על רווחה ועל שוויון

ועדה בראשותה של פרופ' ורד סלונים-נבו אשר הוקמה לבדיקת תפקוד פקידות הסעד לסדרי דין בהמלצותיהן לבתי המשפט בעניין משמורת על ילדים, פרסמה לאחרונה את מסקנותיה.

ועדה זאת הוקמה על-ידי חבר הכנסת אברהם רביץ, בתפקידו כשר הרווחה, בעקבות עשרות תלונות אשר נמצאו מוצדקות, בהן הלינו אבות על כך שפקידות הסעד התנגדו למתן משמורת לאבות, מטעמים בלתי ענייניים. כי גם בבדיקה האחרונה של מבקר המדינה של מערך פקידי הסעד נתגלו ליקויים ואי דיוקים "מהם מהותיים", בתסקירים אותם מביאים פקידי הסעד לפני בית המשפט.

ממצאי הוועדה, חייבים להדליק נורה אדומה אצל מי שטובת הילדים יקרה לליבו.

מסתבר כי חלה ירידה של כ-20% במקרים הבודדים שבהם המליצו פקידות הסעד על מתן משמורת לאב. הנתון המדהים הוא כי בשנת 2007 רק ב-534 מקרים הומלץ על מתן משמורת לאב, וזאת על אף שהיו 700 מקרים בהם רק האב בקש משמורת, והאם לא התנגדה לכך. בסופו של דבר, רק כ-5% מהאבות, על-פי נתוני הוועדה, זכו לקבל המלצת משמורת חיובית.

מי שמכיר את הדברים יודע שהמציאות חמורה אף יותר. בדיקה משפטית מלמדת שמספר האבות הזוכים לקבל משמורת על ילדיהם הוא נמוך אף יותר משמצאה הוועדה. פסקי הדין מהשנים האחרונות המעניקים משמורת לאב הם נדירים מאוד. שהרי, כנגד האבות שמעוניינים במשמורת על ידיהם, עומדת לא רק ההטיה המגדרית בחברה כנגד אבות, אלא גם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הנותן משמורת אוטומטית לאם לילדים עד גיל שש, ובגלל הרצון להמנע מלהפריד בין אחים, גם בכל מקרה שבו אחד מילדי הזוג נמצא מתחת לגיל זה.

עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה דוחקים על כן באבות שלא לתבוע משמורת. כנגד האבות עומדים גם מחקרים שנעשו באוניברסיטת חיפה. מחקרים אלו מורים בבירור, כי בקרב העובדים הסוציאליים קיימת הטיה מגדרית ברורה להעדפה של אמהות על פני אבות, גם בתנאים שווים וגם בניגוד לשיקולים המקצועיים הטהורים.

התוצאה הינה כי ההטיה המגדרית של פקידות הסעד, לא רק שפוגעת באבות, אלא בעיקר בילדים. במקום שיבדקו כל מקרה לגופו, ויעניקו משמורת להורה בעל היכולות ההוריות העדיפות, ממליצות פקידות הסעד שהמשמורת תינתן לאם גם במקרים רבים שבהם יכולותיה של האם מעורערות.

מתן משמורת לאם שיכולתה לגדל את הילדים פחותה מיכולת האב גורמת לילדים לגדול בבית שבו יטפלו בהם פחות טוב. אין זה מפתיע כי יש מתאם גבוה בין העדפה גורפת של אמהות (גם כשאין הדבר ראוי), לבין המקרים בהם נמצא כי הילדים חווים מצוקה.

חובתנו כחברה לדאוג לכך שסכסוכי משמורת יוכרעו על-פי טובת הילדים, ולא על-פי העדפה מגדרית גורפת של האמהות, או מתוך רצון לפצות נשים על קיפוח זה או אחר נגדן.