ישראל בוחרת: ציונות עכשיו

בחירות 2009 אמורות להציב זו מול זו שתי השקפות עולם: ציונות עכשיו מול "שלום" עכשיו, מדינה יהודית בהתאם לחזון הציוני מול מדינה ערבית על חורבותיה, בהתאם ל"חזון" שתי המדינות שהומצא על-ידי השמאל האנטי-ציוני בישראל ואומץ על-ידי הממשל האמריקני, שאינו יכול להיות ציוני יותר מאלה היושבים בירושלים אך מוכנים להקריבה על מזבח ה"שלום".

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור כנסת שתקים מתוכה ובתמיכתה ממשלה שתנהיג את מדינת היהודים ברוח מגילת העצמאות, שתחזק את מדינת היהודים ולא תקים מדינה לאויב בלב הארץ; שתקדם את החזון הציוני שמשמעותו הבסיסית היא ריכוז עם ישראל בארץ ישראל ולא את תביעת השיבה של אויביה; שתיתן אופק מדיני לאזרחיה הנאמנים ולא לנתיני האויב.

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור בין ציונות לבין יריביה, בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין ביטחון לבין "שלום". במשך שנים נשטפו מוחותיהם על-ידי נביאי השקר כאילו "שלום" הוא ביטחון, והתנאי להשגתו הוא הקמת מדינה לאויב, המשמיטה את הקרקע תרתי משמע מתחת לרגלינו לא רק בחברון ובבית-אל, אלא גם בתל אביב ובהרצליה. גם כאשר כל הנחות היסוד של "שטחים תמורת שלום" עלו בדם ובאש והופרכו, וכל שנותר מהן הוא "שטחים" תמורת טרור, אש השנאה ליהודים עודה יוקדת וגירושם הפך ליעד בפני עצמו, חשוב אף מן השלום.

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור בין כיבוד זכויות האדם באשר הוא - ואפילו אם הוא יהודי! - לבין פגיעה בהן. "חזון" שתי המדינות, שהומצא על-ידי השמאל האנטי-ציוני בישראל, הפך למטרה המקדשת את האמצעים, כולל אמצעים אנטי דמוקרטיים כמו טרנספר: הגירוש של בני אדם מבתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון והפיכתם לפליטים בארצם. וכאשר מערכת המשפט מאפשרת ומכשירה שרץ זה, היא פועלת כמערכת פוליטית ולא מוסרית, והיא הפוגעת הראשית במעמדה בעיני שכבות נרחבות בציבור. מכאן שיש צורך בשיקום מערכת הבלמים והאיזונים בין הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - להעלאת רמתן ולהשבת האמון בהן.

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור בין הרתעה המקנה ביטחון, לבין גילויי חולשה המזמינים ומעודדים אלימות ותוקפנות, מבית ומחוץ. נובע מכך שההרתעה חיונית גם מן ה"שלום" והשלום, ושמירתה היא המרשם לצמצום שפיכות הדמים. לכן לא ויתור על "שטחים" הוא המפתח לשלום ולביטחון; גילויי נחישות ועוצמה יעשו זאת טוב יותר. כך מול סוריה, וכך מול ערביי ארץ ישראל, משני צדי "הקו הירוק".

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור בין העמקת השורשים לבין ההבל והרדידות של "תרבות הקניונים". על כן חשוב להעמיק את לימודי התנ"ך, להרחיב את הידע בתולדות העם היהודי ובמכמניו התרבותיים, לחזק את הזהות הלאומית ולהנחיל את ערכי היהדות ומורשתה בקרב כל חלקי העם; להגביר את השימוש בלוח העברי, לקרב את מי שבוחר להצטרף אלינו ולהקל מאד את תהליך הגיור. אין אדם חייב לחבוש כיפה לראשו כדי שערכים אלה יהיו יקרים ללבו.

כאשר אזרחי ישראל הולכים לקלפי הם אמורים לבחור בין התקווה לבין ההונאה, בין הציונות לבין ה"שלום". בחירות 2009 צריכות לשמש נקודת מפנה. מול הנטיות האובדניות המגולמות ב"שלום" עכשיו יש לבחור: ציונות עכשיו.