יש בהרצליה מסעדה, הנושאת, משום מה, את שמה של העיירה האיטלקית, לוקה, הציורית כל כך, שבחבל טוסקנה. רק אלוהים יודע מדוע בחרו בעליה להתנשא דווקא בשמה.
מי שביקר בלוקה האיטלקית יודע, אל נכון, כי צביונה של העיירה, שנוסדה עוד לפני הספירה, הוא מטבעו ישן-נושן. "לוקה", שלחוף המרינה בהרצליה, אינה מזכירה במאום את הצביון העתיק הזה. זוהי מסעדה מודרנית לכל דבר, ואין בה שום דבר שבעולם העשוי להזכיר, ולו במשהו, את העיירה האיטלקית המקסימה. בוודאי לא באוכל המסורתי והמקורי המוגש במסעדותיה.
אז נכון ש"לוקה" ההרצליינית היא, מה שקרוי בארץ "מסעדה איטלקית" והמנות המוגשות בה אכן עונות לקטגוריה הזו לפחות בשמותיהן. אלא שאיפה לוקה האמיתית והמקורית ואיפה החיקוי ההרצלייני העלוב שלה.
ובכל זאת, יחי ההבדל הקטן. "לוקה", שלחוף המרינה, נתברכה, אומנם, בנוף מקסים של שובר-גלים ומעגן-יאכטות, אבל אין בה נוף הקדומים של בתים עתיקים וציוריים.
ללא הצדקה
השף של "לוקה", ירון אוגד, המנסה, בכל זאת, לתת למסעדה משהו מן הצביון האיטלקי, מתמחה, בין היתר, בדגים, בשרים, אנטיפסטי וכמובן בפסטות, פוקצ'ות ופיצות הנאפות בטאבון - בעצם כל מה שמסעדה איטלקית מן השורה יכולה להציע.
אנחנו, שישבנו ב"לוקה" לעת ערב, פתחנו בקלצ'ונה (תחתונים באיטלקית) מסוג מלנזה, שהינו מאפה-בצק, ממולא בחצילים, גבינת מוצרלה, פסטו, בזיליקום ורוטב-עגבניות. מנה טעימה כשלעצמה, אבל אינה מצדיקה, בשום פנים ואופן, את מחירה המוגזם: 48 שקלים. בת הזוג בחרה בקלצונה-פרושוטו, שהיה ממולא בנקניק הרזה, ששום איטלקי לשמו אינו זז ממנו במנת הפתיחה. נוספו לו במילוי גם עלי רוקט, גבינת מוצרלה וקוביות-עגבניה. איפה הפרושוטו האיטלקי ואיפה זה ההרצלייני - יחי ההבדל! זה בערך כמו ההבדל שבין גבינת המוצרלה האמיתית, המוגשת בחתיכה אחת באיטליה, לעומת ה"נסורת" הדלילה נוסח מסעדות ישראל. גם במנה הזו נגבה מחיר מוגזם של 48 שקל.
שיא החוצפה
אבל שיא החוצפה התגלם ב"סלט הים-תיכוני". זה שאמור לכלול בקירבו גבינת פטה, חסה, רוקט, עגבניות-שרי, פלפלים קלויים וכרישה מטוגנת. מכל המבחר העשיר והמגוון הזה נותר רק טעמה של החסה היבשה. כל היתר, במיוחד גבינת הפטה, הוגשו בגודל מיקרוסקופי, שאפילו לא הותירו טעם. המחיר שנגבה על הסלט השערורייתי הזה היה 56 שקל - מחירה של מנה עיקרית לשמה!
בחרי-אף ויתרנו על מנה עיקרית והלכנו היישר לקינוח. כדי לא לחזור ולהתאכזב יתר על המידה, הסתכנו במנה אחת לשניים, של בוואריית-תות. המנה היתה, להפתעתנו, טובה למדי, אף כי אכלנו כבר טובות הימנה. מחירה: 36 שקל. לא נורא. ובצירוף בקבוק סודה גדול ואספרסו כפול, שהוגש בקמצנות ושלא הוקצף די-צרכו, שילמנו 210 שקלים. הוספנו 30 שקל כתשר, כדי שלא לפגוע במלצר האדיב, שבוודאי אינו נושא באחריות לאכזבה שנחלנו הן מהאוכל והן מעלותו. שהרי במחיר שכזה יכולנו, בעצם, לאכול בכל מסעדה ראוייה אחרת. רק כמה חבל ש"לוקה", העוגנת לחוף-ימים, עם שובר-גלים מקסים, אינה מצליחה להמריא גם על גל הקולינריה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
