כסף בעיניים ובאוזניים

כלכלה אינה מצטלמת טוב. ניתן לכתוב עליה, ניתן לדבר עליה אבל להראות אותה לא תמיד אפשר. רוב העסקות נרקמות מאחורי הקלעים - בפגישות בבתי קפה, וישיבות בחדרים סגורים וממודרים, שעדשת המצלמה אינה מגיעה לשם. במקרה הטוב נקבל תמונה של לחיצת יד, אך ברוב המקרים נאלצת העיתונות להציב תמונות של האישים המעורבים זה לצד זה.

אילוסטרציה

בחלק מן המקרים אפילו תמונות כאלו אין לנו. הבעלים של החברות הגדולות אינם מקפידים לנפק לעיתונות תמונות של המושכים בחוטים, ואפילו לא טורחים להציב תמונות שכאלו באתריהן הרשמים.

כך נאלצים עורכים רבים לנסות ולשלוף תמונת אילוסטרציה מן הגורן ומן היקה ולקוות שתתאים לכתבה. לא פעם ניתן לראות תצלומי המחשה של שטרות, מטבעות וכדומה משל המדובר באותו תזרים מזומנים ממך. כל קשר בין התמונה למתגלגל בשוק באותו זמן מקרי בהחלט.

רק כלכלה קלה

בניגוד לעיתונות הארצית הכתובה ולאתרי הכלכלה והחדשות הרציניים, אין בישראל תוכניות כלכלה אמיתיות ברדיו ובטלוויזיה. הערוצים המסחריים בקושי מקדישים לנושא זמן, ולרוב מתמקדים על מה שכבר ידוע ו"נטחן" בכל מקום אפשרי. חלק נכבד מוקדש גם לכל נושאי הצרכנות למיניהם ולכל מה שנקרא "כלכלה קלה". הנושאים הכבדים יותר אינם זוכים להתייחסות מעמיקה.

בעולם הגדול ישנן תוכניות כלכלה בערוצי החדשות, מה שמלמד שניתן להפיק תוכניות מסוג מבלי לאבד את הצופה, וזה עוד לפני שבכלל דיברנו על ערוצי הכלכלה הייעודיים. התקשורת האלקטרונית בישראל נעדרת חשיבה כלכלית, וכך מוצאת ישראל את עצמה מפגרת בתחום זה כמדינת עולם שלישי. צריכה הרשות השנייה לחייב את הזכיינים בטלוויזיה וברדיו לתת תוכניות כלכלה כמתבקש.

תוכנית קצבית

קרן אור ניתן למצוא דווקא מכיוון הערוץ הראשון. בניגוד לדימוי הארכאי של רשות השידור, משודרת מדי יום "מדד יומי", תוכנית הכלכלה של הערוץ. סקופים אומנם אין שם, אך הבנה בכלכלה, הגשה מקצועית (עודד שחר, אבי פירסט) ומרואיינים מגוונים ומתאימים, לצד קצביות טלוויזיונית יש שם לתפארת.

מפתיעה דווקא מקבילתה הרדיופונית ברשות השידור. "צבע הכסף" של רשת ב' משובצת בלבו של לוח השידורים, אך למעשה מדובר בתוכנית שחוקה ומבוזבזת שאיבדה את חינה. לא תמצאו שם חשיפות, החומרים אינם עדכניים ולא פעם ניתן לשמוע שם ידיעות מאתמול, משלשום ואפילו מלפני שבוע. למעט כתבים בודדים (שמעון וילנאי ואחרים שאיני זוכר את שמם כעת) שנותנים חיות לתוכנית, זוהי תוכנית כושלת. אם לא די בכך, אין מדובר בתוכנית של שעה שלמה. מלבד פרסומות, חדשות ועידכוני תנועה - נכנסים בה פינת "המדור לחיפוש קרובים" (שאופיה מתאים יותר לנישת "טלרדיו" של רשת א') ונושאים אחרים שהקשר בינם לכלכלה קלוש.

מכאן ועד הורדת התוכנית מלוח השידורים ארוכה הדרך, אך בהחלט יש מקום לבדוק את מידת השחיקה של עורכי התוכנית והחלפתם בטובים מהם. הדבר אינו רק תלוי תקציב, שכן ניתן גם ניתן להרים תוכנית נאותה בתקציב הקיים, ותוכיח זאת "השעה הבינלאומית". טוב היה אם קורט מהחריצות, מהמקוריות ומהרוח הרעננה של "השעה הבינלאומית", יומן החוץ המשודר שעה קודם, היה מנשב אל חדרי העריכה של "צבע הכסף". במסדרונות התוכנית האפלים לא ניתן לראות שום צבע, ואת הכסף כדאי לחפש מתחת לפנס אחר.