עמוס עוז משקר לעצמו

השמאל הישראלי מכור לאשליות שלום עם הפלשתינים. האשליה מסוכנת, מפני שתמיד בקצה שלה ימתין בנונשלנטיות מפח הנפש, שהוא קוקטייל של יקיצה ברוטאלית ואכזבה קשה. בימי אוסלו העליזים, הזהירו אנשי המודיעין את הממשלה מערפאת. "הוא מרמה", דיווחו. "אתם הורגים לי את השלום", נזף פרס, וכדי לחזק את המסר, הוא צירף לזעמו סיפורים על כישלונות היסטוריים של המודיעין.

הסכמי אוסלו שווקו לציבור כפרוזדור כניסה ל"מזרח תיכון חדש", שהבטיח לעצלנים שבינינו, ערסלים תחת עצי תאנה. מנוסת צה"ל מלבנון, שווקה לציבור כנוסחת הפלא שתהפוך את החיזבאללה למפלגה פוליטית שוחרת שלום, ואת נסראללה ליח"צן הראשי של הצימרים בגליל. תוכנית ההינתקות/גירוש, שווקה לציבור כהפיכת עזה לאתר תיירות רווי בתי קזינו.

בפועל, הסכמי אוסלו סיפקו דרך קיצור לצעירים פלשתינים, לחגוג עם ועל 72 בתולות, מנוסת צה"ל מלבנון נוצלה על-ידי נסראללה להתארגנות לקראת הסיבוב הבא שהגיע ביולי 2006 (היכונו לעוד סיבוב!), ועקירת היישובים הפכה את עזה לחמאסטן.

ההבדל בין שמאלנים לימנים

אין לי מושג איך יצא ככה שהאדמו"ר של השמאל, הסופר המהולל עמוס עוז, נהיה אנליסט מדיני נחשב, שיודע איך עושים שלום. העובדה שזכה בכמה פרסים יוקרתיים, אין בה כדי להוכיח משהו, לבד מכישרונו לכתוב ספרים. ובין כתיבת ספר לספר, הוא מספר לנו סיפורים על שלום שבדרך. לא תצליחו לשכנע אותו שמדובר בפנטזיה.

"ההבדל בין אנשי שמאל לאנשי ימין", אמר עוז בראיון לנחום ברנע, "אנשי השמאל הם אנשים עם דמיון, והימין הם אנשים נטולי דמיון" [ידיעות-אחרונות / 21.11.08]. הוא כמובן התכוון לומר שהשמאל ניחן בחשיבה יצירתית, והימין מקובע בפרדיגמות מיושנות. אלא שלמציאות יש דעה אחרת על הדמיון של השמאל החילוני האשכנזי: "דמיון מזרחי" - כך מכנים במחוזותינו אנשים שרואים בדמיונם מציאות מתוצרת עצמית.

אפילו נוכלים שפרנסתם מתבססת על השקר, יודעים שיש שקר אחד שהוא אסור בתכלית: שקר עצמי! עמוס עוז משקר לעצמו, מה שנותן לו גיבוי מוסרי להפיץ את שקריו ברבים. מצד אחד הוא מתעלם מסעיף 8 באמנה של החמאס לפיה פלשתין משתרעת מהים עד הנהר, ומאידך הוא אומר לנחום ברנע: "אני רואה סיכוי קרוב לצמצם את הסכסוך הישראלי פלשתיני לסכסוך ישראלי-עזתי, זה יהיה דבר גדול מאוד, מפני שצמצום הסכסוך לעזה מאפשר כנראה לישראל להגיע ל-(שימו לב!) שלום עם העולם הערבי".

היונה שעפה שמאלה

הפצת האשליה הזאת יש לה תכלית פוליטית: תסניפו, תיהנו, ואל תשכחו להצביע מר"צ. בפרפראזה לקלישאה "נחש שיכור זוחל ישר", ניתן לומר על עוז, שברגע אדום של הזיה, הוא רואה את המציאות כמו שהיא (הציטוט מ-96): "דווקא כאדם שמוכן ללכת לפשרה מרחיקת לכת עם הפלשתינים, דווקא אני, דווקא אנשים כמוני, צריכים לדרוש מהם, שההסכמים יקויימו במלואם עד לתג האחרון. הם לא מקיימים את הסכם אוסלו! אם הם לא יכולים לספק את מה שהתחייבו בהסכם, להסכם אין ערך... כאדם שנלחם במשך שנים על זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית, אני רוצה לדבר אליהם: אם אתם לא יכולים למנוע רצח ישראלים, ההסכם הזה במוקדם או במאוחר לא יחזיק... אני אומר את זה כיונה, ואני חושב שהקול הזה צריך להישמע הערב, דווקא ממחנה היונים..." [עמוס עוז לדן מרגלית / הערוץ הראשון / "פופוליטיקה" / 25.2.96].

"אם הם לא יכולים לספק את מה שהתחייבו בהסכם, להסכם אוסלו אין ערך", הוא אמר. גם ליהושע סובול הייתה הארה חד פעמית. בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, הוא אמר לדודו אלהרר: "יש פה פרויקט ארוך טווח, לחסל את מדינת ישראל" [גל"צ / 28.7.06].

בסיכום ביניים ניתן להגיע לשתי קביעות חד-משמעיות: הציפייה של עוז והחברים שלו להפסקת הטרור נכזבה למרות הוויתורים, והמסקנה השנייה: אין שום סימן שהפלשתינים יוותרו על הטרור! להיפך.

יהיה מעניין לשמוע את עמוס עוז בינואר 2009 (לפני הבחירות אצלנו), אחרי שהבוחר הפלשתיני יחליף את אבו-מאזן (שלא ויתר על מה שהוא מכנה "זכות-השיבה") בפנטזיונר מהחמאס, שמפנטז על תפילה במסגד סידנא-עלי שבאל-חראם (הרצליה פיתוח)...