משוואה פשוטה

רק לפני שבועיים פורסם ששירותי הביטחון הצליחו לסכל מזימה נוספת, אחת מני רבות, לחטוף חייל צה"ל על גבול מצרים ולהבריחו חזרה לרצועה דרך מנהרות רפיח. שלשום בלילה, יום שלישי ו' בחשוון תשס"ט, חשף צה"ל מנהרה נוספת על גבול הרצועה שיועדה, כנראה, לשחזר את מבצע חטיפת גלעד שליט מלפני שנתיים וחצי ולחטוף חייל נוסף. חשיפת המנהרה וסיכול החטיפה נגררו ליום קרב מול החמאס שאיש אינו רוצה בו כרגע.

לא משנה כמה מבצעים נצליח לסכל. בקצב היוזמה וההכנות הנוכחי של החמאס יגיע גם, ממש באופן בלתי נמנע, היום שבו תמצא נקודת התורפה והרעיון הנכון לחטיפה מוצלחת נוספת. הממשות של חטיפה שכזו מציגה בפני המפקדים בכל הרמות שורה של שאלות קשות. האם אנחנו מוכנים לשלם את מחיר גלעד שליט פעם נוספת ונוספת וכך פעם אחר פעם? מה הגורם המניע את החמאס ושותפיו להתמקד בצורה נואשת ועקשנית בביצוע עוד חטיפה? האם יש דרך לסיים את מעגל החטיפות, שמבחינת החמאס הוא ההישג האולטימטיבי שעליו הם יכולים להגיע במאזן הכוחות הנוכחי?

ברור שישראל יכולה לעמוד בסוג של עסקת ג'יבריל מ-1985 פעם בשני עשורים. הזיכרון הקולקטיבי שלנו בישראל מנזקה של עסקת ג'יבריל ומהתהליכים השליליים שהניעה, התעמעם בצל שפע האירועים שפקדו אותנו מאז. יחד עם זאת, המחיר שישראל כבר מוכנה לשלם על גלעד שליט נובע מהנחה סמויה שלא נצטרך לשלם בעוד שנה פעם נוספת את אותו המחיר ויותר על ה"גלעד שליט" הבא, למרות שההנחה עצמה היא הטמנת ראש בחול באופן מובהק.

אפילו חטיפתו של גלעד שליט עצמו קשורה לעסקה ההיא מ-1985 בקשר ישיר, שכן היא הציבה את רף המחיר הדמיוני שהפך חטיפת ישראלי באשר הוא לפיגוע המשתלם ביותר. למרות שעסקת ג'יבריל השנייה לשחרורו של שליט טרם יצאה לדרך, החמאס כבר הפיק ממנה רווחים שאפשר להגדיר אותם דמיוניים. אין פלא שהוא ממוקד כולו בחטיפה הבאה.

למרות שראשי המדינה מצהירים שהם עשו ועושים הכל לשחרורו של גלעד שליט, למעשה הם עושים הרבה מאד להנצחת שביו של גלעד שליט ולהעלאת מחירו לרמות בלתי אפשריות. עוד לפני השימוש באלימות וכוח העניקה ישראל לראשי החמאס חסינות מחיסולים. למרות שהקבינט החליט שלוש פעמים להסלים את מסע החיסולים נגד בכירי החמאס לאחר כל גל טילי קסאם על שדרות, בפועל עסק צה"ל, בהנחיית שר הביטחון אהוד ברק, בניסיון לצוד את חוליות היורים עצמם ואת מערך היצור והלוגיסטיקה אבל נמנע במפורש מלפגוע במערך הפיקוד והשליטה של החמאס שלא לדבר על הדרג המדיני.

מאז הוכרזה הפסקת האש לפני ארבעה חודשים חידשה מדינת ישראל, בהנחיית שר הביטחון, את החלפת הכסף הישראלי ברצועה וחידשה במו ידיה את השליטה הכלכלית של החמאס ברצועה. רק לפני שבועיים, שנתיים וחצי לאחר חטיפת שליט, הורה שר הביטחון לבדוק את תנאי המעצר של אלפי אסירי החמאס בישראל. אם לשפוט מהתנהגות שר הביטחון בעבר, ה"בדיקה" נועדה לכותרות העיתונים ולמעשה לא נגרע כלום ממעמדם של אנשי החמאס בכלא ישראל. השימוש באסירי החמאס הכלואים בישראל היה צריך לשמש ככלי לחץ כבר למחרת חטיפת גלעד שליט, ולא נושא לבדיקה שנתיים וחצי לאחר מכן.

ישראל צריכה לעמוד בלחץ מבפנים ומבחוץ, ולהבהיר לחמאס שהרווח היחיד שהם יכולים להפיק משחרור של חטוף ישראלי זה הפסקת הסנקציות וצייד הראשים שישראל חייבת לנהל אחרי כל מי שהיה מעורב במישרין ובעקיפין בחטיפת ישראלי.

יש מימרה האומרת "אם יש רצון - תימצא הדרך". לחמאס יש רצון לחטוף ישראלים וסופו שימצא את הדרך. לישראל אין רצון ויכולת לשלם את מחיר החטיפה האחרונה ולא שאיפה אמיתית למנוע את החטיפה הבאה, ולכן גם לא תמצא הדרך, לפחות לא בעידן מר ביטחון אהוד ברק.