תקוותנו בטיפשותם

ממשל אובמה מתחיל להתגלות במערומיו בעניין גישתו הבעייתית במידת-מה למדינת ישראל, וזאת, על אף בחירתה הטובה של הגב' קלינטון כשרת החוץ, ואולי בחירה זו היא רק מסווה וכיסוי למה שממשל אובמה מנסה לחולל באמת.

זה מתחיל בטפטוף של מסרים ובהעברת מידע - לכאורה משני - שאינו בא ממש מהממשל, אלא מכמה יועצים - בכיוון ברור של התקפלות העמדות האמריקניות המסורתיות עד כה מול אירן המתגרענת ומול סוריה המתחמשת.

זאת נעשה בדרך של העדפת הפעלה של "לחץ כלכלי" ו"לחץ חברתי", אולי גם "לחץ מוסרי", ואפשר להמשיך ולהגיע לבקשות, תחינות, התבטלות, התרפסות, לפי הדגם הישראלי.

הנה, זה מתחיל עם יועצים בכירים המעבירים לממשל חוות דעת, לפיה הדרך הראויה לטפל באירן היא - הידברות, ומן הסתם אירן תבין את הרמז ועד גמר ההידברות היא תמשיך להתעצם ולרכוש אורניום למטרות שלום, אשר כשיוחלט - ישונו רק המטרות... ההידברות תמשיך, עד כי כבר יהיה מאוחר מידי לנקוט בפעילות חליפית, לאור המחיר שיידרש.

שוב יורים עלינו

לגבי סוריה, ההצעה הנבונה של היועצים הללו היא כי ישראל תיסוג מהגולן תמורת חתימה על הסכם שלום, ובמצב-מזרח-תיכון-חדש זה, סוריה תוכרז כמדינה שאינה כפי שהיא, [מדינת טרור], ותחומש בהתאם, כדי להוסיף בה, למען הטרור, גם נשק ואמצעי לחימה מערביים.

במקרה כזה ישראל תצטרך להתנות כי ארה"ב תימנע מלהעביר לסוריה נשק ואמצעי לחימה תוצרת ישראל בה משתמשת ארה"ב כמעט בכל תחומי ייצור הנשק אצלה, אך בקשה זו ספק אם תיענה בחיוב וספק אם תתממש - גם אם תיענה בחיוב, ולפיכך התוצאה תהיה כי שוב יורים עלינו ברובים שלנו.

יורים - כי זה יהיה עבור הסורים כה קל, זמין ומזמין, כפי שהיה בעבר, בטרם כיבוש רמת הגולן.

עוד יעצו היועצים, כי ישראל תקבל ניירות לא רק מסוריה ומאירן, אלא גם מחוסיין, [לא חוסיין הירדני אלא זה האמריקני], ובנייר - יהיה כתוב במפורש כי ארה"ב מחוייבת לביטחונה של מדינת ישראל ולהמשך קיומה.

מרגש עד דמעות.

ואני אופטימי.

כי לא מזה ניוושע; הישועה תצמח ממקום אחר: מטיפשותו של האוייב.

טיפשותו של האוייב תגבר על טיפשותם ותמימותם של מנהיגי ישראל, כמו גם על זדונם של יועצי חוסיין מארה"ב.

כבר היינו בסרט הזה: בא אהוד ברק והציע לתת לערפאת את כל יהודה ושומרון תמורת נייר. ערפאת, במקום להסכין להסכים, כדי שאחר כך ימשיך במאמציו לחסל את מדינת ישראל ממקום יותר טוב ומעמדות אסטרטגיות משופרות, סרב.

כך היה גם כשנתניהו הסכים לתת לאסד האב חלק מהגולן.

חכמים כמו אנואר סאדאת - כבר אין, והתקווה שלנו היא בטיפשותם, ועוד נקווה, כי עד אשר יחכימו - יגלו אצלנו ממשלה אחרת, כללים אחרים, תנאים חדשים, והמשחק יהיה:
במקום טיפשים מול טיפשים - חכמים מול חכמים...