בחירות עכשיו

בעוד שלושה ימים תקבע מפלגת קדימה - יציר דמיונם הקריאטיבי של חבורת יועצי החווה המקורבים של אריאל שרון - מי יתפוס את שרביט ההנהגה של המפלגה במקומו של אהוד אולמרט שהופרש מן החיים הפוליטיים. משאלת הלב של המתמודדים המובילים - שאול מופז וציפי לבני - היא כי בעקבות הניצחון, יוכל המנצח להרכיב ממשלה חדשה ולעמוד בראשה, על-פי כל כללי הממשל הדמוקרטי ובהתאם לכלל הראשון שקובע מצע מפלגתם שלפיו "תישמר ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

השימוש במילים "גדולות" כמו דמוקרטיה נפוץ במקומותינו מזה ימים רבים אך נראה, כי רוב המוצאים את פרנסתם וקיומם על הקריירה הפוליטית, ובעיקר ראשי קדימה, אינם מודעים למשמעות האמיתית והמדויקת של תפיסת העולם המכונה "דמוקרטיה". כדי שלא להצטייר כפוליטיקאי מצוי המניף השכם והערב סיסמאות ריקות מתוכן, וטוען בשמן של אמירות בלתי מבוססות, אסביר מדוע קדימה אינה ראויה להניף בצד שמה את דגל הדמוקרטיה ומה הסיבה שאסור לה לקבל על עצמה, בכורח נסיבות אקראיות, את תפקיד עמוד האש הציבורי-פוליטי ההולך לפני המחנה.

משמעות המילה דמוקרטיה היא "שלטון העם". האדם שהיטיב להגדיר את המונח, במלים הפשוטות והברורות ביותר, היה נשיא ארה"ב אברהם לינקולן אשר בנאום גטיסבורג הנודע שלו, בשנת 1863, אמר כי דמוקרטיה היא "שלטון של העם, (שנבחר) על-ידי העם, (ופועל) למען העם". על בסיס האמירה הזו ראוי לבחון את קדימה ואת מעמדה הציבורי.

דמוקרטיה וקולות צפים

במסגרת הפריימריז על תפקיד יורשו של אולמרט בראשות קדימה ידעו הספיניסטים של קדימה להבהיר לציבור הישראלי כי כ-70 אלף איש התפקדו למפלגה לקראת הבחירות הפנימיות. על בסיס הנתון הזה יש לבחון על איזו דמוקרטיה בדיוק מדברים מתקדמי קדימה ואלה המשתוקקים לעמוד בראשה. בפריימריז מתמודדים ארבעה אישים שעל-פי המגמה הבאה לידי ביטוי בסקרים התפלגות התמיכה בהם היא כזו: ציפי לבני - יותר מ-40%; שאול מופז - קרוב ל-30%; אבי דיכטר ומאיר שטרית - כ-10%. השאר - מתלבטים או קולות צפים.

חשבון פשוט ביותר חושף מיידית עובדה אחת ברורה - מתוך כלל המתפקדים כ-7,000 בעלי זכות בחירה מצביעים בעבור שטרית ודיכטר. כלומר: מאגר הקולות שעליו מתמודדים שני "המובילים" הוא 63 אלף. ממוצע ההצבעה בבחירות פנימיות מגיע בדרך כלל ל-60% בקירוב. כלומר: שיעור המצביעים בפועל בעבור שני המובילים יעמוד, במקרה הטוב, על סך 37,800 איש. כדי שמישהו מבין הצמד המוביל ינצח בבחירות הפנימיות הוא חייב לקבל, במקרה הטוב, את תמיכתם של קצת יותר ממחצית מכלל יתרת המתפקדים. כיוון שהמחצית מונה 18,900 קולות ברור כי למנצח דרושים בסביבות 19,000 קולות כשרים כדי להגיע למקום הראשון במירוץ. לא יותר. ועם המנדט הדל הזה, שהושג לכאורה באופן דמוקרטי כשר למהדרין, יבקש מי שינצח לקבל על עצמו את תפקיד המרכיב של הממשלה החדשה.

כיום קשה ביותר לחזות אם בכלל ניתן להרכיב ממשלה חדשה על בסיס ההסכם הקואליציוני של ממשלת אולמרט שהלכה לעולמה. התשובה הרלוונטית היחידה לחידה זו היא - באיזה מחיר. יתכן כי כדי להשיג את השלטון יהיה מרכיב הממשלה מוכן לשלם כל מחיר, כולל את המיליארדים שתנועת ש"ס תובעת, כתנאי להצטרפותה, מבלי להתחשב בפגיעה החמורה הצפויה לכלכלת ישראל נוכח בזבוז נורא כזה של כספי ציבור. ואולי לא יקרה כדבר הזה והמנצח על קדימה ייאלץ לפנות אל נתיב הבחירות ולוותר על חלום הרכבת ממשלת המשך. רק לאלוהים פתרונים.

יחד עם כל אי הוודאות הזו דבר אחד ברור לחלוטין. 19 אלף קולות שבאמצעותם אולי אפשר להגיע אל היעד הנכסף - כס השלטון - אינם יכולים להיחשב כ"קול העם" ובוודאי שאינם יכולים להוות את "שלטון העם". 19 אלף המצביעים הללו הינם אפס קצהו של מיעוט שבמיעוט, קורטוב של כלום, שמשאלת ליבם אחת: להנציח את "שלטון החברים" בקדימה למען ייטב למקורבים אל הצלחת. 19 אלף המצביעים האלה אינם יכולים לייצג את הגישה הקובעת כי בדמוקרטיה הנבחרים פועלים "למען העם".

כדי לייצג אל נכון את מהות הדמוקרטיה ישראל חייבת להגיע למהלך של בחירות מוקדמות שיביעו את רצון העם ויעלו אל כס השלטון את מי שהעם יעניק לו את המנדט האמיתי לפעול בשמו ולמענו. לפני זריעת תקוות כזב של שלום עכשיו, לפני היסחפות אל מלתעותיה של מלחמה כושלת נוספת, לישראל דרושות, קודם כל, בחירות עכשיו.