אין יותר מעצבן ומתסכל חוקר, שלמולו יושב נחקר שתקן, כמו גלעד שרון. תיק טוב, זה תיק עם הודאה של חשוד. על המיתוס הזה מתחנכים החוקרים באשר הם. חוקרים מיחידות שונות שנפגשים, למשל, בקורסים המשטרתיים, מחליפים גם חוויות על התיקים שהיו בטיפולם. בדרך כלל חילופי הדברים הדרמטיים נוגעים "לשבירת" החשוד עד שמביאים אותו לדבר הודאה מלאה.
"אתה לא מאמין איך שברתי אותו, איזה תרגיל עשיתי לו. הוא שיחק אותה שתקן ואחרי שישבתי עליו חזק, הוא התחיל לזמר כמו ציפור..." הן חלק מהאמירות, בהן מתהדרים חוקרים ובצדק מסוים. המסמכים שנתפסו בבית החשוד או במשרדו, פחות מלהיבים את הדמיון, אפילו אם יש בהן את הראיות המוצקות הנדרשות להוכחת החשד המיוחס. אין כמו הודאת אמת ולא כוזבת של חשוד, לגרום לחוקר את הסיפוק המיוחל. זה סיפוק רטוב. זה לא דומה לראיות הקופצות לעיני החוקר מתוך המסמכים היבשים, או מתוך ממצאי זירת הפשע.
שתיקת נחקר, זה לא משהו אבסולוטי, כמו שזה יכול להישמע. השתיקה היא סלקטיבית. יש נחקר שיענה לכל שאלה שהחוקר ישאל אותו. כאשר יגיע שלב השאלה, שיש בה להפליל את החשוד להבנתו, הוא ישיב באחד הניסוחים הבאים, שיראו לו לנכון: "בעצת עורך דיני אני שומר על זכות השתיקה. לא מוכן לענות זה עלול להפליל אותי. עבור לשאלה הבאה. אני שומר על זכות השתיקה". יש נחקר שאפילו לא יהיה מוכן לחתום כנדרש על נוסח האזהרה: "ראיתי הנ"ל לפני והודעתי לו שאני חוקר אותו בחשד... הודעתי לו שאין הוא חייב לומר דבר רק אם ירצה בכך....."
לעומתו, יש חשודים שיחתמו על האזהרה. יבקשו מהחוקר לרשום כל שאלה בדף ההודעה. ישיבו לו בנוסח הקבוע : "שומר על זכות השתיקה". ובשאלה הבאה ישיבו: "ראה תשובתי לעיל".
בחדר החקירות, לא רושמים רק הודעות. יש שיחות רקע. יש סתם דיבורים. תלוי באופי של החוקר והנחקר. יש נחקרים, שידברו חופשי על הכול, מזג האוויר, בעיות עם האישה והילדים, פוליטיקה. חוקר מיומן, ינסה תמיד לנצל את המומנטום לגרור את בן שיחו לסיבת זימונו האמיתית. אם הנחקר ערני ומתוחכם, הוא יסובב את החוקר בחזרה למסלול שרצוי לו. החוקר יבין עם מי יש לו עסק ויעבור לשלב הכתיבה של ההודעה.
לפי הנוהלים ובכפוף למצב החקירה, על החוקר להציג לנחקר את כל השאלות, שבאמצעותן יוכל לקשור אותו לחשד המיוחס. אין חקירה יותר משעממת ומתסכלת, כאשר אתה החוקר נדרש להציג את כל השאלות, כדי שהחשוד לא יטען בבית המשפט, לא שאלו אותי אז לא עניתי. החשוד משיב לך לאקונית את אותה תשובה שאין בה כלום, חוץ משתיקה. החוקר מרגיש כמו פקיד תביעות בביטוח לאומי, שיש לו טופס מוכן מראש עם שאלות, שאת כולן הוא חייב להציג.
חשודים כמו גלעד שרון ונעמי בלומנטל "מביאים את הסעיף" לחוקרים בעצם שתיקתם. השתיקה מתריסה, פרובוקטיבית, מתסכלת ולעיתים גם פוגעת באגו המקצועי של החוקר. אלו במקרה, השתקנים המפורסמים. יש הרבה אחרים, שדבר שתיקתם לא הובא לידיעת הציבור בדרך של הדלפות לאמצעי התקשורת, או באמצעות הדיון המשפטי הפומבי. הכול מתנהל וזורם, לפי האפקט המצטבר של הפיגורה, שהוזמנה לחדר החקירות.
