אם הכסף זה מה שמשאיר את יוסי בניון בליברפול, אז אני מוותר לו, אולי המשכנתא מכבידה עליו. אבל אם לא, אז יוסי מבזבז את הכישרון הנדיר שאלוהים נתן לו, והזמן עובר כל כך מהר. מה ששבר אותי היה המשחק האחרון של ליברפול נגד אתלטיקו מדרי, במסגרת גביע האלופות האירופי. יוסי חימם את הספסל ולא ראה אפילו דקת משחק אחת!
כשהוא יצא מכאן לספרד, עדיין נראה כמו ילד; מאד מוכשר אבל קצת רזה, צנום, ילד טוב של אמא. התפללתי עבורו שיצליח אבל לא האמנתי שזה מה שיהיה. הוא הצליח יפה וכבר שמו עליו עין גם הקבוצות הגדולות אבל הוא החליט לעבור לאנגליה, לווסטהאם. חששתי מפני שהכדורגל האנגלי הוא קודם כל פיזי, נוקשה, מאד מהיר והשופטים שורקים רק אם נותנים למישהו פטיש בראש. כאן כבר הייתי בטוח שיאכלו את יוסי שלנו חי, בלי מלח. אבל הוא הפך לכוכב של הקבוצה, למנהיג, יקיר האוהדים. מדי פעם הוא עשה הברקה ששידרו אותה שוב ושוב בטלוויזיה האנגלית; הם התמוגגו מהכישרון, מהחוכמה ומהחוצפה החיובית.
מהשלב הזה והלאה הסיפור השמח הופך לעצוב, לפחות עבורי. אני לא יודע מי בישל את המעבר שלו לליברפול, אבל כששאלו את המקורבים - התשובה תמיד כללה אריות ושועלים, ראשים וזנבות. כאילו שבווסטהאם יוסי היה "ראש לשועלים" והגיע הזמן שהוא יצטרף לאריות, אפילו אם הוא ישב בזנב.
זה לא קרה בבת אחת, אבל יוסי בניון נעלם. הוא עוד מקבל רבע שעה פה ו-10 דקות שם. אבל הוא כבר לא כוכב, לא שחקן מרכזי, לא מנהיג. לא מראים בטלוויזיה, שוב ושוב, תרגיל מבריק שהוא עשה ומשגע אותי שהתשובה למצב העגום הזה היא: "לא כל אחד יכול להיות בסגל של ליברפול" (!!!) ואני עוד לא מדבר על הנבחרת שמקבלת אותו חלוד ולא חד, חצי מהכוכב שאמור להנהיג אותנו לגביע העולמי הבא בדרום אפריקה. אני מדבר על כשרון נדיר שמתבזבז ואין מי שיגיד לו: יוסי, זו לא בושה לשחק בווסטהאם, או בטוטנהאם או באברטון. תשאל את אייל ברקוביץ'. אפילו פיטר קראוץ', החבר שלך מליברפול, חלוץ נבחרת אנגליה, ביקש לעזוב ועכשיו הוא פורח בפורטסמות'. הרבה היו מוכנים לשלם בשביל לשחק בפרימיירליג, שלא לדבר על משכורת של לפחות 50 אלף לירות שטרלינג בשבוע, אפילו שהשטרלינג בירידה בשוק הישראלי. אפילו יוני, החבר הטוב שלי מחיפה, ניסה לשכנע אותי שלהיות בסגל של ליברפול זה לא דבר פשוט. בסוף, כשהתעקשתי, הוא רצה שארגיש טוב אז הוא אמר שאולי זה בגלל הכסף.
אני רוצה את יוסי בניון בחזרה! אני רוצה שהוא ישחק את כל ה-90 דקות וגם בתוספת הזמן. אני מסכים שיוציאו אותו בדקות הסיום רק כדי שהקהל יעמוד על הרגליים וימחא לו כפיים על הצגה גדולה. אני רוצה שיתנו בטלוויזיה את ההברקות שלו, שוב ושוב, ושימותו הקנאים. אני רוצה את מה שהיה, ושהוא יבוא לנבחרת חד, ושיסחף את השחקנים להצגות, ושיהיה למאמנים של יוון ושוויץ כאבי ראש מה לעשות כדי לעצור אותו.
תגידו, עם היד על הלב, לא חבל? לא חראם?!!!
לא חבל לוותר על כל זה רק בשביל להיות בסגל של ליברפול?
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
