מה נשאר מן המגילה אשר נחתמה על-ידי מייסדי המדינה? בתחום החברתי מדיני, הנוגע לזכויות מיעוטים, ממש כלום. ישראל, מדינה גזענית, לא רק לאלה שאינם יהודים, אלא גם ליהודים, אשר צבעם שונה, שפתם שונה ועוד ועוד.
אך הבעיה, המסוכנת לקיומנו, נעוצה באפלייה רבת שנים, כימי המדינה, כלפי המיעוט הערבי בארץ. כאשר דוחקים קבוצה כה גדולה אל השוליים, לא פלא הוא כי תפרוצנה מהומות ויצטבר כעס עצום על הממסד והאזרחים. מדיניות הממסד היא מגמתית וברורה ולכן, יכול במצבים שכאלה, מיעוט קיצוני וגזעני, לעשות שפטים כרצונו, לא רק באלימות פיזית אלא גם בקריאות חוזרות ונשנות של מוות לערבים! כאילו זו איזו קריאת עידוד חמודה לקבוצת בייסבול, ולא הסתה לשמה.
אך כאשר המשטרה עוצרת את הנהג מעכו (לאחר חמישה ימים) זו כבר קריאת תיגר אמיתית, על הדמוקרטיה במדינה, המתירה לאזרחיה היהודים לנהוג במהירות מטורפת ביום הכיפורים, לאכול על חוף הים, אך אוסרת זאת על אזרח, אשר אין לו שום נגיעה לחגי ישראל, אך נהיגתו נחשבת לפגיעה ברגשות הדת של העם היושב בציון.
כלומר: יהודי אינו פוגע ברגשות היהודים ולכן אינו נעצר על נהיגה במהירות מופרזת ביום הכיפור, רק ערבי מסוגל לפגוע ברגשות הללו. והעם יושב ומחריש.
איזו תקווה יש לנו, להמשך קיומנו כאן, אם איננו מסוגלים להפנים, את המציאות האמיתית של חיינו: אנו איננו יחידים כאן, וגם לא נהיה. ואם ברצוננו לקיים כאן, חיים דמוקרטים, זכויות המיעוטים, חייבות לבוא לידי ביטוי. במוצאי יום הכיפורים הזה, כדאי שנקדיש מחשבה לנושא כה מהותי בחיינו כאן.