מידע פרוץ <br>

בעוד כחודש וחצי יחגוג בני את בר-המצוה שלו. זה כמובן לא סוד גדול וההכנות אינן מתנהלות במחתרת. ובכל זאת, בשבוע האחרון התברר לנו שיש כמה גורמים שיודעים על בר-המצוה בלא שהם היו אמורים לדעת.

זה התחיל בשיחת טלפון ממוסד גמ"ח חרדי מסוים, עתיר זכויות ופעלים. הציעו לנו לערוך "סעודת עניים" ביום בר-המצוה - לתת תרומה שתממן כמה מנות מזון לנזקקים. זוהי מסורת יהודית ותיקה ונאה, ואכן יש לנו בתוכנית משהו בכיוון - אך לא באותו גוף. אבל מאיפה הם ידעו שיש לנו בר-מצוה בדרך?

השלב הבא היה מכתב מגורם שונה לחלוטין - מעין אמרגן של בר-מצוות, שהציע לנו כיצד לחגוג את האירוע בדרך הכי לא שגרתית. המכתב הזה מצא את דרכו הישר לסל הניירות, משום שיש לנו כבר תוכניות מגובשות והן שונות לחלוטין. ואז שוב הטרידה המחשבה: כיצד אותו אמרגן מקבל רשימות של בני המצוה שבדרך?

שני המקרים הללו מטרידים במיוחד, משום שכאמור בני אפילו עוד לא בן 13, כך שהוא קטין והמידע עליו יכול להימצא רק בידי רשויות ממלכתיות: משרד הפנים, הביטוח הלאומי, רשות המיסים, משרד החינוך וכדומה. הוא לא עונה לסקרים, אין לו חשבון בנק, אין לו כרטיס אשראי, ובקיצור: אין שום גורם עסקי שיכול לשים את היד על הנתונים שלו, למעט הבנק בו יש לו תוכניות חיסכון.

אלו לא היו הפעמים הראשונות בהן התברר לי שיותר מדי גופים יודעים יותר מדי פרטים אישיים בנוגע אלי, ואני משער שאינני מקרה יוצא דופן. גופי גמ"ח למיניהם פונים אלי כמעט דרך קבע, למרות שמעולם לא תרמתי להם אלא רק לגופים אחרים. האם יהיה זה מופרז לחשוב שיש בין הגופים מי שמעבירים ביניהם את בסיסי המידע של רשימות התורמים?

ועוד דוגמא טרייה: השבוע התקשרה נציגת מכירות של עיתון מסוים והציעה לי לרכוש מנוי, מתוך ידיעה שדעותיו הפוליטיות של העיתון דומות לשלי. על הדעות הפוליטיות שלי אפשר לדעת רק מתוך סקרים בנוגע לאופן ההצבעה בבחירות לכנסת. הסקרים הללו נערכים בידי מכונים ידועים, אך האם בכל זאת יש דליפה מתוכם? ואולי יש ביניהם כאלו המשתמשים בתוצאות של הסקרים לא רק למטרות להן נועדו אלא מעבירים אותן בין הלקוחות?

חוק מאגרי מידע

אלו הן שאלות שרחוקות מלהיות שוליות. הן חייבות להטריד כל מי שפרטיותו חשובה לו. שהרי אם גורמים פרטיים יודעים מתי נולדו ילדינו, למי אנו תורמים ומה הדעות הפוליטיות שלנו - כמעט הכל כבר פרוץ. ומי לידנו יתקע שמידע רגיש עוד יותר - כגון מידע רפואי - אינו עובר מיד ליד?

יש בישראל חוקים המיועדים למנוע את המצב הזה ובראשם חוק מאגרי מידע. במשרד המשפטים יש יחידה שלמה, רשם מאגרי המידע, האמורה לאכוף את החוק בהתאם להחלטת ממשלה מינואר 2006 - לפני 32 חודשים. אבל היא תלויה, כפי שמגלה עמוד הבית שלה, במידע מהציבור. הדבר גם ברור מהדוח השנתי שהגיש הרשם, עו"ד יורם הכהן, לפני שלושה חודשים. הנה כמה קטעים מאירי עיניים:

• "מחלקת אכיפה: מחלקה זו, אשר בהקמתה יוחל בשנת 2008, תהא אחראית על חקירת גורמים אשר פעלו ללא היתר נדרש לפי אחד החוקים או בחריגה משמעותית מההיתר". כלומר: יש חוק, אבל אין מי שיאכוף אותו - למעלה משנתיים אחרי ההחלטה על הקמת הרשות.

• "תהליך החלפת כוח האדם היה צפוי והוא מחויב המציאות, אך הוא מעכב את הרשות מלעמוד ביעדים מרחיקי הלכת שהוגדרו לה. צפוי שבסמוך לסוף שנת 2008 תתייצב מצבת כוח האדם ברשות על הכמות והאיכות הנדרשים לצורך פעולתה המלאה". כלומר: הקימו רשות אבל איישו אותה בצורה שגויה, ואולי בסוף 2008 היא תוכל לתפקד.

• "הפעולות היזומות לפיקוח במגזר מסוים סבלו באופן משמעותי מחילופי כוח האדם ביחידת הפיקוח. למעשה בשנת 2007 נעשו פעולות פיקוח בודדות באופן יזום, ופעילות זו תחזור למסלולה עם השלמת מצבת כוח האדם החדשה למערך הפיקוח והכשרתה". כלומר: אנחנו בהתארגנות ובינתיים העבריינים יכולים לחגוג.

• "עם כניסת הח"מ לתפקידו שונתה מדיניות הפיקוח באופן שרוב הפיקוח שנעשים אינם מתואמים מראש... במספר פיקוחים אותרו הפרות, או חשד להפרות, של החוק והם עברו למסלול של בדיקה יותר מעמיקה תוך תחילת בנייתה של מתודת חקירות". ביחידת הרשם רשומים (זו הערכה שלי לפי נתונים חלקיים; תאמינו או לא - בדוח אין נתונים) כ-2,000 מאגרי מידע. בשנת 2007 נעשו בהם 19 פעולות פיקוח וטופלו 90 תלונות בידי 20 עובדי הרשם. הפעילות הדלה הזו כבר עוררה מספר בלתי מוגדר של חשדות לפלילים. אולי בעוד חמש שנים, כאשר תהיה מתודת חקירות ותסתיים ה"בדיקה היותר מעמיקה", מישהו יעמוד לדין.

כל זה קורה, כאשר משרד המשפטים - אליו שייך רשם מאגרי המידע - מקדם את הצעת חוק נתוני האשראי, אשר ייצור מאגר מידע ענק וחסר תקדים על כל ההיבטים הכלכליים של חיינו. לאור המצב הפרוץ לחלוטין כיום, קרוב לוודאי שזה הדבר האחרון שהפרטיות שלנו צריכה.