אופיום להמונים

כמה מצער לראות פוליטיקאים המציעים בראש חוצות פתרונות ביטחוניים כאופיום להמונים. הפיגוע הרצחני בירושלים שבו נהרגו שלושה אנשים תמימים ועשרות נפצעו כואב מספיק ואין שום צורך להשלות את הציבור בפתרונות שבינם לבין המציאות אין ולא כלום.

גם מן הימין וגם מן השמאל נשמעו הצעות שונות ומוזרות. הכול מן הבטן, הכול בשליפה, ללא מחשבה יתרה. הגדיל לעשות זאת השר לשעבר, ח"כ אביגדור ליברמן, במאמר שבו הוא שוטח את טענותיו ופתרונותיו. בין היתר כותב מר ליברמן: "אין הוכחה טובה מכך כי המדיניות הביטחונית של השנים האחרונות פשטה את הרגל. המושג 'תפיסת הביטחון של מדינת ישראל' למעשה לא קיים." (Ynet ,3.7.2008). זאת הבעיה העיקרית של מדינת ישראל ולא שום דבר אחר.

מוזר לשמוע זאת מהשר לאיומים אסטרטגיים עד לפני חודשים לא רבים. נכונות דבריו מוכיחה כאלף עדים שממשלות ישראל, בזו אחר זו, עסקו וממשיכות לעסוק באלתורים ביטחוניים, בתגובות לאירועים ולא בתכנון מסודר וענייני. זו הבעיה המרכזית ולא שום דבר אחר. ובשולי דבריו של מר ליברמן שאלה: מה עשית בממשלה הפועלת ללא שום תורה ביטחונית ממשית? מדוע לא זעקת מעל כל במה אפשרית על כך שמדינת ישראל, עם כל העצמה שיש לה, אין לה שום בסיס ביטחוני עליו ניתן להשתית את מדיניות הביטחון? מר ליברמן המכובד: לאסוננו אין למדינת ישראל שום תפיסת ביטחון לא רק בשנים האחרונות אלא במשך שנים רבות, רבות מדי.

השר רמון הציע לשלול את תעודות הזהות של אזרחי ישראל הערבים במזרח ירושלים או של משפחות המחבלים. נניח ששר הפנים יורה מחר על נטילת כל תעודות הזהות של כ-200,000-250,000 ערביי מזרח ירושלים. מה יקרה אז? כולם ייעלמו מן הנוף או שמא יעמדו בתור כדי לבקש רחמים על מדרגות הסוכנות היהודית? מה הקשר בין המעמד האזרחי לבין פיגועים? מי שמוכן להתאבד לבטח כל הדרך לפיגוע חושב רק על מעמדו האזרחי. הבל הבלים. ואם לא תהיה להם תעודת זהות ישראלית הם לא יפגעו? התשובה ברורה אך לשר רמון, כמו לאחרים שכמותו אין מה להציע חוץ מפופוליזם זול.

אשליות מתוקות

גם בשמאל הטענות רדודות והפתרונות הן אשליות מתוקות: דו-קיום, מצב כלכלי וכד'. ערביי ירושלים זכאים להצביע לעיריה אך הם מסרבים לעשות זאת. הנהגת ערביי ישראל מובילה את האוכלוסיה להקצנה ולאבדון. לאסונה של ישראל, למרות המצב הביטחוני הכה מסובך, אין לישראל כל תורת ביטחון מובנית, ברורה. מה שקיים הוא מבחינת טלאי על טלאי, ללא שום חשיבה יצירתית וממוסדת. מי שיקרא פעם נוספת את דוח וינוגרד יבין במה הדברים אמורים.

מתי בפעם האחרונה נערכו דיונים מעמיקים, לטווח ארוך, תוך גיבוש תפיסת ביטחון כוללת ותורת לחימה בטרור. האם מישהו זוכר כדבר הזה. מר ליברמן היה שר לאיומים אסטרטגיים ואם יושרו עמו, עליו לתאר את המצב לאשורו, לא רק מאז היותו שר לאיומים אסטרטגיים, אלא מאז היותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה שוודאי היה מודע היטב איך פועלות המערכות. במשך התקופה שלו במשרד הרם והמכובד לא נעשה שום דבר מעבר לברברת. כפי שלא הייתה שום תפיסת ביטחון לגבי מלחמה בעצימות גבוהה, כך אין וסביר להניח שגם בתקופה הקרובה, לא תהיה תפיסת ביטחון לגבי המלחמה בטרור. הקברניטים טומנים את ראשם בחול, הגופים הביטחוניים והצבא בראשם מכתיבים את הדרך ואין מי שיהווה גורם מאזן ומבקר. בשיחה במשרדו, סיפר לי לפני כמה שנים דני יתום את אשר מתרחש בתהליכי קבלת ההחלטות. התמונה לא הייתה ורודה, בלשון המעטה. השבוע הוא פרש וכנראה סיבותיו עמו.

כוחות הביטחון עושים את המיטב שהם מסוגלים, אך אין מורה דרך. אם השר לביטחון פנים מסוגל להמשיך במסיבת עיתונאים פוליטית כאשר הגופות מוטלות ברחובות ירושלים, מה הפלא שהביטחון נראה כפי שהוא.