נחקר שותק יכול להיות אתגר לחוקר. נכון, לא כל נחקר. אם מדובר בחשוד לא מתוחכם, שלא עשה סימולציות עם עורכי דינו, שהופתע בחיפוש בביתו בשעת בוקר מוקדמת, שנלקח אחר כבוד לחדרי החקירות, כשהוא עדיין המום ולא קולט מה מתרחש, כי זו לו החקירה הראשונה בחייו והוא מת מפחד ממעצר באבו כביר, הוא יפול כפרי בשל בידי כל חוקר מתחיל. החוקרים ידעו היטב למסמס לו את זכותו לשתוק, גם אם היא תולדה של אינסטינקט בסיסי, שנועד למנוע הפללה עצמית. קצת תרגילי חקירה, לחצים מתונים, שלא נופלים בגדר האסור על דיני הראיות, איומים עדינים ומרומזים, למה שצפוי לו אם ישתוק, יגרמו לנחקר הפשוט הזה, לזמר כבר ביום הראשון לחקירתו.
לעומתו, על חשודים כבדים, מפורסמים, ומוגנים על-ידי עורכי דין מהשורה הראשונה, כמו גלעד שרון ונעמי בלומנטל, לא ניתן להפעיל את אותן שיטות, שמשכנעות את הנחקר השותק, שכדאי לו לוותר על זכות השתיקה. במקרה כגון אלה (שרון ובלומנטל) על החוקרים לחפש את הראיות בערוצים אחרים ובשיטות אחרות. זה קשה יותר. זה דורש יותר מקצועיות וסבלנות. זה מצריך הפעלת אמצעים מתוחכמים. יותר נחקרים, במעמד של עדים או חשודים, נכנסים מכורח הנסיבות למעגל החקירות והחיפושים.
שתיקתו של דג שמן כמו גלעד שרון, יכולה רק להגביר את המוטיבציה של החוקרים. שתיקתו מעידה כמאמר הקלישאה, שיש לו כנראה מה להסתיר. מה שהוא מסתיר עלול להפלילו. את זה החוקרים צריכים לחשוף. בהכירי את החוקרים מעבודה משותפת רבת שנים, ברור לי לחלוטין, שנחום לוי, חגי בן-אריה, גילה בכר ועוד רבים וטובים שהצטרפו ליאח"ה, עשו ועושים את מה שצריך במסגרת איסוף הראיות, תוך לקיחה בחשבון את האפשרות, שבניו של ראש הממשלה ישתקו ויקשו על החקירה.
מבלי להתיימר לדעת מה יש באמת בתיק, ברור מאליו, שהיה להם זמן ואמצעים, לאסוף ראיות למכביר, חרף יתרון החסינות שמוענק לראש הממשלה, ממנה נהנה בעקיפין גם בנו גלעד השותק. אם באמת יש לחוקרים הללו, את מסכת הראיות הנדרשת להגשת כתב אישום, שתיקתו של גלעד שרון לא אמורה למנוע את הגשת כתב אישום ואף להבטיח את הרשעתו בבית המשפט. אם התיק רזה ודל בראיות, אפשר להבין את כל המהומה העקרונית שמתנהלת בבתי המשפט, שנועדה להעמיד במבחן את הזכות שבחר בה שרון - לשתוק. לא מעט תיקים הוגשו לבית המשפט, כאשר החשודים העיקריים שתקו שתיקה מוחלטת לאורך כל החקירה. אני אישית העדתי בבית המשפט בלא מעט תיקים כאלו, שהסתיימו בהרשעתו של הנאשם השותק, שבחר לפתוח את פיו רק בבית המשפט.
חשוד, שהראיות סגרו עליו וכל שנותר לו, זה לדבר בחקירה והוא בחר אחרת, מצבו רע. גם אם ידבר בבית המשפט, ספק אם עדותו הכבושה תהיה קבילה. שהרי, ניתנה לו ההזדמנות לפתוח את סגור ליבו. משלא עשה כן, ספק רב אם יקבל את הסעד המבוקש מבית המשפט, אלא אם יוכיח, שהרגיש מאוים על-ידי אמצעים ולחצים פסולים, שמנעו ממנו לדבר בחקירה. או אז, הסוגיה פתוחה למשפט זוטא ולהחלטת בית המשפט.
בקיצור ולסיכום, איסוף מודיעיני מקדים ושקט ללא דליפות מיותרות, עבודת הכנה איכותית, חיפושים סימולטאניים במקומות הנכונים, חקירה מקדימה של מעורבים קשורים, שמובילים אל החשוד המרכזי, תוך כדי ליווי צמוד ומקצועי של הפרקליטות, אמורים לספק את הסחורה הנכונה, שיש בה להבטיח, תיק סגור בראיות מוצקות, הגוברות על כל שתיקה של כל חשוד, מכל סוג ומכל דרג.
חוקרי יאח"ה מבת ים ויאחב"ל מפתח תקוה, שאותם אני מכיר היטב, יודעים את העבודה. הם מנוסים בחקירה רצופת מגבלות וחסינויות. הם עשו זאת בעבר ויעשו זאת גם בתיקים הפתוחים של גלעד שרון ודוד אפל. ימים יגידו.
___________________
הכותב הוא ראש צוות ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) לשעבר.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
