרצל חקק
|
|
שחררו את הילד, את הנער. שחררו את החיל. שחררו את השבוי, הנמק בשביו. שחררו את גלעד שליט, עכשיו, לאלתר, פן לא יהיה, חלילה, את מי לשחרר, אם - חלילה - נאחר.
|
|
|
|
|
אחת השאלות הבסיסיות הינה האם התקיים אירוע של "מכירה" של זכות במקרקעין (או זכות באיגוד מקרקעין) לעניין תחולת חוק מיסוי מקרקעין. חשיבות קיומו של אירוע כאמור הינה רבה באשר אירוע כאמור מקים את חובת הדיווח, ובד"כ גם את מועד החבות במס. זאת ועוד, אי דיווח במועד (תוך 30 יום במקרה של הצהרה או 50 יום במקרה של שומה עצמית), עלול להוביל גם לקנסות כבדים מאוד ואף להוות עבירה פלילית ומכאן החשיבות הרבה לקביעת מועד "המכירה".
|
|
|
|
|
לא פעם נתקלתי בשאלה עתיקת יומין- מה הביא אלפי אנשים לכרכר מסביב לאותו גוש מתכתי בדמות עגל זהב, הרי הם כבר חזו במעמד הר סיני, בנסים ונפלאות, אותות ומופתים, שמעו קולות וברקים וכבר נאמר את שראתה שם שפחה חרופה לא ראה אפילו הנביא יחזקאל, אז איך יכלו לפזז ולצחק מול הדבר המוזהב הזה? הייתכן שיש יצורים אנושיים שנזקקים תמיד לאמונה בעגל כלשהו? כנראה שכן, כי אחרת קשה להסביר את העובדה שרבים סוגדים לעגל השלום ומדקלמים ללא לאות "אני מאמין ב"פרטנר" שלי ערפאת או אבו מאזן או ברגותי או דחלאן ואף על-פי שיתמהמה אעשה הכל עד שיאות לשלום", וכלל לא משנה שמהשלום והחלום הגיע במנות גדולות רק השבר.
|
|
|
|
|
ממצאי הסקר השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהוגשו לאחרונה לנשיא המדינה, מצביעים על ירידה ניכרת באמון הציבור בבית המשפט העליון.
|
|
|
|
|
הם חוזרים, ובגדול: משחקי הילדות של פעם. אחרי שנות-דור החליט משרד החינוך, בעצם הימים האלה, כי מה שהיה טוב לנו, המבוגרים, בעת שהיינו ילדים - טוב יהיה גם לילדים ולילדות של היום.
|
|
|
|
|
