עשרת הדיברות להכנת צוואה

עקרון העל הניצב בבסיס דיני הירושה הינו קיום רצון המצווה. העיקרון של כיבוד רצון המת הוא חלק ממורשת ישראל, וההנחה הגלומה בצוואה הינה כי היא מבטאת את רצונו האמיתי והמלא לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו.

הצוואה משקפת אפוא את האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו. כיבוד רצונו של המת להורות מה ייעשה ברכושו הינו חלק מכבוד האדם שלו.

כאשר אדם מחליט בצוואה את אופן חלוקת עזבונו לאחר מותו, הוא למעשה עושה את אחת ההחלטות החשובות והמשפיעות עבורו ועבור קרוביו ויורשיו.

צוואה המנוסחת בצורה ברורה ומשפטית לא רק שמביעה בצורה הטובה ביותר את רצונו האמיתי של המצווה, אלא עשויה לחסוך ליורשים אי הבנות, מחלוקות, עגמת נפש, סכסוכים והוצאות משפטיות מיותרות. להלן 10 הדיברות להכנת צוואה שתימנע סכסוך בין יורשים לאחר מות המוריש:

1) למרות שצוואה היא מסמך אישי שבו מבטא אדם את רצונו, ואינה דורשת את הסכמתם של היורשים לגבי תוכנה, במקרים מסוימים אפשר ומומלץ, כי עוד בחייו של המוריש ואף בטרם עריכת הצוואה, ישוחח המוריש עם היורשים לגבי כוונתו לערוך צוואה, להסביר את ההגיון והצדק שבה, ולנסות להביא את הצדדים להסכמה בנוגע לתוכן הצוואה עוד בחייו. הידברות פתוחה כזו לפני פטירתו של המוריש יכולה למנוע מראש תקלות ואי הבנות, ולנטרל משקעים וחשדנות מיותרים.

2) ישנה חשיבות רבה למצבו הרפואי והקוגנטיבי של המוריש ביום עריכת הצוואה, ופעמים רבות לאחר מות המוריש עולה ספק לגבי כשרותו המנטלית והפיזית ביום כתיבת הצוואה, דבר שגורם לסכסוכים משפטיים בין קרובי משפחה המבקשים לבטל את הצוואה נגד אלה המבקשים לקיימה. במידה והמצווה הינו אדם מבוגר בשנים, או חולה במחלה שעלולה להעלות חשש לטענה עתידית לגבי כושרו המנטלי והפיזי לחתום על צוואה, חשוב למנוע זאת מראש, על-ידי עריכת תעודה רפואית המאשרת את מצבו הרפואי של המוריש ואת כשרותו לחתום על צוואה ביום החתימה על הצוואה ממש.

3) כידוע, יורשיו של עזבון המוריש יורשים גם את חובותיו של המוריש. במקרה כזה רצוי כי המוריש יסדיר ויידע את היורשים לפני מותו, בדבר קיומם של חובות, ויקבע בצוואתו מנגנון לתשלום חובות העזבון ולחלוקת ייתרת העזבון בין היורשים רק לאחר תשלום החובות.

4) במידה וברשות המוריש נכס שאינו ניתן לחלוקה, כגון: תכשיט, חפץ יקר ערך וכדומה, מומלץ להגדיר במפורש בצוואה מי יהיה היורש של אותו נכס. בנוסף, אם רוצים שהצוואה תהיה שוויונית, מומלץ "לפצות" את שאר היורשים בשווי כספי יחסי של אותו הנכס. אפשרות אחרת היא מכירתו של אותו נכס, וחלוקת התמורה בעדו בין היורשים בחלקים שווים.

5) סוגיית "ידועים בציבור"- (בן זוג כולל גם ידוע בציבור, וגם בן זוג במשפחה חד מינית) על-פי חוק הירושה, ידוע בציבור "יזכה" בירושת בן זוגו, רק כאשר בשעת מותו בן זוגו לא היה נשוי לאחר, ובהעדר הוראה סותרת בצוואה. במקרה שלמוריש יש בן זוג ידוע בציבור ומנגד ילדים מבן זוג קודם או קרובי משפחה יורשים אחרים, ישנה חשיבות כפולה ומכופלת לעריכת צוואה שתבהיר מה הוא חלקו של בן הזוג ומה הוא חלקם של שאר קרובי המשפחה בעזבון.

6) במידה ועזבונו של המוריש כולל חברה או עסק רווחי ופעיל, אשר המוריש מבקש כי ימשיכו לפעול ולהפיק רווחים לאחר מותו, רצוי כי המוריש ייתן הוראות ספציפיות לגבי אופן ניהול העסק לאחר מותו, וכן הוראות לגבי זהות היורש שינהל את העסק, וחלקו של כל יורש בעסק ו/או במניות החברה. לחילופין אם המוריש סבור שהיורשים אינם מסוגלים לנהל את העסק ולהפיק ממנו רווחים הוא יוכל לתת הוראות למכירת העסק למרבה במחיר וחלוקת התמורה בגינו בין היורשים.

7) לפי חוק הירושה, לאחר מותו של מוריש יורש בן זוגו את מחצית עזבונו, וילדיו את המחצית השנייה. פעמים רבות, כאשר לאחר מות מוריש הופכים הילדים לבעלים בבית של הוריהם, ודורשים מההורה שנשאר בחיים לצאת מבית המגורים כדי למוכרו ולקבל בגינו כסף. כמובן שאירועים מסוג זה יוצרים עוול קשה לבן הזוג שנותר ללא קורת גג, וסכסוכים קשים בין הילדים להוריהם. במידה והמוריש מעוניין כי נכסים אישיים כגון דירתו, רכבו או מטלטלין וריהוט בבית, יישארו ברשותו של בן הזוג אשר נותר בחיים, מומלץ לציין בצוואה הוראות ספציפיות לגבי הישארות נכסים אלה בידי בן הזוג שנותר בחיים. ניתן להורות כי נכסים אלה יעברו לידי הילדים היורשים רק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים.

8) במידה והמצווה מודע לסכסוכים בין יורשיו מבעוד מועד, ישנה אפשרות לבקש בצוואה למנות מנהל עיזבון, אשר ידאג לקיומה של הצוואה על-פי דרישתו ורצונו של המוריש מבלי לערב את היורשים המסוכסכים בפרוצדורה ובחלוקה עצמה.

9) בכדי למנוע מצב שבו אחד היורשים יעלים מעיני שאר היורשים רכוש מסויים השייך לעזבון, מומלץ לפרט בצוואה את הרכוש והכספים הקיימים, לרבות מקום המצאם המדוייק (כגון כספת בבית או חשבון בבנק וכדומה).

10) לסיכום, חשוב לזכור שמה שנאמר בצוואה הוא מילתו האחרונה של המוריש, אותה לא ניתן יהיה לשנות עוד לאחר מותו, ושעמה לא יוכלו יותר הקרובים להתווכח כי הוא ילך לעולמו, ולכן חשוב כי בעת ניסוח הצוואה ינהג המוריש בזהירות וברגישות תוך התחשבות ברגשות בני המשפחה, וזאת בכדי למנוע פגיעה רגשית מיותרת ולא להשאיר אחריו "פצעים פתוחים" שלא ניתן לרפא.